1.
יש סיבות טובות להניח שעורך הדין מיכאל ראבילו הוא מועמד מצוין לתפקיד מבקר המדינה. הוא רהוט, חכם, נקי כפיים, רציני, ענייני. או כך לפחות אומרים כל מי שמכירים אותו, ושמוכנים לדבר עליו (אני לא מכיר אותו. למיטב זכרוני, נתקלתי בו פעם אחת בטקס צה״לי בנסיבות משפחתיות, וזה הכל). ייתכן מאוד שאם יכהן כמבקר, הוא יהיה מבקר לתפארת. ייתכן מאוד שאם יכהן כמבקר, תומכיו האמיתיים והכפויים יגלו שאינו מבקר לרוחם כלל ועיקר – משום שהתכוונו למבקר כנוע וקיבלו מבקר נחוש. כל זה לא רלוונטי. ראבילו לא היה צריך להיבחר, משום שהוא עורך הדין של ראש הממשלה. הוא לא היה צריך להציג מועמדות, משום שהוא עורך הדין של ראש הממשלה. חבל שהציג.
2.
מצד שני, הקושי עם ראבילו אינו קושי חדש. זה קושי מהותי עם הליך המינוי של מבקר מדינה והאופן שבו הוא מתנהל: מבקר המדינה נבחר על ידי הכנסת. כלומר, הוא צריך להיות מישהו שיש רוב בכנסת שתומך במינויו – ובדרך כלל מדובר ברוב שנמצא בשלטון. ובמילים אחרות: כל מבקר מדינה נבחר על ידי נציגים המקורבים לשלטון שאותו הוא אמור לבקר. וזו בעיה. מוצא מסוים מהבעיה הזאת נקבע על ידי המחוקק: הצבעת הכנסת במקרה הזה חשאית. למה? כדי לאפשר לנציגי השלטון בעלי המצפון, הסבורים שהשלטון בוחר מבקר שאינו ראוי להיות מבקר, להצביע למישהו אחר. זו לפחות התיאוריה. במציאות – חברי כנסת הם חברי כנסת. רק מעטים מהם זכאים להתהדר בתואר ״בעלי מצפון״.
3.
נוסיף קומה: המינוי לשבע שנים הוא פלסתר נוסף נגד המצב של מבוקר הממנה את מבקרו. לכאורה, השלטון הממנה (לטובתו) לא בהכרח יהיה בשלטון שהמבקר אכן מבקר בפועל. אלא שהפלסתר הזה רופף מקודמו, ואולי הוא לא פלסתר אלא מכה על חבורה. כי מה אומר לעצמו השלטון: אמנה מבקר שנוח לי – ואם אוחלף, מה טוב. הוא יהיה לא נוח ליריב שיחליף אותי. כלומר, לא רק שלשלטון כדאי למנות מבקר שאוהד אותו, כדאי לו למנות מבקר שאוהד אותו ועוין ליריבו. מה שמחזק את המוטיבציה לבחור מבקר שאינו מתאים לתפקיד.
4.
נחזור לראבילו. הוא היה קרוב להפסיד. או אז, המצלמות נשלפו. חברי הכנסת של הליכוד איבדו את מעט העצמאות שיש להם. עכשיו אפשר להתווכח על הפרטים: האם זו היתה ״הוראה״, ושל מי היתה, אם היתה, ה״הוראה״, והאם זו הוראה שחורגת מהחוק, או שמא אם חבר הכנסת החליט לתעד את עצמו – מותר לו, ומה ידע נתניהו, ואם ידע, וכן הלאה, שלל התחכמויות משפטיות, שראבילו היה מטיב מן הסתם לנסח (ואולי גם השופט אלרון). התחכמויות, כי המהות ברורה: החלטת חברי הכנסת של הליכוד לשלוף מצלמות נעשתה בהקשר פוליטי מסוים, במפלגה מסוימת, שיש בה אווירה מסוימת, שיש לה מנהיג מסוים. גם אם האח הגדול לא ביקש, המשתתפים כנראה מבינים שמוטב להם להפעיל את המצלמה, כי האח הגדול רואה את מי שהפעיל, ורואה גם את מי שלא הפעיל. פגיעתו של האח הגדול רעה, ומוטב להתבזות ולא להסתכן.
לחצו כאן להשתתף בתחזית הבחירות של המדד
5.
