פורסם לראשונה ב-N12
דונלד טראמפ איננו מנהיג שידוע בדייקנותו. לכן, לא צריך לתפוס אותו במילה כאשר הוא אומר – כפי שעשה לפני כמה ימים – שיש לו ״99 אחוזי תמיכה בישראל״. באותה הזדמנות טראמפ אמר גם שיוכל לרוץ לראשות ממשלת ישראל. בזה ייתכן שהוא צודק. ישראלים נותנים אמון בטראמפ הרבה יותר מאשר בכל אחד מהמנהיגים שמוצעים להם לראשות הממשלה. זה נובע, בין השאר, מהעובדה שבעוד שהתמיכה במנהיגים הישראלים היא בעיקרה מחנאית – יש מחנה של תומכים בנתניהו, ויש מחנה של תומכים במועמדים אחרים, כך שאף מועמד לא מצליח לחצות את קו מחצית האוכלוסייה – האמון בטראמפ חוצה מחנות, לפחות במידת מה.
בחודש מרץ, עם פתיחת המלחמה באיראן, רוב גדול של מצביעי הליכוד, וגם מחצית ממצביעי יש עתיד (בבחירות 2022) אמרו ש״ביטחון ישראל הוא שיקול מרכזי אצל הנשיא טראמפ״. זה חוצה מחנות. בחודש אפריל, כששתי המדינות כבר עמוק במערכה, רוב הישראלים שמגדירים את עצמם ״שמאל-מרכז״ נתנו אמון בטראמפ, וגם רוב גדול מתומכי ה״ימין-מרכז״ נתנו בו אמון. שוב, חוצה מחנות. בחודש מאי היתה צניחה באמון. תכף נדבר עליה. אבל כבר בשלב זה אפשר לומר: גם היא היתה משותפת לכל המחנות הפוליטיים. האמון בטראמפ עולה במקביל בכל המחנות, ויורד במקביל בכל המחנות. תכף נראה במקביל למה. בחודש האחרון האמון בנשיא האמריקאי ירד בימין, במרכז, בשמאל. ולא – הוא לא ירד ממאה אחוז ל-99 אחוז, כמו שטראמפ אומר. הוא ירד הרבה יותר, ומצד שני, הוא עדיין נותר גבוה מהאמון בנתניהו, בנט, איזנקוט, ליברמן, או כל מועמד אחר שרואה את עצמו מתאים להיות ראש הממשלה. אז אולי טראמפ באמת יכול להיבחר לראש הממשלה.
כמובן, השאלה אם הוא יכול או לא יכול תלויה גם במה שיקרה בחודשים הבאים. האמון של ישראלים בטראמפ הוא סוג של רכבת הרים. היא כל הזמן על המסילה, די למעלה, אבל מי שנוסע בה מרגיש שהיא עולה ויורדת. כמו אופיו השיגעוני וההפכפך של הנשיא, כך גם אנחנו ביחס אליו. מקווים, מתאכזבים, מתפעלים, מקטרים, מתרשמים, מתבדים. כולל השבוע, כשניסינו להבין מיום ליום אם פנינו למלחמה או להסכם, להצלחה או למפח נפש (האם טראמפ יבקר גם השנה בישראל? לחצו כאן כדי להשתתף בתחזית האירועים של המדד).
בפברואר 2025, כאשר טראמפ נכנס לכהונה נוספת בבית הלבן, הוא בלי ספק היה יכול להיכנס – במקביל – גם לבית ראש הממשלה בירושלים. נתניהו חיכה לטראמפ, וגם הציבור הישראלי חיכה לו. יחסי הישראלים עם הממשל האמריקאי מושפעים באופן משמעותי מאוד מהשאלה מי יושב על הכסא בבית הלבן, ומה טיב יחסיו עם ממשלת ישראל. הנשיא הקודם, ג׳ו ביידן, התייצב לצידה של ישראל מייד לאחר מתקפת שבעה באוקטובר 2023, ביקר בישראל, וקבע כי ממשלו יסייע לה במלחמתה נגד חמאס. עם זאת, בחודשים שלאחר המתקפה התרבו הסימנים לחוסר הסכמה בינו לבין ממשלת ישראל בסוגיות מגוונות. אמונם של הישראלים בממשל האמריקאי נשחק במהירות. אם בתחילת המלחמה, הישראלים העריכו את ההתייצבות האמריקאית לצד ישראל, בהמשך חלק ניכר מהם קבעו כי אינה מספקת. ביולי 2024, זמן קצר לפני שביידן פרש מכוונתו להתמודד לעוד קדנציה, רוב הישראלים (58%) סברו כי הנשיא ביידן אינו תומך בישראל במידה משביעת רצון. כבר באותה עת נרשם רוב ישראלי ברור שהעדיף חילופי שלטון בוושינגטון.
