1.
מכיוון שכתבתי ספר ״בעניין החרדים…״, אני בוודאי חושב שהאתגר החרדי הוא אתגר חשוב. אפילו חשוב מאוד. קריטי לעתיד המדינה. מצד שני, מכיוון שאני עורך סקרים כל הזמן, אין לי מנוס מהכרת המציאות. וזו מציאות פשוטה: רוב הבוחרים מציבים את האתגר החרדי במקום שאינו מרכזי יחסית לסוגיות אחרות שמטרידות אותם לקראת הבחירות. ראשון – הבטחון. שני – דמוקרטיה ורפורמה משפטית (לשני הצדדים). שלישי – יוקר המחייה (ולפעמים זה הדבר השני). אפשר כמובן לטעון שהאתגר החרדי יושב בצומת שבה נפגשים שלושת הדברים שהכי חשובים. גיוס חרדים, זה הבטחון. נפתלי בנט אמר בראיונות הטלוויזיה שלו בשבוע שעבר, שבגלל שלא מגייסים את החרדים נשפך דמם של חיילים אחרים. אין ספק שהוא צודק. העברת תקציבים לחרדים, זה יוקר המחייה. כדי שתהיה לישראל כלכלה משגשגת ההסדר עם החרדים צריך ריסון או ביטול (אני בעד ביטול). וכמובן, האתגר החרדי משיק גם לשאלות על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית. במקרה הזה, יש מי שיאמרו שהחרדים מצטרפים למחנה הפוגעים בדמוקרטיה, ויש שיאמרו ההפך: הם בעלי הברית שלנו בקמפיין החשוב לחיזוק הדמוקרטיה.
2.
האתגר החרדי הוא לא החשוב ביותר בבחירות, אבל הוא זה שמקופל בו פוטנציאל של נושא חובק-כל יותר מכל נושא אחר. כאמור, הוא משיק לכל הנושאים הכי חשובים. וגם: הוא נושא שקשה לקואליציה משני טעמים.
הראשון – ברוב השאלות המהותיות שנוגעות לחרדים, רוב הציבור מסכים עם הטענות נגד הממשלה והמדיניות שלה. זה כמובן לא אומר שרוב הציבור יצביע נגד הממשלה, כי לציבור יש כל מיני דעות על כל מיני דברים. מצביעי הליכוד יאמרו: כן, גם אנחנו רוצים שחרדים יתגייסו, אבל יש דברים חשובים יותר שרק הליכוד יכול. או שמצביעי הציונות הדתית יאמרו: כן, גם אנחנו רוצים שיתגייסו, אבל אנחנו רוצים גם להקים עוד התנחלויות, והחרדים יאפשרו את זה יותר מקואליציה עם יאיר לפיד.
הטעם השני שהנושא הזה קשה לקואליציה הוא הנראות. כמו שכתבתי לפני כמה ימים, לבנימין נתניהו יש בעיה. ציבור גדול שרואה בו את המנהיג המתאים לא במיוחד מחבב את השותפים שלו. שימו לב למה שבנט הקפיד לומר כל הזמן בראיונות: דרעי, גולדקנופף, סמוטריץ׳. למה חשוב לו להזכיר אותם? כדי להזכיר לבוחרים שנתניהו זה לא נתניהו. נתניהו זה חבילה שבאה עם כל התופינים הנוספים, שאת השמות שלהם אתם מכירים, ושאת הטעם שלהם אתם לא כל כך אוהבים. ככל שבוחרים מתלבטים יחשבו פחות על נתניהו ויותר על מה שבא עם נתניהו, כך עולה הסיכוי שיצביעו למישהו שאיננו נתניהו.
בעניין החרדים… הספר החדש של שמואל רוזנר…
3.
עכשיו לטנקים, ולדיון הפתאומי והמשונה שהתלקח פתאום סביב רבני צהר והפיילוט לשילוב נשים בחיל השריון. תקציר האירועים: צה״ל בוחן שילוב נשים ביחידות שריון מתמרנות. רבנים, כולל של צהר, התכנסו והתריעו: לא נוכל לקבל מצב של שירות של גברים ונשים בקרבה גדולה בחיל השריון, מה שעלול להשפיע על בחורי ההסדר המשרתים בחיל השריון. פוליטיקאים חמומי מוח מיהרו להתנפל על הרבנים כאילו אמרו שהם נגד שירות נשים ביחידות הקרביות. עד כאן – שגרת פניקה מיותרת. צה״ל עוד לא קיבל החלטה. הרבנים (האלה) לא מתנגדים לשירות הקרבי של חיילות. הפוליטיקאים… טוב, הם פשוט מתנהגים כמו פוליטיקאים.
ובכל זאת, יש מהות. יש בה שתי קומות.
קומה ראשונה: צה״ל זקוק לחיילות. הוא צריך לאפשר להן לשרת בחילות הקרביים משני טעמים. האחד – הוא זקוק להן גם בחילות הקרביים. יש מחסור בלוחמים. השני – הוא לא יכול לתבוע מהן להתגייס אם אינו מאפשר להן לשרת כמיטב יכולתן, ומגביל אותן בשל מינן. הגבלות מטעמי יכולת, זה מובן. אם חיילת לא יכולה לשאת את משקל הפגז שהיא צריכה לשאת, כנראה שיהיה קושי לשלב אותה במקום שבו נדרשת נשיאת פגז. אבל אם היא יכולה, או שיש דרך לאפשר לה להביא תועלת בדרך של שינוי נהלים ללא פגיעה ביכולת המבצעית – אז אסור להגביל אותה. כי זו תהיה אפליה אסורה ופוגעת ולא מוצדקת על רקע מין.
