יש קושי גדול לקבוע מה חושב הציבור על האפשרות שמשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו יבוטל. היום הוגשה בקשת חנינה לנשיא. המערכת המשפטית והפוליטית נכנסה לסחרור. הציבור עוד לא גיבש דעה מנומקת, כל מה שיש לו הן הדעות מן העבר, שאפשר לשלוף במהירות מהמחסן: בעד ונגד ביטול המשפט, בעד ונגד תנאים כאלה ואחרים לביטול המשפט.
האם חשוב מה חושב הציבור? בהתחשב בעובדה שנתניהו נסמך במידה רבה על נימוק הקובע תועלת לציבור – או נזק, אם המשפט יימשך – בהחלט חשוב מה חושב הציבור. אם ציבור גדול סבור שהנזק בהמשך המשפט גדול מהתועלת, זה עניין אחד, אם ציבור גדול סבור שהנזק בהפסקת המשפט גדול מהתועלת, זה עניין אחר. לנתניהו מותר כמובן להעריך מהי טובת הציבור, ולנסות לשכנע שזו אכן טובתו. אך אם מסתבר שהציבור מזהה את טובתו באופן אחר, נשמטת, לפחות באופן חלקי, הטענה שטובת הציבור מחייבת דווקא את המהלך שראש הממשלה מעוניין בו.
כמובן – לראש הממשלה יש אפשרות להשפיע על טובת הציבור. במובן זה, צודקים מי שטוענים שבקשתו היא גם סוג של איום. אם המשפט לא יפסיק, יהיה נזק לציבור. איך אפשר לדעת שיהיה נזק? ראש הממשלה יכול לדאוג לכך. הוא אולי לא מתכוון לדאוג לכך – אבל בקשת החנינה בהחלט מגלמת אפשרות כזאת, ולכן גם איום לא לגמרי נסתר על נשיא המדינה, ועל שאר הגורמים שייעצו לנשיא מה עליו לעשות.
מה אפשר לומר בוודאות יחסית? שציבור ישראלי גדול קץ במשפט. שלציבור ישראלי גדול אין עניין ממשי לראות אותו מתגלגל עד סופו. זה לא אומר שהציבור הזה מוכן לעצור את המשפט בכל תנאי. זה כן אומר שבהינתן תנאים מתאימים, יש רוב גדול שפתוח למשא ומתן. אם לשפוט על פי סקר מחודש יולי (של JPPI), רק חמישית מהציבור תתעקש על המשך המשפט. 20% מכלל הישראלים, ומכלל היהודים בישראל עוד פחות (16%).
בואו לעקוב אחרי מודל הבחירות של המדד
לצד הקבוצה הזאת, עומדים בקוטב הנגדי כל הישראלים שמוכנים לשחרר את נתניהו מהחובה להשיב לאישום נגדו, בלי תנאים מוקדמים. או לפחות בלי תנאים שיגבילו את האפשרות שימשיך לכהן כראש הממשלה. בערך ארבעה מכל עשרה ישראלים החזיקו בעמדה הזאת על פי הסקר של יולי. ייתכן שנראה את מספרם גדל כעת – או שלא. זה תלוי בין השאר בשאלה האם יפרשו את המכתב של נתניהו כהזדמנות להיפטר מהגיבנת המעיקה של המשפט – או שמא יזהו בו מידה מוגזמת של עזות מצח, שהרי ראש הממשלה לא מציע בבקשת החנינה שלו אפילו בדל של חרטה, או לקיחת אחריות, או הודאה באשמה, לא ישירה ולא עקיפה, לא פלילית ולא ציבורית. הוא אפילו לא אומר דבר מינורי בנוסח ״אני סבור שכתב האישום נגדי מיותר, ושההאשמות נגדי מופרכות, ושלא הייתי צריך לעמוד למשפט, אם כי אני מבין שכמה דברים שעשיתי בעבר ראוי היה לעשות מעט אחרת״. הוא לא נותן אצבע. הוא לא נותן ציפורן. אולי המהלך בכל זאת יחזק את מחנה התומכים בחנינה, כי יש הזדמנות, ואולי יחליש את מחנה התומכים בחנינה, כי יש גבול.
