סקר של יהודי ארה״ב שפורסם לפני כמה ימים (על ידי ארגון הגג של הפדרציות היהודיות) גילה דבר שיש בו עניין: רוב היהודים לא מגדירים את עצמם כ״ציונים״. מה משמעות הדבר הזה? על זה כבר מתנהל סוג של דיון, או ויכוח, אבל נדמה שמשמעותו פחות דרמטית מכפי שנדמה. כי במקביל, רוב גדול של יהודים אומרים שהם קשורים רגשית לישראל, תומכים בישראל, גאים בישראל. הם פשוט לא מגדירים את עצמם ״ציונים״. חלקם – משום שהמושג לא לגמרי ברור להם. זה ניכר בשאלון. לדוגמה, בכך שכשליש מהמשיבים (35%) סבורים ש״ציונות״ משמעה ש״לישראל יש זכות על יהודה שומרון ועזה״. או בכך שרבע מהם (26%) סבורים ש״ציונות״ משמעה ״תמיכה בכל פעולה של ישראל״.
מי שלא מגדיר את עצמו ציוני בגלל שאינו יודע מה היא ציונות, או, גרוע מזה, חושב שציונות היא דבר אחר ממה שהיא באמת, לא מעיד על עצמו שיש לו משהו נגד הציונות – הוא מעיד על עצמו שהוא בור. ולא שיש חובה לכל יהודי לדעת מה היא ציונות. אם נבחן את השאלה מהי ציונות גם בקרב ישראלים, נגלה לא מעט בורות גם אצלם. מה שמחזיר אותנו למסקנה הראשונה: הם אולי לא ציונים – אבל זה לא מעיד עליהם, זה מעיד על מותג שאיבד מכוחו. ציונות נעשתה למילה שלא נוח להזדהות איתה. המשמעות המעשית של זה היא שצריך קצת פחות להשתמש בה. לפחות בשלב זה. לפחות במקרים שבהם יש לישראל עניין לשכנע ציבור אמריקאי, או יהודי-אמריקאי, בצדקתה.
אפשר להצטער על השחיקה במעמד המותג ציונות, אפשר להתרגז עליו. אפשר לנסות לתקן: להשקיע זמן ומאמץ בשיקום מעמד המותג. אבל הרבה יותר קל, ומעשי, פשוט להשתמש במילים אחרות כדי לתאר את אותו עניין. כי בסופו של דבר זה העניין החשוב: לא אם יהודים בארה״ב רוצים לעצמם את המותג ״ציוני״, אלא אם יהודים בארה״ב תומכים בדבר המהותי שהוא הציונות, ובזה, לפחות על פי הסקר של JFNA לא נראית שחיקה משמעותית. אולי אפילו להפך.
מה זה להפך? הנה דבר מעניין שקורה בסקר הזה, ושמשום מה עוסקים בו קצת פחות. בסקר נשאלו שאלות על ארה״ב ועל ישראל. זכרו, מדובר ביהודים שהם קודם כל אזרחים פטריוטים אמריקאים. אבל מה קורה כשמשווים את העמדות של היהודים הללו על ארה״ב – ארצם ומולדתם – ועל ישראל – מדינה רחוקה ומשונה במזרח התיכון? כשמשווים מתברר שבכמה דברים ישראל עדיפה בעיניהם על ארצם שלהם.
הקשר הרגשי שלהם לארה״ב חזק יותר: 81% מהם קשורים רגשית לארה״ב, 71% מהם קשורים רגשית לישראל. זה פער צפוי, וכמעט היה משונה אם לא היה מקיים. נזכיר שוב – הם אמריקאים! ובכל זאת שימו לב לדבר הבא: כאשר משווים רק ״קשר רגשי חזק״, ולא ״קשר רגשי״ כולל הקטגוריות היותר חלשות, התוצאה פתאום מתקרבת: 41% לארה״ב, 42% לישראל. שוויון.
עכשיו הערה מתודולוגית מתחייבת. משום מה, וזאת לא החלטה מוצלחת, הסוקרים בחרו לשאול על ארה״ב ועל ישראל שאלה דומה, אבל להציע תשובות שונות. בעיקר: בתשובות על ארה״ב הם מציגים שש דרגות של הסכמה או אי הסכמה, ובשאלות על ישראל ארבע דרגות. זה כמובן הופך את ההשוואה לקצת פחות תקפה. כי כשאמריקאים אומרים שהם ״מאוד גאים״ בארה״ב, זו בחירה מתוך שלוש אפשרויות של גאווה. כשהם אומרים שהם ״מאוד גאים״ בישראל, זו בחירה בין שתי אפשרויות של גאווה. סולמות שונים, ואנחנו נאלצים לאחד אותם כדי לבדוק סך הכל גאווה, מול סך הכל גאווה, ולהיות קצת פחות בטוחים שיש מקום להשוואה בין ה״מאוד מסכים״ על אמריקה (״מאוד מסכים שאני מרגיש קשור רגשית לארה״ב״), לבין ה״מאוד מסכים״ על ישראל (״מאוד מסכים שאני קשור רגשית לישראל״).
