במסגרת הסקר החודשי שאנחנו עורכים עבור JPPI (המכון למדיניות העם היהודי), שאלנו את השאלה הבאה: מהאפשרויות הבאות, מה יותר נכון בעיניך לעשות כעת בגזרת עזה? אפשרויות התשובה היו שתיים (חוץ מלא יודע). 1. להמשיך במלחמה עד להשגת המטרות שנקבעו (בלי שלטון חמאס, כל החטופים חוזרים). 2. לנסות להגיע להסכם על החזרת החטופים, גם אם זה אומר שמטרת הדחת חמאס מהשלטון לא הושגה. התוצאות אמרו דבר פשוט: רוב בציבור הישראלי בחר בתשובה השנייה (54%). מיעוט בראשונה (37%). והם אמרו עוד דבר פשוט: הרוב שבחר בתשובה השנייה (הסכם בלי להדיח את חמאס) נשען על תשובה גורפת של המגזר הערבי (שאנחנו סוקרים בעזרתו המצויינת של ד״ר הישאם ג׳ובראן), ועל תשובה מאוזנת של המגזר היהודי. כלומר, היהודים חצויים כמעט שווה בשווה בין מי שמעדיפים את תשובה א למי שמעדיפים את תשובה ב.
עד כאן, תיאור העובדות.
מכאן – תיאור התלונות. היו שתיים. כלומר – הרבה יותר משתיים מבחינה מספרית, אבל שתיים מבחינה מהותית.
תלונה ראשונה, נקרא לה ״תלונת הימין״: למה אתם לא מציגים את האופציה האמיתית – שהיא גם כשלון בהדחת חמאס, גם כשלון בהחזרת החטופים, גם נסיגה מהפרימטר, גם שחרור נוחבות, ועוד כהנה וכהנה דרישות של חמאס. ובמילים אחרות: הברירה שאתם מציגים היא מצג שווא. אין אופציה להסכם עם חמאס שמישהו יכול להסכים לו, ולכן השאלה שלכם היא מלכודת פתאים. אתם נותנים למשיבים לדמיין הסכם לא מציאותי, וכך גוררים אותם לבחור בו.
תלונה שנייה, נקרא לה ״תלונת השמאל״: למה אתם לא מציגים את האופציה האמיתית – המשך המלחמה שסופה שגם חמאס יישאר, וגם החטופים לא יחזרו. ובמילים אחרות: הברירה שאתם מציגים היא מצג שווא. אין אופציה להמשך המלחמה ״עד להשגת המטרות״ שאתם מציירים. המשך המלחמה לא יביא להפלת שלטון חמאס, ובטח שלא יביא לשחרור כל החטופים. לכן השאלה שלכם היא מלכודת פתאים. אתם נותנים למשיבים לדמיין הישג לא מציאותי, וכך גוררים אותם לבחור בו.
צפו והאזינו: גדעון פרנק, עדיין צריך לפחד מפצצות אטום?
נאמר מייד: לשתי התלונות יש רגליים. כל המתלוננים קצת צודקים.
אכן לא ברור שיש הסכם כזה ולכן השאלה קצת בעייתית. אכן לא ברור שיש אפשרות להישג כזה, ולכן השאלה קצת בעייתית. אלא מה: שלא ברור איזה הסכם בכלל עומד עם הפרק (ואם בכלל עומד הסכם כלשהו על הפרק) ולכן כמעט כל נוסח שמתאר את ההסכם יהיה בעייתי באופן כזה או אחר. וגם לא ברור איזה הישג בכלל עומד עם הפרק (אם מקשיבים בזהירות למה שאומר הרמטכ״ל, כנראה שגם לו זה לא לגמרי ברור) ולכן כמעט כל נוסח שמתאר את ההישג הצפוי מהמשך המלחמה יהיה בעייתי באופן כזה או אחר. ובכל זאת, רצינו לשאול מה הציבור מעדיף, בהינתן שתי אופציות שברור שכל אחת מהן מאפשרת לדמיין הישג (הדחת חמאס, או החזרת חטופים), ומאפשרת לדמיין מחיר (הישארות חמאס, אובדן החטופים). מה עשינו? לא בחרנו נוסח – נצמדנו לנוסח.
את השאלה הזאת, בנוסח הזה, כבר שאלנו בעבר, כשאפשר היה לדמיין את שני התסריטים המוצגים בה באופן קצת יותר ריאלי (וגם אז לא לגמרי ריאלי). לכן החלטנו לחזור אליה, על כל חסרונותיה. לאותו נוסח. האם התשובה על שאלה בנוסח הזה נותנת אינדיקציה ברורה ביחס להסכם ריאלי או להישג ריאלי? בכלל לא בטוח. במציאות יכול להיות שאי אפשר להשיג בהסכם את מה שהיינו רוצים, ואי אפשר להשיג במלחמה את מה שהיינו רוצים. אז מה השאלה הזאת בדיוק בודקת? היא בודקת סנטימנט. והיא בודקת מגמה. בהינתן שתי אפשרויות, שלכל אחת עלול להיות מחיר כבד, ושכל אחת מציעה הישג אפשרי, היא מלמדת מה הציבור היה בוחר. והיא מלמדת מה הציבור בוחר היום, לעומת מה שבחר בפעם הקודמת ששאלנו את השאלה.
אגב, ביחס לשאלה הספציפית הזאת העמדות כמעט לא השתנו מלפני חודשיים. וכן, בפעם הבאה נצטרך לשקול – שוב – האם הנוסח הזה הוא הנוסח המתאים, או שאולי אין ברירה אלא לשנות אותו.
עיינו בספר החדש: רוזה – מסע ציוני מהפוגרום ברוסיה עד רצח רבין