עכשיו לבית המשפט. אין ספק שיהיו עתירות נגד המינוי, ואין ספק שאלה עתירות שתושמע בהן טענה משמעותית (בין אם יתקבלו ובין אם לאו). ננסה להעריך מה עומד לקרות: בית המשפט יציע הצבעה מחודשת. חשאית. ננסה להעריך מה עומד לקרות בהמשך לזה: ראבילו ינצח גם בהצבעה החשאית, החוזרת. למה? כי גם על חברי הכנסת שהצביעו נגדו יפעל מכניזם פסיכולוגי שמוביל לציפוף שורות. בימים הקרובים הם יושמו ללעג ולקלס. בצדק. הלעג יחייב אותם להוכיח, קודם כל לעצמם, שלא המצלמה גרמה להם להצביע כך או אחרת. הם יספרו לעצמם סיפור חדש, מעודכן, משודרג, על מה שעשו. יחברו נרטיב שהופך אותם מנבלים עלובים לצדיקים נרדפים.
6.
ראבילו יכול היה להודיע שהוא מוותר על הכבוד ועל המינוי. שכך לא רצה אותו. אגב – אפשר להניח שאכן כך לא רצה אותו. ומצד שני, הוא רצה אותו מספיק כדי להתעלם מהקושי המהותי שיש במינוי של פרקליטו של ראש הממשלה למבקר המדינה. אז קשה להניח שיוותר. איפה זה משאיר אותו? ראבילו מומחה במתן עצות ללקוחותיו, ואפשר לחשוב מה היה ממליץ ללקוח במצבו. אולי להודיע לבית המשפט, כאשר תבוא העתירה, שהוא תומך בתביעה לקיים הצבעה חוזרת. כאמור, ממילא כנראה ינצח.
7.
כאילו לא די לנו בנשיא בית משפטו עליון שחצי מדינה מסרבת להכיר בו (מסיבה לא טובה), עכשיו יהיה גם מבקר מדינה שחצי מדינה לא תכיר בו (מסיבה הרבה יותר טובה).
8.
אתמול צייצתי בחריפות מסוימת לאחר ההצבעה. כמה מגיבים תומכי ימין הגיבו בחריפות דומה – מכיוון שהשתמשתי במילה ״פאשיזם״ (אמנם, בנימה מסתייגת, אבל אין להכחיש שהמילה הופיעה). מצד אחד, אני מבין לליבם. מצד שני, זמן לא רב לאחר שהגיבו בכעס, פורעים חרדים ניפצו חלונות בביתו של שופט בבית המשפט העליון. ונכון, סיפור המבקר הוא סיפור מסוג אחד, וסיפור הניפוץ הוא סיפור מסוג אחר, אבל מי שאינו מזהה קשר מתעקש להיות עיוור. במדינת ישראל מתפשטת אווירה מסוכנת, נפיצה, של אלימות חברתית ופוליטית. התביעה להכניס מצלמה לקלפי – ישירה או משתמעת – היא מעשה אלים. זה מעשה שמטרתו לאלץ את חברי הכנסת לפעול על פי תכתיב ולא בהתאם לחובתם. ההתפרצות מול ביתו של השופט היא מעשה אלים שמניעיו דומים. זה מעשה שמטרתו להרתיע את השופטים מפעולה בהתאם לחובתם.
9.
עכשיו כולם ביחד: גם ברפורמה המשפטית חסמו כבישים ופעלו באלימות.
עכשיו כולם ביחד: ותדעו שבקונגרס האמריקאי אין בכלל הצבעות חשאיות.
הנה ציפור.
10.
ושוב מצד שני, אפשר היה להתעודד אתמול מתחושת מבוכה, מאמירות של הסתייגות, מהשמעת ביקורת, מהבעת שאט נפש של לא מעט מגיבים, שבימים כסדרם תומכים בממשלה ובמדיניותה בנושאים רבים. הם הבינו שהאירוע שהתחולל בכנסת מעיד על הדרדרות. הם הבינו שהנציגים שלהם בכנסת לא מכבדים את שולחיהם.
נספח
המלצת קריאה: דניאל בכמט על הקשר בין החופש של ח״כים לצלם את עצמם מאחורי הפרגוד לבין בעיית הפקקים בכבישים. כאן.
התיאוריה של המלחמה: אם אתם רוצים להבין
