לאן הולך משבר חוק הפטור? קצת מוקדם לומר, אבל אפשר לומר את הדבר הבא: אם נגזר שהממשלה תיפול, ראוי שתיפול על שאלת הפטור לחרדים. זה לא עניין שולי, זה עניין מהותי. זו הכרעה שיש לה השפעה ממשית על דמותה ואופייה של מדינה ישראל, משני הצדדים, או שלושת הצדדים, או ארבעת הצדדים של הויכוח. זו הכרעה שנותנת אינדיקציה לכיוון שהממשלה רוצה ללכת בו, לא רק ביחס להווה הקואליציוני אלא גם ביחס לעתיד הלאומי.
אדרבה – נלך לבחירות ונכריע. אם רוב הציבור יחזיר את הקואליציה המכהנת לשלטון, בידיעה שתעביר חוק פטור לחרדים – כך יהיה. וכמובן, להכרעה כזאת יהיו השלכות מרחיקות לכת גם על הציבור המשרת וגם על הציבור הלא משרת (להערכתי, וכבר כתבתי את זה לא פעם: זו תהיה תחילת סופו של צה״ל כצבא העם). לעומת זאת, אם רוב הציבור יצביע נגד קואליציה שתתן לחרדים את מבוקשם, הממשלה הבאה תוכל לעשות את מה שראוי היה לעשות כבר מזמן: לשים סוף החלטי ונחרץ להסדר העקום שנוהג כאן מאז סוף שנות השבעים. האם זה יביא לגיוס מהיר ומיידי של אלפי חרדים? לא. האם זה יניע תהליך שסופו שינוי מהותי ביחסי החברה החרדית עם מדינת ישראל? צריך לקוות שכן.
ואחרי שאמרנו את זה, הנה כמה דברים שאפשר לומר על התגובות למשבר הגיוס שנשמעות הבוקר בכנסת.
חוק אמיתי
חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יו״ר ועדת חוץ ובטחון אמר אתמול, או כך לפחות הודלף, ש״או שיהיה חוק גיוס אמיתי – או שלא יהיה כלום”. ועוד הודלף שאמר: ״לא אתפשר״. על שני הדברים האלה שאמר אפשר לומר בתגובה: כבר התפשרת מספיק. ועוד: זה שהחרדים לא רוצים את החוק שלך – זה לא אומר שהוא חוק טוב. מה שאתה מציע הוא חוק לא טוב. מזלנו שהחרדים אומרים לא.
מכאן נצא לשתי אפשרויות פרשניות על המהלך של אדלשטיין. פרשנות ראשונה: אדלשטיין התרכך והתקפל, אבל לא מספיק כדי להשביע את רצון השותפים החרדים. אולי עוד יעשה זאת בימים הקרובים, ואז אפשר יהיה להעביר חוק לא טוב, שיחזיק את הקואליציה. פרשנות שנייה: אדלשטיין נהג בתחכום. הוא מבין שמוטב שלא יהיה חוק, כי כל חוק שיתקבל בהסכמת החרדים יהיה חוק לא טוב. לכן, הציע חוק שנראה כמו התקפלות (כדי שלא יוכלו להאשים אותו בניסיון להפלת הקואליציה), ובנה על כך שהחרדים לא יקבלו אותו.