קומה שנייה: צה״ל נשען על כוח גדול של חיילים שאמונתם או מנהגיהם מקשים עליהם להיות בקרבה גדולה לחיילות. אפשר לחשוב על הרגישות המופלגת הזאת מה שרוצים – לחשוב שזו תביעה הלכתית מוצדקת, או לחשוב שזו גישה ימי-ביניימית חשוכה. לא חשוב מה חושבים, זה המצב החברתי השורר בישראל. צה״ל לא קובע את תיראה החברה הישראלית. צה״ל צריך להתמודד עם החברה הישראלית כמו שהיא. והוא זקוק לחיילות, והוא זקוק לחיילים שיש להם רגישות לקרבה לחיילות. מה שאומר דבר די פשוט: צריך לחפש פתרון לא יקר מדי ולא מסורבל מדי, שגם מאפשר לחיילים עם רגישות גבוהה לא לשרת באופן שמאוד קשה להם לקבל, וגם מאפשר לחיילות לעשות את מה שהן רוצות ויכולות לעשות. וכן – גם לזה יהיה מחיר מסוים, משום שיחדד אלמנטים של הפרדה בין מגזרים ביחידות שדה מסוימות.
כל זה כמעט מובן מאילו, ואפשר היה להתמודד איתו בלי קושי גדול אלמלא שני דברים: חרדה מופרזת שמלווה את הציבור הדתי ואת רבניו מפני מה שעלול לקרות חלילה לצעירים הרכים שנקלעים לשירות בנסיבות שאינם מורגלים בהם. זלזול יהיר של מי שיש להם אמונות שונות ברגישות ובחרדה של הרבנים. כמובן – יש גם דבר שלישי: פוליטיקה. רבני צהר, כנראה בלי שהתכוונו לזה, הפכו את עצמם לכדור משחק בידי פוליטיקאים הרבה יותר ערמומיים מהם.
4.
חלק מהרבנים מתלוננים, במידה של צדק, שהסטטוס קוו הולך ומתכרסם. זה לא מקרה שמנהיגים דתיים חושבים שסטטוס קוו הוא דבר שאפשר לשמור עליו. זו חלק ממהותה של השמרנות הדתית, ששומרת על המסורת. אבל בעולם הדינמי שאנחנו חיים בו אין סטטוס קוו, יש רק משא ומתן מתמיד על גבולות ההסכמה. נשים צעירות בישראל, שרוצות לשרת בשריון, ומסוגלות לשרת בשריון, לא אמורות לשלם במגבלות בשל רצונם של הרבנים בסטטוס קוו. הן לא מחויבות להסכים לסטטוס קוו שנקבע בעולם שבו שלט סט ערכים שאינם ערכיהם. אם חלות על נשים מגבלות שמקורן ברגישות של רבנים, אדרבה, תנו להן גם את זכויות היתר שמקבלות הנשים הדתיות בגלל אותה רגישות של רבנים. אם כבר, אז בלי שריון מתמרן – אבל גם בלי חובת גיוס (ברור לי שנשים רבות לא יקבלו את ההצעה הזאת. תנוח דעתן, גם צה״ל לא יקבל אותה, כי, כאמור, הוא זקוק לנשים המשרתות).
5.
בחזרה לפוליטיקה. לידי מי משחקים הרבנים המתקוממים על שילוב לוחמות השריון? לידי כל מי שמה שנותר באמתחתו כתחמושת פוליטית הוא משחק של התגוננות ועלבון. ביום שישי שודרה בערוץ i24 כתבה שמוסגרה תחת הכותרת ״שנאת חינם״, ומטרתה לנסח את הטענה הזאת בהקשר לקמפיין לגיוס חרדים. מכיוון שעל ההשתמטות המקוממת והעבריינית קשה לגונן, משנים את הנושא. המאשים (למה אתם לא מגייסים ומתגייסים?), הופך למואשם (למה אתם שונאים את החרדים?). כמו בבדיחה המוכרת על האיש שצריך להשיב על השאלה ״מה שלום אחותך הזונה״.
האם יש מי ששונאים את החרדים? בטח. האם זו ״שנאת חינם״? על זה מותר להתווכח. הציבור החרדי עושה לא מעט דברים שמצדיקים אם לא שנאה (שהיא רגש שמוטב להימנע ממנו ברוב גדול של המקרים), בוודאי כעס. אבל הכתבה של ערוץ i24 לא באה לברר האם ישנה שנאה והאם השנאה מוצדקת. היא באה לקעקע, באמצעות נימוקים משומשים (גם גנץ הסכים לתת להם הכל), ובאמצעות הבלטה של אמירות קיצוניות וכועסות של אנשים שרובם פשוט לא חשובים (סרטון אידיוטי של איזו גברת מערוץ 12), את אחת מהטענות שלאוהדי הקואליציה הכי קשה להשיב עליהן: למה לעזאזל הקואליציה ממשיכה לטפח ולתקצב מגזר, שתרומתו לחברה הישראלית ולמדינת ישראל, על פי כל פרמטר מדיד, שלילית.
