חרדים

ירושלים היא עירם של כל היהודים. ירושלים היא עירם של הירושלמים. הנה שורש של אתגר, או בעיה, שאפשר לנסח גם כשאלה: למי ירושלים שייכת יותר? אם היא עיר הבירה של העם היהודי, צריך לשנות את כיוון ההתפתחות שלה (כי הרוב לא מרוצים). אם היא עירם של התושבים, צריך לתת לה להתפתח בדרכה, בלי לשנות כיוון (כי הרוב מרוצים).

האתר במירון לא גדול. הוא לא יכול לגדול. האוכלוסיה שרוצה לבוא אליו גדלה במהירות מסחררת. העובדות האלה מחייבות שינוי, אלא שהאוכלוסיה שגדלה היא גם אוכלוסיה שהדי.אנ.איי שלה הוא שימור ולא שינוי

ֿ
הדלקת מדורה היא המנהג העיקרי של ל”ג בעומר. כפי שאפשר לראות גם בנתונים המצורפים כאן. כך שהשאלה היא הרבה מעבר להאם להדליק או לא להדליק. השאלה היא מה יקרה למועד הזה בלוח השנה אם לא נדליק.

לבנט נוח יותר להקים קואליציה עם לפיד, אחרי שהתברר שנתניהו כשל. מי יוודא שנתניהו ייכשל? סער. נדמה שלסער כבר לא אכפת להיות מואשם בקטילת המלך. סער כבר ניפץ מחסום פסיכולוגי בנט לא רוצה לנפץ. אז סער יתעקש לא להצטרף. עריקים לא יבואו (הסברנו למה). נתניהו ייכשל. ואחרי שייכשל, לבנט יהיה תירוץ טוב לחפש אלטרנטיבה (לא אשמתו שביבי נכשל).

רק מיעוט מקרב היהודים בישראל מקבלים את עמדת הרבנות הראשית, שעל פיה יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או התגייר גיור אורתודוכסי (38%). למעשה, לעמדה הזו, שבה נאחזים שלל מבקרי פסיקת בג״ץ, יש רוב רק בקרב יהודים שהגדרתם העצמית ״דתי״ או ״חרדי״. בקרב שאר היהודים יש נכונות לקבל ערוצים נוספים של גיור שאיננו אורתודוכסי.

רוב לשליש מהחילונים לחלוטין (שהם כשליש מכלל היהודים במדינה), מדרגים את חיוב החרדים בלימודי ליבה, גיוס ותעסוקה כאחד משלושת החשובים. רק למיעוט קטן (6%) וידוא יהודיות המדינה נמצא גבוה בסדר העדיפויות. וזה כמובן לא אומר שיהודיות המדינה לא חשבה להם, זה אומר שבעיניהם אין מה לוודא – המדינה יהודית והכל בסדר. בקוטב הנגדי, אצל הדתיים והחרדים, יש כנראה תחושה חזקה של צורך להגן על היהודיות של המדינה

האם התקשורת, הפוליטיקאים התוקפנים, כותבי המאמרים והפוסטים, ממהרים מדי לחרוץ דין. מגזימים בחריצת דין על החרדים? גם על השאלה הזאת יש מי שמשיבים בחיוב. כן – עושים להם עוול. ארבעים אחוזים מהישראלים סבורים כך, מה שאומר, שלא מעט ישראלים גם כועסים על החרדים וגם חושבים שעושים להם עוול. זה לא בהכרח סותר.

שני שלישים שיצביעו למפלגה בלי לדרוש התחייבות להחרים את נתניהו והקואליציה שלו, ובלי לדרוש התחייבות לא לשבת בקואליציה עם החרדים. שיעור הישראלים שידרשו התחייבות כפולה, לא לשבת לא עם זה ולא עם אלה, אינו גדול. בערך אחד מעשרה ישראלים.

שיעור הישראלים שימנעו מהצבעה למפלגה שתשב גם עם ערבים וגם עם חרדים די נמוך. בערך כשיעור בוחריו של אביגדור ליברמן. על מה זה מעיד? נדמה שקודם כל על גישה ריאלית לחיים. הבוחרים מבינים שבלי ערבים ובלי חרדים לא בטוח שנשארים מספיק חברי כנסת לקואליציה

קואליציית מרכז-שמאל פשוטה להקמה אין. אבל קואליציית בנט עד מרצ יכול להיות שיש. האם יש היתכנות פוליטית לבנט עד מרצ? שאלה טובה. צריך להזכיר שגם ההיתכנות המספרית תלויה, בין השאר, בכך שמרצ, העבודה וכחול לבן יעברו את אחוז החסימה.