עוד יותר מאשר הקונצנזוס, מעודדת הענייניות של הישראלים הבוחנים את שני ההסכמים האלה. מעודדת היכולת שלהם לשפוט אותם לגופם
אפשר כמובן להבין את ההיפוך הפתאומי של הישראלים ביחסם לטראמפ. הוא התהפך עלינו, אנחנו מתהפכים עליו. אבל אפשר ללמוד מזה משהו על האופי הלאומי שלנו, על התלות שפיתחנו בנשיא האמריקאי ובחיבתו, על הציפיה המוגזמת שלנו מהנשיא האמריקאי
כשנדמה שאנחנו מנצחים, האמון בטראמפ עולה, כשנדמה שפחות מנצחים, האמון בטראמפ יורד
הנשארים עם לפיד נוטים להסכים לפשרות בכל מיני עניינים. העוזבים, בעיקר לכיוון הדמוקרטים, קשוחים יותר. יש עמדות – אין נכונות לפשרות. יש גם יותר כעס, יותר אי אמון
רוב הישראלים חושבים שהשקט – הדבר הזה שיש מי שקוראים לו ״סוף המלחמה״ – יימשך לא יותר מכמה חודשים
בינתיים הישראלים מרוצים מטראמפ, כי הוא בעד מה שרובם רוצים. המשך עסקת החטופים, ורעיון ההגירה מעזה
לימין אין אמון מרקיע שחקים בנשיא. וזה עוד לפני שנודע על הפעלת הלחצים בשאלת עסקת החטופים
