טוב, זו לא באמת טבלת הטבלאות, רק טבלה של טבלאות. בחרנו תשעה מקורות מידע באמריקה, עיינו ברשימות הספרים הנבחרים שלהם לשנת 2020, דגמנו מתוכן רק ספרי עיון (Non fiction) כי זה מה שיותר מעניין אותנו. אחר כך עשינו טבלה שכוללת רק את שלושת הראשונים בקטגוריה הזאת.
הטבלה מספרת שני סיפורים. אחד: ברור מי הספר-או-שניים שיש עליהם קונצנזוס. כלומר, אם אתם קוראי אנגלית ורוצים לקרוא את מה שהאמריקאים אהבו השנה (לא חובה – ולראייה, רוב הספרים האלה לא יתורגמו לעברית), אלה הספרים שלכם. שני: ברור גם מה נושאי השיחה והדיון שחלחלו לספרי העיון השנה. אגב, זה בולט לא פחות, אולי יותר, גם בתחום הספרות (פרוזה). האמריקאים היו עסוקים מאוד השנה ביחסי גזעים, בעיקר אבל לא רק שחורים ולבנים. הם היו עסוקים מאוד גם בשאלות של זהות פוליטית, לפחות עד הבחירות.
זו התוצאה: סימנו בצבעים את הנושאים השונים. הענקנו מדליות לספרים שחוזרים יותר מפעם אחת.
הספר המומלץ השנה באמריקה הוא ״דרך העמק הנעלם״, המספר על משפחה אמריקאית שמצבה הנפשי מעורער. סיפור על סכיזופרניה. יש מהמבקרים שראו גם בו משל על מצבה של החברה האמריקאית, אבל רובם פשוט זיהו סיפור טוב, מותח, קורע לב. סיפור שקשה להניח מהיד. צבענו אותו כספר ״פסיכולוגיה״, אבל אפשר היה גם ״ביוגרפיה״ (קבוצתית). אגב, זה נכון ביחס לעוד כמה ספרים ברשימה. את הספר של ברק אובמה צבענו כביוגרפיה, אבל אפשר היה גם כפוליטיקה. את ״דרך הזיכרון״ צבענו כסיפור על היחסים בין גזעים, אבל גם הוא ביוגרפיה של בת הכותבת על אמה. יכולנו לחבר גם את הספר על הולדן המדען עם הספר על המשפחה סכיזופרנית, ולייצר קטגוריה של ספרי מדע-רפואה, אולי לכבוד הקורונה.
העיקרון ברור, לא כל ספר מתאים לתווית אחת. ומצד שני, אפשר לזהות דפוסים של עניין ושל תוכן בעולם הספרים אמריקאי, והוא לא מפתיע בהתחשב במה שקרה השנה באמריקה.
