נביט בשתי תוצאות מסקר אחד. כלומר – את שתי התשובות קיבלנו מאותם משיבים. הסקר הוא החודשי של JPPI, ונתונים ראשונים ממנו, שנוגעים ל״יום שאחרי״ בעזה פורסמו היום.
אז הנה שתי תוצאות.
תוצאה ראשונה: 51% מהישראלים אומרים שבעיניהם ״נכון יותר״ שישראל ״תחתור לסיום המלחמה ולהחזרת חטופים גם אם זה אומר שחמאס ממשיך לשלוט ברצועה״. רוב קטן. אבל רוב.
תוצאה שניה: 55% מהישראלים אומרים על האפשרות ש״חמאס ימשיך לשלוט בעזה״ ש״בשום תנאי לא מסכימ/ה לזה״. רוב קטן. אבל רוב.
לפי התוצאה הראשונה, יש רוב של ישראלים שמוכנים שחמאס ימשיך לשלוט ברצועה.
לפי התוצאה השנייה יש רוב של ישראלים שלא מוכנים שחמאס ימשיך לשלוט ברצועה.
איך זה ייתכן? נמשיך. המצב בקרב יהודים בלבד יבהיר את התמונה. בקרב הערבים, רוב גדול מוכנים לסיום המלחמה גם אם זה אומר שחמאס ממשיך לשלוט. רוב, לא גדול, 56%, אומרים שהם מוכנים שחמאס ימשיך לשלוט. רובם מוכנים לזה (38%) לטובת ״השגת מטרות אחרות״. מקרב היהודים רק 43% מוכנים שישראל ״תחתור לסיום המלחמה ולהחזרת חטופים גם אם זה אומר שחמאס ממשיך לשלוט ברצועה״. יש יותר יהודים נגד (46%). מקרב היהודים, יש רוב של 58% שלא מוכנים בשום תנאי להמשך שלטןן חמאס. ובמילים פשוטות: אם מביטים ביהודים, התשובה שמתקבלת קוהרנטית וברורה: רוב היהודים לא מוכנים להמשך של שלטון חמאס ברצועה בשום תנאי, גם לא במקרה שזה התנאי לסיום המלחמה ולהחזרת חטופים.
זו תוצאה שחשוב להביט בה ולהבין את משמעותה, בעיקר לנוכח ריבוי של סקרים שמסבירים שרוב הציבור תומך בסיום המלחמה. ניקח לדוגמה את סקר חדשות 12 האחרון. בסקר הזה 47% אמרו שהם מאמינים שעל ישראל לאשר עסקה חלקית לשחרור החטופים ועצירת המבצע הצבאי לכיבוש עזה. 39% השיבו כי על ישראל להמשיך את המבצע הצבאי, ללא עסקה חלקית. 14% ענו כי אינם יודעים. כלומר – נראה שיש כאן מעין רוב (מקרב בעלי הדעה) שתומכים בעסקה חלקית ועצירת המבצע הצבאי. בחדשות 13 דיווחו על הסקר שלהם, יומיים קודם, ש״45% מהנשאלים תומכים בעסקת חטופים חלקית להחזרת עשרה חטופים חיים, לעומת 39% שתומכים בכיבוש עזה. בנוסף, בעימות שפרץ בין הרמטכ”ל אייל זמיר לראש הממשלה נתניהו – 41% מהציבור בצד של זמיר, לעומת 28% בלבד התומכים בנתניהו״.