הישראלים, צריך לומר, קצת מפונקים ביחס שלהם לנשיא ארה״ב, ויותר מקצת מרוכזים בעצמם. מה הם רוצים ממנו? שיתמוך בהם ללא תנאי. מה הם לא רוצים ממנו? שיפריע להם לממש את התוכניות שלהם. כאשר התברר שטראמפ מהרהר בתוכנית דמיונית של הוצאת תושבי עזה מהרצועה, נרשמה התרגשות. כאשר התברר שטראמפ מאלץ את ישראל לעצור תקיפה בלבנון, ניכרה אכזבה. כאשר טראמפ שלח את מטוסיה של ארה״ב להפציץ באיראן, האמון בו הרקיע שחקים. כאשר נגרר למשא ומתן עם איראנים עקשנים שעושים ממנו צחוק (לפחות בינתיים), האמון החל לצנוח.
ניתוח של יותר מעשרים סקרים שבחנו את שאלת האמון בטראמפ מול שאלות אחרות על מצבה של ישראל מגלה דבר מעניין, מעבר למה שכולנו מבינים – וזה שתומכי נתניהו נלהבים מטראמפ יותר ממתנגדי נתניהו. בניתוח של הסקרים הללו אפשר לראות התאמה גבוהה מאוד בין הבטחון של ישראלים בכך שישראל מנצחת במלחמה, לבין רמת האמון שלהם בטראמפ. כשישראלים חושבים שישראל מנצחת יותר, יש להם יותר אמון בטראמפ, כשישראליות חושבות שישראל לא כל כך מנצחת או אפילו מפסידה במלחמה (המעבר ללשון נקבה מכוון – יש יותר נשים בקבוצה הזאת) יש להן פחות אמון בטראמפ. בהתאם, העליה והירידה באמון בטראמפ מקבילה לעליה וירידה לתחושה שישראל מנצחת או מפסידה במלחמה. טראמפ הוא נייר הלקמוס למצברוח הכללי שלנו ביחס למלחמה. כאילו… כאילו השתכנענו שטראמפ הוא המנהל את המערכה, הוא האחראי להצלחתה או כשלונה, והוא שצריך לזכות לאמון נמוך או גבוה על פי תוצאותיה.
לחצו כאן להשתתף בתחזית הבחירות של המדד
קל לראות את זה בשלושת החודשים האחרונים, כאשר הירידה הנמשכת באמון בטראמפ, אחרי השיא של תחילת מלחמת שאגת הארי, מלווה בירידה מקבילה באמון בניצחון. בסקר ממאי (INSS), רוב בעלי הדעה אמרו שישראל תפסיד או כבר הפסידה באיראן (54%). שיעור זהה אמרו שטראמפ תומך בישראל ״רק כאשר זה משרת את האינטרסים שלו״. בסקר אחר מתחילת החודש (JPPI), שיעור הישראלים שיש להם אמון בטראמפ ירד לעומת החודש הקודם ב-8%, וזה אחרי ירידה של 5% בחודש קודם. אפשר להעריך שאותה מגמה תמשך ביוני, אם המצב במפרץ הפרסי לא ישתנה.
הישראלים חיכו לטראמפ משום שהם מזהים שהוא נשיא קצת בריוני, ואוהבים את העובדה הזאת, כי הם מקווים שתופנה לאויבי ישראל. כמובן, בתוך תוכם הם מבינים, שבריוני זה בריוני, והפכפך זה הפכפך, ובכל זאת מתקשים להשלים עם התכונות הללו כשהן מכוונות לריסון של ישראל. הנה דוגמה: גם ביידן, בקיץ 2024, וגם טראמפ, בקיץ 2025, הציגו לישראל תוכנית דומה למדי (אך לא זהה) שמטרתה סיום הלחימה בעזה והחזרת החטופים. ישראל סירבה לקבל את תוכנית ביידן, והסכימה לקבל את תוכנית טראמפ. זה לא היה בגלל ההבדל המשמעותי בין התוכניות, כמו בגלל ההבדל הגדול בין המנהיגים. נכון, התמיכה במתווה טראמפ הייתה גבוהה יותר מלכתחילה, אבל לא בהרבה (35% חשבו שהמתווה של טראמפ טוב, לעומת 30% במקרה של ביידן). מה שבלט במיוחד היתה ההערכה של חלק ניכר מהציבור שאת המתווה של טראמפ צריך לקבל פשוט ״כי אין ברירה״.
אנחנו לא אוהבים שאין ברירה. אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם אין ברירה. והמתח הזה מלווה אותנו, ומוליד פרדוקסים מעניינים.
מי מתחברים לטראמפ ולאופיו הבריוני? בעיקר תומכי הימין.
מי רוצים לאתגר את טראמפ ואת אופיו הבריוני? אותם תומכי ימין.
תומכי הימים הם גם אלה שהכי נותנים בו אמון – והם גם אלה שרבים מהם אומרים בואו נילחם ״אפילו אם טראמפ מתנגד״. הם גם אלה שאומרים ״טראמפ הוא הנשיא הכי טוב אי פעם״, וגם אלה שאומרים ״ישראל קשובה מדי לעמדות של האמריקאים״. האם יש כאן סתירה? לא בהכרח, יש כאן פינוק ישראלי ואגוצנטריות ישראלית – בעצם, אגוצנטריות אנושית – טיפוסית. אנחנו רוצים להנות ממה שיש לאמריקה להציע, בלי לסבול ממה שאמריקה לעיתים נוטה לדרוש.
הספר שמדברים עליו. בואו לקרוא ולהשתתף בשיחה
