מתווה בועז ביסמוט, שאמור לפטור את רוב החרדים מגיוס לצה״ל, לבטל כמעט את כל הסנקציות, ולאפשר לקואליציה להתחבר מחדש, כבר היה יכול לעבור – תיאורטית – ברוב גדול שיש לקואליציה בכנסת. ובכל זאת, אינו עובר. למה?
מחסום אחד הוא המפלגות החרדיות. הן אינן ששות לחתום אפילו על המתווה הדל הזה. מי שמכיר את עמדות הציבור החרדי ביחס לגיוס לא צריך להתפלא על העובדה הזאת. לפני כמה חודשים הצגנו למדגם גדול של חרדים שלוש אפשרויות של פשרה בנושא הגיוס והפטור. שלוש אפשרויות מרחיקות לכת למדי. אחת מהן קבעה כך: “יוסכם על מכסה מסוימת של חמשת אלפים חרדים שיגויסו (בכל דרך שההנהגה החרדית תבחר) והשאר יוכלו ללמוד״. נו – הצעה נדיבה? אם נדמה לכם שהיא נדיבה, ואולי נדיבה הרבה יותר מדי, לחרדים נדמה אחרת. 17% מהם תמכו בה. 73% התנגדו (השאר אמרו ״לא יודעים״. הסקר נערך באמצעות אסקריא, שמתמחה בסקרים במגזר החרדי). ובמילים פשוטות: מתווה ביסמוט המאוד נדיב בעיני רוב הציבור, אינו נדיב בעיני החרדים. הם רוצים פטור וזהו. בלי שום תוספת או הסכמה או התניה.
עוד מחסום הוא זה של המתנגדים מתוך הקואליציה. חברי כנסת שמביטים בהשתאות בנסיגה המופלגת בתביעות מהחרדים בין המתווה (הנדיב למדי) של יולי אדלשטיין, למתווה (הנדיב עוד יותר) של בועז ביסמוט. אם חלקם יכלו איכשהו לחיות עם מה שאדלשטיין הציע (ובכלל לא ברור שהמתווה של אדלשטיין היה מוצלח – הוא פשוט פחות לא-מוצלח מהמתווה של ביסמוט) לא בטוח שיסכימו לחיות עם המתווה החדש. יש שכבר אמרו שלא, יש שמגמגמים, יושבים על הגדר, מחכים לראות מה יקרה, מקווים שלא יצטרכו לקבוע בקולותיהם אם כן או לא, כי הלחץ עליהם – אם וכאשר נתניהו יחליט להעביר את המתווה – יהיה כבד מאוד. כך או כך, לקואליציה יש רוב גדול, אבל לא בטוח שלמתווה הזה. הוא יובא להצבעה רק אם יהיה ברור שהוא עובר. אם לא, הקואליציה לא תרצה להתבזות.
בואו לראות את מודל הבחירות החדש של המדד
עוד מחסום הוא הבוחרים עצמם. לא בוחרי המפלגות החרדיות – שהח״כים שלהם טרם גיבשו עמדה – לא בוחרי מפלגות האופוזיציה – שברור שיתנגדו למתווה – אלא בוחרי מפלגות הקואליציה. יש רק מעט נושאים שמפלגים את בוחרי מפלגות הקואליציה כמו שאלת הגיוס. יש רק מעט נושאים שגורמים לתומכי ליכוד ולתומכי ציונות דתית לגרד בראשם במבוכה, כמו הנושא הזה. נכון – זה לא אומר שיתעדפו כפייה על החרדים על פני השרדות של הקואליציה. אבל בשנה שהיא ממילא שנת בחירות, כלומר, כאשר השרדות הקואליציה נעשית לשיקול פחות ופחות חשוב מחודש לחודש, לעמדת הבוחרים של מפלגות הקואליציה יש פתאום חשיבות גוברת. וזו עמדתם, כפי שתועדה בסקר החודשי של JPPI:
48% מכלל הציבור הישראלי מתנגדים ״להצעת החוק של ח״כ בועז ביסמוט להסדרת הפטור/גיוס של חרדים לצה״ל בשנים הקרובות”. מתגדים מדוע? ״כי הוא לא יביא לגיוס חרדים משמעותי״. זה רוב גדול מכלל בעלי הדעה, כי יש 20% שאומרים שאין להם דעה. ותכף תבינו שיש משמעות לחמישית הזאת, שנותרת שותקת. זו לא סתם שתיקה, זו שתיקה של המתנה, ואולי מבוכה.
מכלל היהודים, 53% מתנגדים לחוק של ביסמוט. 16% אומרים שהם ״לא יודעים״. גם זה הרבה, יחסית לסוגיה כל כך מדוברת. לשם השוואה: בשאלה על אמון בטראמפ נרשמו 3% שאמרו ״לא יודעים״. זה המצב ברוב השאלות על נושאים מרכזיים. וכמה זה 53% כאשר מתרגמים אותו ל״בעלי הדעה״ בלבד? זה 63%. כלומר, שני שלישים שמתנגדים. שני שלישים מהיהודים. מה שכמובן כולל גם לא מעט מצביעים של הקואליציה.
הנה – זה הדבר שלשמו התכנסנו. מה חושבים מצביעי הקואליציה על החוק, ואין טעם רב לברר מה חושבים מצביעי המפלגות החרדיות. כי הם יכולים רק לתמוך, כי זה נראה להם מספיק רך, או להתנגד כי הם רוצים עוד יותר רך. הם לא מתנגדים בגלל שההצעה נראית להם רכה מדי. מי שכן מתנגדים בגלל שההצעה נראית להם רכה מדי הם מצביעי ליכוד ומצביעי הציונות הדתית.