בכל מקרה, בין שני הקטבים – אלה שמוכנים לחנינה בלי לגבות מחיר ציבורי, ואלה שלא מוכנים לחנינה בכל מקרה – עומדת קבוצה שלישית, כשליש מהציבור הישראלי (35%), שתשובתה ״כן, אבל״. כמובן, את ה״אבל״ ניסחנו אנחנו, כותבי השאלון, ואפשר היה להציע גם ״אבל״ אחר. אנחנו הצענו: ״כן – תמורת פרישה מהחיים הפוליטיים״. לזה מסכים שליש מהציבור. אפשר היה להציע גם: ״כן – תמורת הבעת חרטה והודאה באשמה״. אולי גם לזה היה מסכים שליש, אולי לזה היה מסכים ציבור קטן יותר. מותר להניח שלזה היה מסכים ציבור קטן יותר, משום שהבעת חרטה היא דבר שאין לו השפעה ממשית על המציאות, לעומת פרישה מהחיים הפוליטיים, שהיא תמורה אמיתית בעיני מי שלא רוצים את המשך כהונתו של נתניהו, ומוכנים לשלם תמורת תוצאה כזאת את המחיר של הפסקת המשפט.
חלוקת העמדות בין קבוצות ומגזרים מתנהלת כמקובל, אבל כדאי לשים לב לשתי קבוצות, שהן החשובות ביותר בנסיבות שנוצרו: בימין המובהק התומך בממשלה (בחלוקה המוצגת כאן, הימין העמוק והימין), יש רוב ברור בעד הפסקת המשפט וחזרה לשגרה. בקרב מתנגדי הממשלה המובהקים יש העדפה ברורה לסיום המשפט תמורת הפסקת הכהונה של נתניהו. בימין המתון, ובימין הקרוב למרכז – שם ההתלבטות. שם יושבים גם בוחרי ליכוד, הציונות הדתית, שחלקם רוצים חזל״ש, וחלקם רוצים פרישה. כשליש מבוחרי הליכוד (בבחירות 2022) נמצאים בקטגוריות האלה. גם שיעור לא מבוטל של כרבע מבוחרי ש״ס. רוב הבוחרים של רוב מפלגות הקואליציה רוצות שנתניהו יקבל חנינה, ושיוכל לחזור לתפקד כרגיל. אבל בקרב הבוחרים שעליהם מתנהל קרב – אלה שבימין אך יושבים על הגדר, או זזו, לפחות זמנית, לאזור חיוג נפתלי בנט, ההעדפה אחרת. אלה נוטים לכיוון של עסקה שיש בה תמורה לנתניהו (הפסקת המשפט) ויש בה תמורה למתנגדיו (פרישה).
מכתבו של נתניהו מבהיר שהוא איננו מתכוון לעסקה שיש בה תמורה – מלבד התמורה המובנת מאליה: ראש הממשלה ישוחרר מדאגת המשפט ויוכל לחזור לנהל את ענייני המדינה במלוא זמנו. והוא אמנם רומז, שמתנגדיו ירוויחו, משום שמהלך כזה יאפשר לו לחזור ולהתערב בעניינים שנוגעים למערכת המשפט. כלומר, יוכל להרגיע את יריב לוין ביתר יעילות. אבל זה לא יותר מרמז, ואפשר לפרש אותו גם לחומרה: כשאתפנה מהמשפט יהיה לי יותר זמן וכוח לסייע ליריב לוין. כך או כך, כל מי שמסבירים שהבקשה ראויה לעיון, אם נתניהו מוכן לעמוד בתנאים אחרים מכפי שפירט במכתב, מתכתבים עם אירוע שלא קרה. בקשת החנינה של נתניהו אינה קריאה לעסקה, היא דחייה של הקריאה לעסקה.
ספר חדש: התיאוריה של המלחמה
