נעשה חשבון פשוט, וגס, בלי יותר מדי פרטים. בישראל יש בערך עשרה מיליון בני אדם. על פי הנתונים המוכרים לנו, כ-13% מהם חרדים. זה מיליון ושלוש מאות אלף בני אדם. כולל תינוקות, ילדים, נערים, וכן הלאה. החברה החרדית היא חברה צעירה יחסית. היא גם חברה פנויה יחסית. פנויה למה? פנויה להפגין! כמעט מחצית מהגברים החרדים לא עובדים. הם פנויים להפגין. הנשים עסוקות יותר. אבל גם מהן יש רבות מאוד שעובדות בתוך המגזר – נאמר, במערכת החינוך החרדית. מותר לשער שמי שעובדים במערכת החינוך החרדית, נשים וגברים, יהיו פנויים להפגין. אברכים – פנויים. משתמטי שירות – פנויים. הולכי בטל – פנויים. הפגנה של מיליון בני אדם היא אפשרות סבירה כאשר מדובר על המגזר החרדי. ובינינו, גם אם יהיו בה רק חצי מיליון זה יהיה מספיק מרשים כדי לקרוא לה ״הפגנת המיליון״.
החרדים יוצאים להפגנת המיליון שלהם, יום חמישי, ירושלים (לא הייתי מסתכן בנסיעה לבירה במועד הזה), בגלל שלא מצאו דרך אחרת לגרום לציבור הרחב לשנות את דעתו על חובת הגיוס שלהם. אולי מיליון מפגינים יעשו את העבודה. אולי מיליון מפגינים ירתיעו את התשעה מיליון האחרים. אולי יגרמו להם לחשוב שהטרחה לא שווה את התועלת. הטרחה – הניסיון לגייס חרדים. התועלת – חרדים מגויסים. כלומר, החרדים, בהפגנת ענק, יאותתו לציבור את המסר הבא: אם תמשיכו לנסות לגייס אותנו, חייכם יהיו גיהנום, כי מיליון חרדים יכולים לשתק את המדינה בכל רגע נתון ולהפריע לכם מאוד לנהל את חיי השגרה שלכם.
עכשיו עוד קצת מספרים: כמובן שלא מדובר בתשעה מיליון מול מיליון (או 8.7 מיליון לא חרדים מול 1.3 מיליון חרדים). בקרב הערבים, שבעצמם אינם מתגייסים (הרוב הגדול) העמדה בשאלת גיוס החרדים מורכבת. אלה עשרים אחוז מהאוכלוסייה. בקרב היהודים, עדיין יש לא מעט הסבורים שאת החרדים או שלא צריך לגייס, או שצריך לנסות לגייס אותם רק באמצעות שכנוע, ולא באמצעי ענישה. כמה מחברי הליכוד, כולל שרים, כבר אמרו שהם מזדהים עם העמדה החרדית, ואולי אפילו יבואו להפגנה. מכאן – שיש הרבה יותר ממיליון שעשויים לתמוך במה שהחרדים יטענו בהפגנה שלהם. כמה בדיוק? שוב – חשבון גס. בסקר האחרון של JPPI שהציג שאלה בנושא הזה, 24% אמרו או לא לגייס או לגייס בהסכמה. זה מכלל הציבור הישראלי. היו עוד 6% בלי דעה, ועוד 8% שלא אמרו מה עמדתם למרות שיש להם עמדה (אחרת מכל האפשרויות שהוצגו). שיעור הישראלים שדוגלים בגיוס, כולל אמצעי ענישה – סנקציות או מעצרים – עומד על 62%. ובמילים אחרות: שישה מיליון ומשהו מול קצת פחות מארבעה מיליון. ומקרב היהודים, בערך חמישה וחצי מיליון מול שניים וחצי מיליון.
כך שמיליון – בהפגנה – זו בהחלט אופציה. אנחנו יודעים שחרדים הם אנשים שמצייתים לרבניהם בשיעור גבוה. כלומר, אם יאמרו להם לבוא יבואו. אנחנו יודעים שחרדים הם אנשים שיש להם קשר חזק לקהילתם. כלומר, אם הקהילה הולכת הם ילכו. ואנחנו יודעים שהרבה מהם פנויים ללכת. אולי אפילו משהו שקרוב למיליון.
בואו לראות את מודל הבחירות החדש של המדד
הסבר מפורט על מודל הבחירות של המדד ומשמעותו
הנפץ שמוביל להפגנה, אם תתקיים, הוא מעצר של משתמטים. מצד אחד: ברור שהמעצר מוצדק. אם הבן שלי, או הבן של רובכם, היה משתמט מגיוס, היו באים לעצור אותו. מצד שני, ברור שהמעצר קצת שרירותי (יש אלפים רבים שמשתמטים, והבחירה מי נעצר כמעט אקראית), וגם ברור שהוא לא אפקטיבי (כי איש לא מעלה על דעתו לעצור עשרות אלפי חרדים וכך להכריח אותם להתגייס). ובמילים פשוטות: המעצר מוצדק, ואולי אפילו מתחייב על פי חוק, אבל משרת את המטרה ההפוכה מזו שהמדינה חותרת אליה. לא שהוא לא מועיל – הוא מזיק.