נביט בליכוד, המפלגה הגדולה בישראל ובגוש הקואליציה. הנחת המוצא אמורה להיות שתומכי הקואליציה תומכים במתווה שנועד להציל את הקואליציה. כל שחיקה בתמיכה של תומכי הקואליציה מלמדת על קושי, בעוד שתמיכה של תומכי הקואליציה לא מלמדת כלום. היא מלמדת את הידוע מראש – תומכי הקואליציה תומכים בעמדות הקואליציה. נתקדם: על הליכוד אפשר להסתכל בשני אופנים – אפשר לבדוק את מי שהצביעו ליכוד בבחירות האחרונות (2022), ואפשר לבחון את מי שאומרים היום שיצביעו לליכוד בבחירות הבאות (2026). הקבוצה הראשונה יותר גדולה – כי הליכוד, לפחות על פי המצב כעת, צפוי לרדת במספר המושבים שלו. הקבוצה השנייה יותר עדכנית, כי אלה התומכים שלא עזבו את הליכוד, או לא יושבים על הגדר, אלא אומרים גם היום שיצביעו למפלגה.
מה חושבים על מתווה ביסמוט אלה ואלה? נתחיל בשיעור הגבוה של ״לא יודעים״. כבר אמרנו, זה שיעור חריג ביחס לשאלות אחרות. זה שיעור חריג גם ביחס למפלגות אחרות. מקרב בוחרי יש עתיד, או ישראל ביתנו, רק 4% אומרים שהם ״לא יודעים״ מה דעתם על מתווה ביסמוט. הם יודעים – הם נגדו. מצביעים פוטנציאליים של בנט או איזנקוט קצת יותר מבולבלים. בערך עשירית מהם אומרים שהם ״לא יודעים״ מה דעתם על מתווה ביסמוט. אבל תומכים של הליכוד ושל הציונות הדתית תולשים את שערם במבוכה. חמישית מתומכי הליכוד וכמעט שליש מתומכי הציונות הדתית משיבים על השאלה על מתווה ביסמוט ב״לא יודעים״. על מה מעידה התשובה הזאת? כאן נדרשת ספקולציה, אבל לא בלתי סבירה: קשה להם להחליט. הם מבינים שהמתווה קצת עלוב. מצד שני, הם לא רוצים שהקואליציה תתמוטט. קשה להם. זה לא שהם ״לא יודעים״ – הם יודעים בהחלט. יודעים שזה מתווה לא ראוי מבחינה ציבורית וכן משתלם מבחינה פוליטית.
כמובן, חלקם בכל זאת מביעים עמדה. נביט שוב בליכוד. מקרב תומכי הליכוד כיום (לקראת בחירות 2026), קצת יותר מעשירית אומרים שהם נגד המתווה. כ-15% מקרב בעלי הדעה. כלומר, רוב גדול של מי שכבר הכריעו שיצביעו לליכוד בבחירות הבאות מוכנים ללכת עם המתווה הזה (אם כי, יותר מעשירית שמתנגדים לו זה לא מעט). אבל מה עם כל מי שהצביעו לליכוד בבחירות הקודמות? המקרה של אלה הרבה יותר מורכב. שליש מהם (מבעלי הדעה) מתנגדים למתווה ביסמוט. 33%. וזה חשוב, כי אלה בוחרים שהליכוד רוצה להחזיר לשורותיו. הם הצביעו ליכוד בבחירות הקודמות, וחלקם יושבים על הגדר. כשיצטרכו לקבל החלטה, יהיו להם הרבה שיקולים, וחוק הפטור יכול להיות אחד מהם. שליש שמתנגדים לו – זה הרבה. בליכוד יצטרכו להחליט כמה מסוכן להם לסכן את השליש הזה תמורת המתווה של ביסמוט.
המצב של הציונות הדתית מורכב עוד יותר. מתומכיה הנוכחיים, כחמישית מתנגדים למתווה, וקרוב לשליש אומרים שהם לא יודעים. זה אומר ששיעור התומכים במתווה מקרב תומכי המפלגה לקראת בחירות 2026 עומד על 50%. זה הכל. חצי בעד – השאר מתנגדים או לא יודעים. וראוי לשים לב, שגם כך, לפי רוב הסקרים, המפלגה לא עוברת את אחוז החסימה. האם הגיוני מבחינתה לקחת סיכון עם עוד מחצית מתומכיה? תשאלו: ומה עם מי שהצביעו למפלגה לפני שלוש שנים? על זה צריך לומר שני דברים: האחד – לפני שלוש שנים המפלגה היתה הציונות הדתית מאוחדת עם עוצמה יהודית. השני – רק 40% מהבוחרים של המפלגה ב-2022 תומכים במתווה ביסמוט. שליש ״לא יודעים״ ורבע מתנגדים.
הנה כי כן, תשובה ממצה למדי על השאלה מדוע מתווה ביסמוט עוד לא עובר מרעיון לחקיקה. וזה כמובן, חוץ משאר הקשיים, המשפטיים, הביורוקרטיים, האחרים. בשלב זה, וכל עוד מכונת השכנוע לא עשתה את פעולתה, הציבור לא קונה את מתווה ביסמוט, וזה כולל ציבור גדול למדי של תומכי הקואליציה. זה לא אומר שנתניהו בהכרח יכריע נגדו – אולי יחליט שהסיכון כדאי כדי להאריך את חיי הממשלה. זה כן אומר שיש סיכון – לא רק מחאה של מתנגדי הממשלה, אלא גם באכזבה, ואולי כעס, של תומכיה.
