עזה

כשנדמה שאנחנו מנצחים, האמון בטראמפ עולה, כשנדמה שפחות מנצחים, האמון בטראמפ יורד

מהשבוע הרצוג צריך לשקול דבר מסובך יותר –  את השאלה האם החלטה לחנון את נתניהו מועילה או מזיקה לישראל, בתוספת השאלה האם ציות או אי ציות להוראה המפורשת של טראמפ מועיל או מזיק לישראל

הפסיכולוגיה של בני אדם בכלל ושל מנהיגים בפרט מלמדת שבמקרים כאלה הנטייה היא לבחור בתוכנית, אבל טראמפ הוא נשיא הפכפך, אז מוטב לא לנחש

רוב הישראלים חושבים שהשקט – הדבר הזה שיש מי שקוראים לו ״סוף המלחמה״ – יימשך לא יותר מכמה חודשים

מצד הצהרת הכוונות יש כאן דבר שישראל כרגע מתנגדת לו. מצד לוח הזמנים יש כאן דבר שמי יודע אם, כיצד ומתי יוגשם

הסדרה של היום שאחרי בעזה היא עניין מורכב. יהיו הרבה פרטים שצריך לשקול. תהיה עסקת חבילה שיהיה צורך לשקול. יהיו גם קווים אדומים

אפשר לזהות כאן סוג של סתירה פנימית: אין רוב לסיום המלחמה גם ללא הכרעת חמאס – אבל יש רוב לסיום המלחמה ללא מיטוט חמאס

אכן לא ברור שיש הסכם ולכן השאלה קצת בעייתית. אכן לא ברור שיש אפשרות להישג, ולכן השאלה קצת בעייתית

לישראל נוצר קושי להיחלץ מהמלחמה כשידה על העליונה. אחרי הצלחות מפליגות בלבנון, באיראן, ובעניינים מסוימים גם ברצועת עזה, ישראל נתקעה בסמטה ללא מוצא נוח

ננסה את הדוגמה המיידית: איך נוהגים במקרה של עזה אם מניחים שיש רעב, ושלישראל יש יכולת למנוע אותו