הציבור רוצה
משה סעדה, חבר כנסת מהליכוד, אמר הבוקר (בשיחה עם קלמן ליבסקינד ומואב ורדי) שהחרדים רוצים להתגייס. המנהיגים לא רוצים – הציבור רוצה. איך הוא יודע. ״מהשיחות שלי״. עם מי הוא משוחח? לא פירט. הנה העובדות: בשנתיים האחרונות שאלנו את הציבור החרדי באמצעות סוקרים חרדים (אסקריא) פעם ועוד פעם האם וכיצד הם מוכנים להתגייס. בכל אחת מהפעמים האלה מצאנו רוב מכריע שאומר לא לגיוס. לפני כמה חודשים הצענו אפילו את ההצעה הפשרנית הבאה. ״יוסכם מראש שבגלל מצב החירום, בשלוש השנים הקרובות החרדים יגויסו בהוראת שעה, ואחר כך יחזור ההסדר הקיים של פטור מטעמי תורתו אומנותו״. כמה מהחרדים אמרו שהם מסכימים להצעה כזאת? 5%. זהו. חמישה מכל מאה חרדים. אולי אלה החמישה שסעדה מדבר איתם. 87% אמרו לא. 8% אמרו שהם לא יודעים. אז הנה הצעה: ממי שמנסה למכור לכם סיפור על חרדים שרוצים ועל הנהגה שלא רוצה, בקשו שיציג נתונים. אם אין נתונים – זו משאלת לב, לא ידיעה.
בואו להאזין להסכתים של הקיפוד והשועל: על חכמי התלמוד, סוף האנושות, החיים והמתים, ספרי ילדים
הממשלה הקודמת
גלעד קריב, חבר כנסת ממפלגה העבודה, נשאל הבוקר על חוק הגיוס של הממשלה הקודמת, שהוא היה חלק ממנה. הרי גם הממשלה הקודמת עמדה לתת לחרדים פטור די נרחב. קריב נתן תשובה לא חדה. אולי בגלל שלא היה מוכן לשאלה, אולי בגלל שלא נעים לו לומר את האמת: החוק שהממשלה הקודמת רצתה להעביר היה חרפה. עבודה בעיניים. חוק פחדני וחנפני. אז למה באים בטענות לממשלה הזאת יותר מאשר לממשלה הקודמת? את זה קריב אמר: כי קרה משהו מאז. קרה שבעה באוקטובר. מה שהממשלה הקודמת חשבה שהיא יכולה להרשות לעצמה, הממשלה הזאת לא יכולה להרשות לעצמה. ויש לקוות שגם הממשלה הבאה לא תוכל.
געגועים לטל
שמחה רוטמן, חבר כנסת מהציונות הדתית, הציע שוב את הנוסחה הקבועה של הסכמות, שרק הן יביאו לשינוי בחברה החרדית. אם אני זוכר נכון, הוא גם גמגם משהו על ״חוק טל״, שאם רק היו ממשיכים אותו, אם רק בג״ץ לא היה מבטל אותו, כבר היו אלפי חרדים בצבא.
תמיד טוב להסתמך על זכרונו הקצר של הציבור, ועוד יותר טוב להסתמך על ההתנגדות האינסטנקטיבית של חלק מהציבור לכל מה שהמילה ״בג״ץ״ רשומה עליו. אז תנו לי להזכיר מדוע בג״ץ ביטל את חוק טל: “המסקנה המתבקשת, לאחר הבחינה המקיפה של הנתונים ביחס למסלולים השונים שהותוו בחוק – כל אחד בפני עצמו וכולם במצטבר – כי האמצעים שנקבעו בחוק לא הגשימו ואינם עשויים להגשים את תכליותיו ברמת הסתברות ממשית… יישום החוק במהלך תקופת הניסיון הממושכת שניתנה עד כה מצביע על כך שקיימים בחוק חסמים אינהרנטיים המשפיעים השפעה ניכרת על האפשרות ליישמו, עד כדי פגיעה ביכולת להגשים את תכליותיו”.
ובמילים של בני אדם: החוק לא עובד. גם לו היינו חושבים – כלומר, לו השופטים היו חושבים – שאפשר לחיות עם חוק כזה למרות שהוא פוגע בשוויון – אין טעם לחיות איתו כי הוא לא משיג את מטרתו. חוק טל בוטל לאחר שהתברר שהוא חוק שאינו מביא לתוצאות המקוות. חוק כושל. בג״ץ ביטל אותו פורמלית, אחרי שהמציאות ביטלה אותו מעשית.
אז מה מונע פתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני? בואו לעיין ולרכוש
