מה קרה לנו במלחמה? הרבה דברים קרו, חלקם זמניים, חלקם יישארו איתנו לזמן מה, או לזמן ארוך. השבוע התחלנו לפרסם נתונים מתוך הסקר של JPPI שבחן בעיקר מגמות של מסורתיות ודתיות, בקרב כלל הישראלים, ובמיוחד בקרב צעירים. על מה שהתגלה כתבנו בפירוט מסוים כאן. כן – ישראל נעשתה מסורתית יותר. לא – לא כולה נעשתה מסורתית יותר. למעשה, הקבוצה שמכנה את עצמה ״חילונים״, שהיא הקבוצה הגדולה בישראל, מקרב היהודים, נעשתה מסורתית קצת פחות.
זו הסיבה שבהקשר למסורתיות כתבנו שלשום שישראל נעשתה יותר מסורתית וגם יותר מקוטבת. אבל בהקשר למגמה שזוהתה באותו סקר, שנוגעת לתזוזה של הציבור ״ימינה״, אין צורך בתוספת של הסתייגות בנוסח ״אמנם יותר ימינה, אבל יותר מקוטבים״. אין צורך, כי זה לא המצב. במה שנוגע לתזוזה פוליטית של הציבור היהודי, אין קבוצה שזזה לכיוון ההפוך. כולם זזים לאותו כיוון. ימינה.
עכשיו נפרט: את התזוזה ימינה אנחנו מזהים לא בבדיקה של מה שנאמר קודם לעומת מה שנאמר עכשיו. כלומר, אנחנו לא בהכרח מזהים תזוזה בפועל – מה שאנחנו מזהים הוא תחושה של תזוזה. ישראלים אומרים לנו שהם זזו. האם באמת זזו? את זה נזהה בבדיקות אחרות. האם יש חשיבות לזה שהם אומרים שזזו? נדמה שכן. האמירה מבטאת הרגשה. כשישראלי אומר ״זזתי ימינה״ הוא משדר לנו סוג של מסר. נעשיתי נוקשה יותר בגישתי למשא ומתן עם הפלשתינים, נעשיתי קשוח יותר בתביעות הבטחון שלי, נעשיתי חשדן יותר ביחסי לתהליכים של משא ומתן, נעשיתי תובעני יותר בתהליכים של משא ומתן, וכן הלאה. זזתי ימינה אומר: אל תצפו ממני לאותן עמדות שהבעתי אתמול. מצבי השתנה, עמדתי השתנתה.
את התזוזה ימינה זיהינו באמצעות סולם שיש בו תשעה שלבים. מ״שמאל עמוק״ עד ״ימין עמוק״. זה סולם מפורט יותר ממה שמקובל בדרך כלל (אצלנו בדרך כלל תמצאו סולם של חמש קבוצות, משמאל לימין). בחרנו בו כדי שנוכל לזהות גם תזוזות קלות, שלא מגיעות לכדי מעבר משמעותי. נסביר: בסולם של חמש קבוצות, ישראלי צריך להחליט שהוא כבר לא ״מרכז״ אלא ״ימין מרכז״. יכול להיות מצב, שאפילו אם הוא מרגיש שהוא ״זז ימינה״ – התזוזה לא מספיק חזקה כדי שירצה להגדיר את עצמו כ״ימין מרכז״. אבל בסולם מפורט יותר, כאמור, של 9 שלבים, יש לו אפשרות לזוז מ״מרכז״ ל״ימין קרוב למרכז״. והשלב הבא לא יהיה ״ימין״ אלא ״ימין מתון״. ורק אחר כך ״ימין״. ואחרי ״ימין״ עוד יש ״ימין עמוק״. כלומר, בסולם המפורט אפשר לתאר גם תזוזות קלות. ובאמת, ברוב המקרים זה מה שאנחנו רואים. תזוזות קלות. ישראלים לא זזו מ״שמאל״ ל״ימין״. הם זזו מ״שמאל קרוב למרכז״ ל״מרכז״. או מ״ימין״ ל״ימין עמוק״. תזוזה של שלב אחד ימינה בסולם. זה מה שרואים ברוב המקרים.