על אנשים ונשים, יפות ומכוערים. ספר חדש ומפתיע
מה הרושם שמצטייר מהסקרים האלה? הציבור תומך בעסקה (בשני הסקרים האלה חלקית). הציבור תומך בזמיר (שדחק בממשלה להסכים לעסקה ולא להתקדם למבצע בעזה). אין בעיה עם הסקרים האלה. אבל חשוב לקרוא אותם בהקשר נכון. וההקשר הוא הפרטים. יש לומר ״עסקה״, בלי לומר מה היא כוללת. ויש לומר ״עסקה״, ולבחון כמה פרטים שהיא עשויה או עלולה לכלול. הנה – תשובה אחת כבר יש לכם: אם העסקה כוללת למעשה הסכמה או השלמה ישראלית עם האפשרות שחמאס יישאר בשלטון – אין לה רוב. בטח שלא בקרב היהודים. ונזכיר עוד פריט שאין לו רוב: אם העסקה תכלול הסכמה או השלמה של ישראל עם ויתור על ״פרימטר״ בטחוני בתוך הרצועה – גם לזה אין רוב. בדקנו. 61% מהישראלים אמרו שלא יסכימו ״בשום תנאי״ לוויתור על פרימטר. מקרב היהודים, 68% אמרו שלא יסכימו לזה בשום תנאי. בקבוצות האידיאולוגיות הקטנות יחסית, השמאל והמרכז-שמאל, יש רוב שמוכנים לוותר על פרימטר. אבל מהמרכז וימינה, שם נמצאים בערך שמונה מכל עשרה יהודים, יש רוב ברור למי שלא מוכנים לוותר על פרימטר.
כל זה חשוב כאשר אנחנו מנהלים את הוויכוח, שרובו סרק, על השאלה אם ישראל צריכה ״להתקדם לעסקה״. רובו סרק – משום שזה ויכוח שאין בו פרטים. אין בו מידע שנוגע למה שישראלים מוכנים להסכים לו ולא מוכנים להסכים לו. אין בו מידע שמבהיר האם חמאס כן או לא נשאר בשלטון אחרי עסקה (עסקה חלקית דוחה את השאלה הזאת לשלב הבא, אבל מותירה אותה על כנה). אין בו מידע שמבהיר מהם סידורי הבטחון שיקבעו. אין בו מידע על עוד דברים. לדוגמה, על השאלה מי כן ישלוט בעזה. הנה עוד שתי תוצאות שאפשר להביט בהן ולהרגיש שיש ביניהן סוג של סתירה.
תוצאה ראשונה: 60% מהישראלים מוכנים לשקול אפשרות שהרשות הפלשתינית תשלוט בעזה.
תוצאה שנייה: 54% מהישראלים מוכנים לשקול את האפשרות שישראל תכבוש את כל עזה, ותנהל אותה באמצעות צה״ל.
סתירה? יש רוב שמסכים לשליטה של הרשות, יש רוב שמסכים לכיבוש וממשל צבאי. אבל סתירה אין כאן, כי מדובר בשתי אפשרויות נפרדות, בשתי שאלות נפרדות. ישראלים יכולים לומר ״אנחנו מסכימים לזה״ ולומר ״אנחנו מסכימים לזה״. מכיוון שלא שאלנו מה משתי האפשרויות הישראלים מעדיפים, איננו יודעים לומר במה יבחרו אם יתברר שאלה שתי האפשרויות שעומדות על הפרק. אנחנו רק יכולים לומר שאם אלה שתי האפשרויות שעומדות על הפרק, לכל אחת מהן – אם תבחר – יהיה כנראה רוב שמסכים לה. כמובן, בכפוף לתנאים אחרים (כמו פרימטר).
שורה תחתונה: הסדרה של היום שאחרי בעזה היא עניין מורכב. יהיו הרבה פרטים שיהיה צורך לשקול. תהיה עסקת חבילה שכוללת את כולם שיהיה צורך לשקול. יהיו גם קווים אדומים – קרי, הצעות מסוימות ששום עסקת חבילה, לא משנה איזה פיתויים כלולים בה, לא תוכל לגרום לישראלים לוותר עליהם. לפחות כרגע, נדמה שמצאנו שניים כאלה. שלטון חמאס – ופרימטר. אבל גם זה כמובן, בהנחה שהישראלים לא ישנו את דעתם עוד עשר פעמים (מה שבהחלט מותר להם לעשות כשהנסיבות משתנות).
האם מדובר בסיפור ציוני? בואו לקרוא על רוזה
