בטבלאות המתים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אפשר למצוא נתון קשיח, שלא נתון לוויכוח: כמה מתו החודש לעומת החודש שעבר, כמה מתו השנה, לעומת השנה שעברה, כמה מתו בגיל כזה, וכמה בגיל אחר. כמובן, כדי לדעת ממה מת כל אחד, צריך להתחיל לבחון סיבות, ולנתח את משמעותן, אבל כדי לקבל תמונה כללית אפשר להביט ביער לפני שבוחנים את העצים. וביער יש כמה תופעות שקל לראות. קודם כל, בכל חודשי המגפה של שנת 2020 מתו יותר ישראלים מכפי שמתו בחודשים המקבילים בשנת 2019. בחודשים הקשים של המגפה, כשישראל נאלצה להודיע על סגר שני, הפער נעשה משמעותי. הרבה יותר מתים מאשר בחודשים מקבילים בשנה שעברה.
מבקר המדינה, שהוציא דוח על “מחלות מתפרצות ומתחדשות בישראל” קבע כי שיעור החיסונים גבוה, אך זיהה גם “כיסים” של היעדר חיסון. חלקם בגלל חוסר מודעות או נגישות נמוכה, חלקם בגלל עניינים אידיאולוגיים.
האם תתעורר בעיה דומה גם עם החיסונים לקורונה? בינתיים אין סיבה מיוחדת להניח כך, אבל יש סיבות אחרות לדאגה. במסגרת אתר “המדד” נבחנו ארבעה סקרים ששאלו ישראלים האם יתחסנו לקורונה כאשר החיסונים יבואו. החדשות הטובות הן שרוב ניכר מהישראלים ירצו להתחסן. החדשות הרעות הן שהסקרים לא מציגים תמונה אחידה.
אפשר להעריך שגם על חנוכה הקורונה תשפיע. באמריקה, כבר בודקים מי וכמה יוצאים לביקורי משפחות בתקופת החגים הארוכה שנפתחה בחג ההודיה ותסתיים בשנה החדשה, וניכר מיעוט טיסות, מיעוט נסיעות, מיעוט ארוחות משפחתיות. בדיקה מסקרנת במיוחד נערכת בקרב אפידמיולוגים. מי שטרח לבדוק הוא. העיתון ניו יורק טיימס שסקר 635 אפידמיולוגים וחילק אותם לשלוש קבוצות: מי שחוגגים בחוג המשפחה המצומצמת, כלומר בבית. מי שחוגגים גם עם אורחים (או שהם מתארחים). כלומר, נפגשים גם עם מי שאינם בני ביתם. ומי שוויתרו על חגיגה. כפי שאפשר לראות בגרף, בין חמישית לרבע מהרופאים האפידמיולוגים, המומחים למגפות, רואים גם אנשים שאינם בני ביתם. כל השאר מוותרים, וחוגגים בבית, או שאינם חוגגים כלל.