האם אתה או את ״ציונים״? רוב היהודים בישראל ישיבו ב״כן״. אחר כך, אם נשאל אותם מה זה בדיוק אומר, לא בטוח שתהיה להם תשובה טובה. באמת, מה זה ציוני? הציונות הייתה תנועה עם מטרה: להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. המטרה הושגה. עכשיו אפשר להציע לפחות שלוש דרכים להמשך. ראשונה: המטרה הושגה – ולכן אין עוד צורך ב״ציונות״. שנייה: המטה הושגה, אך נדרשת לה תמיכה מתמשכת – ותמיכה בשגשוגו של הבית הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל היא ״ציונות״ בימינו. שלישית: המטרה הושגה, ולכן הציונות שינתה פנים, וכעת יש לה מטרה, או הגדרה אחרת. מה ההגדרה החדשה? על זה כמובן אפשר להתווכח. יש מגוון רחב של אפשרויות, מ״ציונות היא חתירה להרחבה נוספת של שטחי המולדת״, ועד ״ציונות היא חתירה להפצה של חזון הנביאים בעמי העולם״.
כך או כך או כך, ברור שיש סיבה לתהות על השאלה מהי ״ציונות״, ואולי לכן גם על השאלה ״האם אני ציוני״. מי שאומרים שהם כן, או שהם לא, או אפילו מי שאומרים שהם אנטי – ״אנטי ציונים״ – צריכים לתת תשובה מסודרת לשאלה מה הדבר שהם כן, או לא, או אנטי. רובנו רשלנים או עצלים מכדי לתת תשובה רצינית ומסודרת לשאלה הזאת. לכן, עבור רובנו האמירה הכמעט אוטומטית ״אני ציוני/ת״ היא מחווה של סנטימנט יותר מאשר עמדה אידיאולוגית. אנחנו ציונים כי נדמה לנו, במידה רבה בצדק, שמי שאומרים שהם ציונים הם בעדנו, ומי שאומרים שאינם ציונים הם נגדנו.
עכשיו נשאל: האמנם? וגם נציע תשובה: לא בהכרח. ונדייק: כן, ברוב המקרים מי שאומרים שהם לא ציונים אכן מתכוונים לומר בזה שהם לא בעדנו בכל מיני דרכים. הם חושבים דברים לא טובים על ישראל, או על הפעולות שלה, או על היהודים, או על ההתנחלויות, או על המלחמה בעזה, או על הקושי להקים מדינה פלשתינית, וכן הלאה. הם ״לא ציונים״ כמו שאנחנו ״ציונים״. לא ביטוי של עמדה מגובשת על דבר שברור מהו – ״ציונות״ – אלא ביטוי של סנטימנט רגשי או עמדה פוליטית נגד ישראל, ולעיתים גם נגד היהודים.
כמובן, יש גם מי שמדובר אצלם בעמדה עקרונית. הם חושבים שלא צריכה להיות ״מדינה יהודית״, כי הם נגד מדינות שהזהות שלהם מבוססת על השתייכות ״דתית״. או שהם חושבים שהקמת ישראל הייתה טעות, ושהיא למעשה פרויקט קולוניאליסטי שסופו להתפרק כמו סופו של הכיבוש הבלגי בקונגו, או הכיבוש הצרפתי באלג׳יר. עם אלה אפשר להתווכח, ולהסביר שהמדינה היהודית אינה מדינת דת אלא מדינת לאום, לא פחות מהמדינה הסינית, או האלבנית, או הטורקית. עם אלה אפשר להתווכח ולהסביר שהיהודים הם בני המקום, ולא כובשים זרים. אפשר – וסיכויי ההצלחה לא גדולים. אפשר – ואולי תוך כדי ויכוח נרוויח משהו. נחדד לעצמנו את מהותה של ה״ציונות״ בימינו.