ספר חדש: התיאוריה של המלחמה מאת עזר גת. בואו לעיין
נדגים בעזרת הטבלה. המרובע שמסומן בכתום מראה בכל קבוצה את שיעור הישראלים שהיו בקבוצה גם לפני המלחמה ונשארו בה גם אחרי המלחמה. לדוגמה, 36% ממי שאומרים שהיו ״ימין קרוב למרכז״ לפני המלחמה, אומרים שהם ״ימין קרוב למרכז״ גם היום. מה קרה לכל השאר? סימנו בירוק בהיר תזוזות ימינה מעל 10% ובכחול תזוזות שמאלה מעל 10%. בקבוצת ״היינו ימין קרוב למרכז לפני המלחמה״ אפשר לזהות תזוזה משמעותית ימינה. 29% אומרים שהם היום ״ימין מתון״, ועוד 17% אומרים שהם היום ״ימין״. הוסיפו לזה עוד 7% שאומרים שהם ״ימין עמוק״ ותקבלו את התוצאה הכוללת הבאה: מתוך כלל הישראלים שאומרים שלפני המלחמה הם היו ״ימין קרוב למרכז״ 53% זזו ימינה. כלומר, רוב הקבוצה זזה ימינה.
עכשיו, בהנחה שהבנתם איך הטבלה עובדת ומה רואים בה, קל להבחין שברוב גדול של הקבוצות יש תזוזה לימין הרבה יותר מאשר לשמאל. אפשר להבחין שבקרוב המקרים התזוזה העיקרית היא של שלב אחד ימינה. אפשר להבחין שמי שהיו ״ימין עמוק״ – ואין להם לאן לזוז ימינה, פשוט נשארו במקום (98% מהם). אפשר להבין שהתזוזה ימינה ניכרת גם בקבוצות המרכז והשמאל, גם אם היא יותר מתונה (את השמאל העמוק השמטנו, כי מספר הנסקרים שסימנו ״שמאל עמוק״ לא מאפשר ניתוח שיש לו איזשהו תוקף סטטיסטי). אפשר להבחין שאין אף קבוצה שלא היתה בה תזוזה ימינה (חוץ מהקבוצה הכי ימנית). אפשר להבחין שכמו במקרה של התחזקות המסורתיות, כך גם בזה של התזוזה ימינה, המגמה היא של שכנוע המשוכנעים. באופן מאוד מודגש דתיים נהיים עוד יותר דתיים. ימניים נהיים עוד יותר ימניים.
מה קורה כאן? דבר דומה מאוד למה שקרה לישראלים לפני 25 שנים. מתקפה פלשתינית מובילה לשינוי עמדות של המותקפים. לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, ישראל נעשתה הרבה יותר ימנית בעמדות המדיניות שלה, ולא חזרה מאז שמאלה. מה שכונה ״מחנה השלום״ בשנות התשעים, נעלם בשנות האלפיים. כמובן, גם היום יש בישראל מחנה שמכנה את עצמו ״מרכז״ או ״שמאל״ או ״מרכז-שמאל״, אבל המחנה הזה מוגדר הרבה פחות על ידי הסוגייה הפלשתינית (שבכל מה שנוגע לה הוא מסכים במידה רבה עם מה שפעם נחשב ״עמדות הימין״), והרבה יותר על ידי נושאים אחרים (היחס לדמוקרטיה, היחס לנתניהו, היחס לזהות התרבותית של המדינה וכדומה). המועמד הריאלי של המחנה הזה לראשות הממשלה הוא נפתלי בנט, איש ימין מובהק. ונכון, נותרו פערי עמדות גם בתחום המדיני. יש בישראל מי שעקרונית מתנגדים לשתי מדינות, ומי שעקרונית מוכנים לתמוך בשתי מדינות. אבל הדגש כעת הוא על ״עקרונית״, כאשר מעשית, הדרישות שרוב גדול של הישראלים יציבו כתנאי למדינה פלשתינית, ורמת החשדנות שלהם מול ניסיונות לקדם מדינה פלשתינית, הופכים את הוויכוח ללא יותר מתיאורטי. מחלוקת שאין לה משמעות פוליטית גדולה. מחלוקת שלא תכריע את הבחירות הקרובות.