האזינו: מי החליט להטיל את הפצצה הגרעינית?
נמשיך: רגשית – יותר יהודים בארה״ב קשורים לארה״ב מאשר לישראל, אם כי, אין טעם להתלונן על 71% מיהודי אמריקה שקשורים אלינו רגשית. שבעה מכל עשרה יהודים. לא קריסה, לא מפולת, לא צרה, לא בעיה. להפך – קשר רגשי של הרוב המכריע. כפי שהיינו רוצים שיהיה.
אבל יש עוד שתי שאלות מעניינות להשוואה. הראשונה: על ״גאווה״ – ״ארה״ב גורמת לי להיות גאה בזה שאני אמריקאי״ מול ״ישראל גורמת לי להיות גאה בזה שאני יהודי״ (כי הם לא ישראלים, אז אי אפשר לשאול אותם בדיוק את אותה שאלה). נו, אז מי גורמת ליהודי אמריקה להרגיש גאים? התשובה: ישראל – יותר מאמריקה. 60% מרגישים גאווה בזכות ישראל, 50% מרגישים גאווה בזכות אמריקה. ואם בודקים רק את מי שהשיבו ״מאוד מסכים״ (ההסתייגות המתודולוגית תקפה גם ביחס לשאלה הזאת), הפער גדול עוד יותר: 15% ״מאוד מסכימים״ שהם גאים בזכות אמריקה, 36% ״מאוד מסכימים״ שהם גאים בזכות ישראל. יותר מהם גאים בזכות מדינה זרה. זה לא דבר של מה בכך.
וגם: קשה להם יותר עם אמריקה. כאשר שואלים אותם האם ״לפעמים קשה להם לתמוך בפעולות של ארה״ב או של הממשלה שלה״ ושואלים אותם האם ״לפעמים קשה להם לתמוך בפעולות של ישראל או של הממשלה שלה״, מסתבר שקשה יותר עם אמריקה. בשני המקרים, יש רוב ש״לפעמים קשה להם״ לתמוך. זה לא מפתיע, למי לא קשה לפעמים לתמוך בפעולות של המדינה שלו או הממשלה שלו. ובכל זאת, 69% אומרים ״קשה לנו״ על ישראל, 87% אומרים ״קשה לנו״ על ארה״ב. ומכאן כמובן הדרך פתוחה לפחות לשלוש פרשנויות. הראשונה – בגלל שהם יותר קשורים לארה״ב, גם יותר קשה להם לתמוך בפעולות של ארה״ב. כלומר, זה לא שהם חושבים שהממשלה האמריקאית עושה יותר בושות מהממשלה הישראלית, הם פשוט זוכרים שהבושות של אמריקה הם הבושות שלהם, ולכן יותר קשה להם. אפשרות שנייה – הם יודעים יותר על ארצם וממשלתם, ולכן נתקלים בקושי לתמוך לעיתים יותר קרובות. אלה מהם שלא עוקבים יומיום אחרי מה שקורה בישראל, וחשופים בעיקר לחדשות מהבית, ירגישו נבוכים ממה שהם יודעים, ולא ירגישו נבוכים ממה שהם פחות יודעים.
יש גם אפשרות שלישית – שהם חושבים שארה״ב וממשלתה עושים יותר דברים שקשה לתמוך בהם מישראל וממשלתה. הם מביטים בטראמפ ובנתניהו, וחושבים, שלנו יותר מביך. הם מביטים במדיניות של ארה״ב (נניח בנושאי הגירה), ובמדיניות של ישראל (נניח, בנושא עזה), וחושבים, שלנו יותר מביך. הם אופוזיציה למדיניות של המדינה שלהם, יותר משהם אופוזיציה למדיניות של המדינה שלנו.
כך או כך או כך, מדובר בעוד סעיף שיש בו נחמה אחרי שמתברר שרק שליש מהם אומרים שהם ״ציונים״.
התיאוריה של המלחמה: לחצו והזמינו