עכשיו נחזור לשאלה: האמנם מי שמסתייגים מלקרוא לעצמם ״ציונים״ הם נגדנו? על השאלה הזאת אפשר לספק תשובה לא לגמרי טריוויאלית כאשר בוחנים נתונים שנאספו לאחרונה בקרב יהודים בארה״ב. נביט בשני סקרים. אחד, סקר מדד קול העם היהודי של JPPI, שדוגם בכל חודש קבוצה של יהודים שמוגדרים ״מחוברים״. משמע, יהודים שהקשר שלהם לישראל ולקהילה היהודית יחסית יותר חזק. הם לא מייצגים את ״כל״ יהודי ארה״ב, אלא את אלה מהם ששייכים לגרעין קשה יותר של שייכות ומעורבות. הסקר השני, מהשבוע שעבר, הוא של NORC בשיתוף של AP. זה סקר שנערך בקרב כלל האמריקאים, ובתוכו קבוצה גדולה במיוחד (כ-1200) של יהודים אמריקאים, שמייצגים את עמדות יהודי ארה״ב המחוברים יותר, ופחות, ואפילו הרבה פחות. בשני הסקרים נכללו שאלות על זהות ציונית, ובהן נעסוק.
סקר JPPI מתייחס כאמור ליהודים מחוברים. מה שמבטיח מראש שיהיו בו יחסית מעט יהודים שיש להם סנטימנט שלילי כלפי ישראל או העם היהודי. ביקורת – בהחלט. אבל עויינות – זה כמעט ולא. מה שכינינו ״סנטימנט רגשי נגד ישראל״ אינו נפוץ בקרב משתתפי הפאנל הזה. בהתאם, רוב מהם אומרים שהם ״ציונים״ (72%), ועוד קבוצה בוחרת ב״ציונים במידת מה״ (13%). בסך הכל, 85% ציונים זה רוב גדול. 4% מכנים את עצמם ״אנטי ציונים״.
אבל בסקר היתה עוד שאלה. לא האם ״את או אתה״ ציונים, אלא האם החברים היהודים שלכם ציונים. זו שאלה שבה, לפחות במידת מה, עובדת ה״מחוברות״ של הסקר של JPPI – כלומר, העובדה שהוא דוגם יהודים מסוג מסויים – נעשית פחות משמעותית. כאשר יהודים מחוברים מעידים על עצמם, המחוברות שלהם באה לידי ביטוי בצורה חזקה. כאשר הם מעידים על חברים, שחלקם אולי מחוברים אבל חלק אחר מהם כנראה לא מחוברים, אפשר לזהות שהיהודים באמריקה כנראה קצת פחות נוטים להשתמש במותג ״ציונות״ כמאפיין שלהם. 72% מהיהודים המחוברים אומרים ״אני ציוני/ת״, רק 43% אומרים ״רוב חברי היהודים ציונים״. עוד 29% אומרים שחבריהם ״ציונים במידת מה״. פחות משליש מהמשיבים שמגדירים את עצמם ״מאוד ליברלים״ – ויש בארה״ב לא מעט יהודים מאוד ליברלים – אומרים שרוב חבריהם ציונים (29%). וזה כבר נתון שמתקרב לנתון שרואים בסקר של NORC של כלל יהודי ארה״ב. 23% מהיהודים בסך הכל, פחות מרבע, אומרים בסקר הזה שההגדרה ״ציוני״ מתארת את עמדתם בצורה מאוד מדוייקת (13%) או מדוייקת (10%). 36% אומרים שזו לא הגדרה שמתארת את עמדתם בצורה מדוייקת.
האזינו: ניצן גונן, מי קבע שתהיי אישה?
אם אינם ציונים, האם הם אנטי ציונים? מסתבר שלא. כלומר – כן, כשמדובר במיעוט קטן מהיהודים – 12%, ואם תרצו להוסיף גם את מי שאומרים שזה נכון עבורם במידת מה, נגיע ל-21%. לא מעט, חמישית מהיהודים אומרים שהתווית ״אנטי ציוני״ מתאימה להם במידה כלשהי. ובכל זאת, מול חמישית אחת עומדות ארבע חמישיות אחרות, שמונה מכל עשרה יהודים, שגם ״אנטי ציוני״ לא מתאים להם.