כבר כתבנו את זה במאמר קודם, אבל נסביר שוב את הכוונה: המהלך לגיוס חרדים מורכב, ומחייב סבלנות וחוכמה. בסיסו מוכרח להיות קודם כל כלכלי. החברה החרדית כולה, וכל חרדי צעיר בנפרד, צריכים לעמוד מול דילמה שפתרונה הסביר הוא גיוס ולא השתמטות. איך נראית דילמה כזאת? בפשטות: בצד אחד ישנו מסלול גיוס נוח תרבותית (ישיבות הסדר חרדיות, גדודים חרדים, מסלולים מותאמים), שבצידו הטבות רבות (הנחות בארנונה, עדיפות בסבסוד למעונות, וכדומה) – ומולו ישנו מסלול השתמטות, שמוביל שמוביל לשלילה משמעותית של אפשרויות סבסוד, תעסוקה וקידום (לא דיור למשתכן, לא סבסוד למעונות, לא עבודה בתקצוב מדינתי, וכן הלאה).
בהנחה שהחרדים הם כשאר בני האדם, קרי, יצורים שמגיבים לגזרים ומקלות, ובהנחה שהמדינה יכולה להיות סבלנית ונחושה במימוש התוכנית שלה, המהלך הזה אמור לשנות בהדרגה את ההתנהלות של החרדים. כמו שלפני המהפך של 1977 רוב החרדים התגייסו (נתון שמשום מה עדיין לא מוכר לרוב הישראלים, אבל הוא הנתון הנכון – לא בן גוריון שחרר את החרדים ב-1948, בגין שחרר אותם ב-1977), כך אחרי המהפך של 2025 (אם הממשלה תממש אותו) רוב החרדים יחזרו להתגייס.
מי שאומרים לכם שזה בלתי אפשרי, הם או חרדים (שלא רוצים שינוי), או בורים (שלא למדו את ההיסטוריה, הנתונים והאפשרויות), או תמימים (שמרוב רצון להימנע מעימות מוכנים להיכנע לבריונות), או ציניקנים (שיש להם אינטרס פוליטי קצר טווח שהם מעדיפים על אינטרס מדינתי ארוך טווח). גפני הוא חרדי. קרעי הוא על גבול החרדי, וגם ציניקן. ביסמוט הוא בור או ציניקן – אני נוטה לציניקן. בני גנץ תמים, או לפחות היה במשך שנים רבות. אפשר להמשיך לגלגל את הרשימה הזאת, אפשר להכין טבלה ואתם תשבצו בה את אישי הציבור, הפרשנים, התועמלנים, כרצונכם.
זו לא תהיה טבלה של מיליון, אבל אפשר לקחת את כל המיליון שתומכים בעמדת החרדים – וכבר אמרנו, שנכון יותר לדבר על שניים וחצי מיליון – ולשבץ גם אותם באותן קוביות. הרבה ישראלים, ואלה בעיקר חרדים, אבל לא רק הם, עדיין סבורים שצריך לשחרר תלמידי ישיבות משירות צבאי. זכותם לחשוב כך, ויש לקוות שבתמורה על מחשבתם זו הם מתנדבים לשרת הרבה מאוד ימי מילואים. הרבה ישראלים עוד מאמינים, או מקווים, שאפשר יהיה לשכנע את החרדים להתגייס בלי להשתמש בסנקציות ולחולל מריבה. אלה ישראלים שרובם תמימים. כוונתם טובה – היכרותם עם החומר הרלבנטי דלילה. יש גם ישראלים שבעיניהם גיוס חרדים הוא דבר שצריך לקרות, אבל מתעדפים את הישרדות הקואליציה על פני מהלך של גיוס. לטעמי, זו העדפה של משימת טווח קצר על פני משימת טווח ארוך, שלא נותנת מספיק משקל לעובדה שגיוס חרדים ילך וייעשה קשה יותר לביצוע, ככל ששיעור החרדים באוכלוסייה יעלה. כלומר – יכול להיות שזה עכשיו, כשנוצרה הזדמנות נדירה, או לעולם לא, מה שתהיה לו משמעות מרחיקת לכת (אי אפשר יהיה לשמור על מודל צבא העם אם המגמה הנוכחית של צמיחה דמוגרפית חרדית תימשך, ולא תלווה בגיוס).
נותרה שאלת המיליון. מה עושים מול הפגנה של מיליון? נדמה שהתשובה כבר ניתנה במאמר הזה. פחות מעצרים – שמספקים דלק להפגנות – יותר סנקציות כלכליות ששוחקות את כוח ההתנגדות ומשנות את תחשיב הכדאיות של החרדים עצמם. ולא, זה לא יהיה מהיר, ולא יהיה קל. כך שאפשר, אם רוצים, להישבר כבר עכשיו, ולוותר. אפשר להחליט שחרדים לא מתגייסים. רק צריך לקחת בחשבון: גם לזה יהיה מחיר. גבוה בהרבה מעמידה בפקק בגלל הפגנה של מיליון.
יופי הוא מבחן, כיעור הוא מבחן