הנה, אנחנו חוזרים לשאלה המקורית שלנו: האם מי שאיננו מרגיש ״ציוני״ כנראה נגדנו. ועכשיו נענה במפורש: לא. היהודים של אמריקה יוכיחו. מצד אחד, רבים מהם לא רוצים להכיל על עצמם את ההגדרה ציוני – כלומר, להגיד את מה שנדמה לנו שהוא המפתח לזהות את מי שבעדנו. מצד שני, רק מעטים מכילים על עצמם את ההגדרה ״אנטי ציוני״ – כלומר, אומרים את מה שהוא בלי ספק מפתח לזהות את מי שנגדנו. אם כך, מהם היהודים האלה? הסקר של NORC הציע אפשרות שלישית. טוב שהציע, כי אפשר ללמוד ממנה לא מעט. הוא הציע לא רק ״ציוני״ ו״אנטי ציוני״ (כל אחד בשאלה נפרדת). הוא הציע גם ״תומך של ישראל כמדינה יהודית״. כלומר, לא את המותג המוכר ״ציוני״, אלא אמירה מפורשת שהכוונה בה ברורה, הרבה יותר מהכוונה ב״ציוני״, שכמו שכבר טענו, לא ברור שמישהו יודע מה זה.
73% מהיהודים אומרים שהם ״תומכים בישראל כמדינה יהודית״. 50% מהם אמרו שהאמירה הזאת מתארת את עמדתם מאוד טוב או טוב. עוד 23% אמרו ״די טוב״. רק 16% אמרו שלא. זו לא עמדתם (11% לא ידעו להשיב). הנה, השבנו על השאלה: הרבה מאוד יהודים שלא רוצים ללבוש את הבגד ״ציוני״ תומכים ב״ישראל כמדינה יהודית״. מעט יהודים, יחסית, לא תומכים ב״ישראל כמדינה יהודית״.
מה נלמד מזה? אחד משני דברים, ומן הסתם את שניהם. הראשון – כפי שאמרנו: לא תמיד לגמרי ברור מה זה ציוני, ולכן יש מי שקשה להם להחליט אם ההגדרה הזאת חלה עליהם. השני – והוא משמעותי: ההגדרה ״ציוני״, המותג ״ציונות״, עבר שחיקה שהופכת אותו לבגד לא נוח. הוא משמש לעיתים קרובות כמותג שלילי, כסוג של עלבון, או האשמה, או קללה. ״אתה ציוני״ במקומות מסויימים באמריקה נעשה דומה ל״אתה שמאלני״ במקומות מסויימים בישראל. הזהות שרבים מעדיפים להתנער ממנה, לא רק מסיבות עקרוניות של דעה, אלא גם – ואולי בעיקר – משום שהשימוש בה מוביל לדה-לגיטימציה מהיסוד של הטענות שמושמעות על ידי מי שמחזיק בה.
מכאן, כמה מסקנות. הראשונה: אפשר להירגע. רוב גדול של יהודי ארה״ב עודם תומכים ב״ישראל כמדינה יהודית״. הקולות הרמים שנשמעים מעת לעת, ומבשרים על מהפך כביכול – על כך שהיהודים באמריקה נעשו עויינים לישראל – אלה קולות השוליים, שבדיוק כמו אצלנו, זוכים להד מוגזם ביחס לכוחם האמיתי. השנייה: המותג ציונות בבעיה, שצריך לטפל בה באחת משתי דרכים. אפשרות אחת היא פשוט לזנוח אותו. לפעמים מותג או מילה עוברים תהליך של שינוי משמעות, שאין טעם לנסות לבלום אותו. אפשר לעבור לשימוש במילה אחרת. אפשרות שנייה היא להילחם עליו, מה שמחייב הבהרה והנחלה והטמעה של המשמעות שלו – אחרי שנסכים על המשמעות שלו (מה שלא בהכרח יהיה קל לעשות). רוצים לשכנע את היהודים, ואת העולם, שציונות היא דבר שראוי לתמוך בו? הסבירו מהי ״ציונות״, ואולי יתברר שהעולם באמת בעד.
