ארה״ב

מה שמקשה על המאבק בפשיעה באמריקה הוא הפוליטיזציה המשתקת של כל מהלך. אם לא פועלים – זו אפליה והזנחה. אם פועלים – זו ברוטליות וגזענות. אם המנהיגים לוקחים אחריות – הם משלמים מחיר. אם לא לוקחים אחריות – גם המשטרה מסרבת לקחת אחריות. בנט בהחלט עלול למצוא את עצמו במצב דומה

מה שביידן איבד השבוע הוא את התדמית המוצלחת של המנהל היעיל, שגם אם אינו מקרין השראה רבה על ציבור הבוחרים, הוא עומד בראשו של ממשל אפקטיבי ומקצועני

הפסד ממוצע של 14 שנות חיים זה לא מעט. וזה מה שהקורונה מקצרת, לפחות באמריקה

בסך הכל, הציבור האמריקאי מרוצה מביידן. לא כולו כמובן, אבל שיעור ניכר ממנו. בהשוואה בין מצבו של הנשיא המכהן לבין נשיאים קודמים באותו שלב בכהונה, אפשר לראות שהנשיא מצליח לשמור על תדמית עניינית, רצינית, של מי שבא לעבוד ולא לריב. אכן, מאה ימים של כמעט חסד, או מה שסוקרי גאלופ מכנים ״ירח דבש מתון״.

עוד אני כותב על שיטת הבחירות, ומכון הסקרים פיו פרסם מחקר חדש על ארבע מדינות בעולם. מדינות גדולות וחשובות מישראל (לא לנו כמובן): ארה״ב, גרמניה, בריטניה, צרפת. אולי לא תופתעו לגלות שגם בהן יש אזרחים לא מרוצים שרוצים שהשיטה תשתנה. אולי לא תופתעו לגלות שגם במדינות אחרות יש קשר בין שבביעות רצון כללית מהמצב הפוליטי, לבין הרצון לתקן אותו באמצעות תיקון השיטה.

מכון הסקרים פיו בדק את השפעת הקורונה על האמונה הדתית ב-14 מדינות ברחבי העולם. ואפשר כמובן להניח שתי אפשרויות ביחס למה שקורה לאמונה בתקופת משבר. יש שיאמרו: האמונה מן הסתם נשחקת, כי המאמינים מתקשים להבין מדוע תפילתם לא נענית. יש שיאמרו: האמונה מן הסתם מתחזקת, כי בעתות משבר בני אדם מחפשים נחמה, משענת.

הוא היה נשיא לא שגרתי, שכל סיכום מוקדם של תקופתו הקצרה יעשה לו עוול. בכלל, סיכומים מוקדמים נוטים להגזמות ולוקים בהיעדר פרספקטיבה. טראמפ מסיים את תקופתו בהשפלה, כמעט נמלט מוושינגטון. אפילו בקרב תומכיו שיעור התמיכה בו צונח. זוכרים לו את ההפסד הצורב, את התגובה הסרבנית, הילדותית, להפסד. את הרכיבה המסוכנת על גבו של נמר האנרכיה. אבל הסיפור של טראמפ יותר מגוון מזה

קודם כל, הפיכה לא הייתה. כדאי לומר את זה במפורש, משום שהמילה ״הפיכה״ נזרקה במהלך הלילה והבוקר לחלל העולם, כאילו מדובר באיזו תובנה טריוויאלית. הפיכה היא ניסיון לתפוס את השלטון בכוח. בוושינגטון הלילה לא היה ניסיון לעשות שום דבר שאפשר בכלל להבין מהו.

זה חשוב לאמריקאים, שהוציאו כבר יותר מ-400 מיליון דולר על קמפיינים בג׳ורג׳יה. זה חשוב גם לישראל. אם הדמוקרטים ישלטו בוושינגטון, זה לא נוח לישראל שנדרשת לתמרון מול הממשל

הטבלה מספרת שני סיפורים. אחד: ברור מי הספר-שניים שיש עליהם קונצנזוס. כלומר, שאם אתם קוראי אנגלית ורוצים לקרוא את מה שהאמריקאים אהבו השנה (לא חובה – ולראייה, רוב הספרים האלה לא יתורגמו לעברית), אל ספרים שלכם. שני: ברור גם מה נושאי השיחה והדיון שחלחלו לספרות השנה. אגב, זה בולט לא פחות, אולי יותר, גם בתחום הספרות (פרוזה). האמריקאים היו עסוקים מאוד השנה ביחסי גזעים, בעיקר אבל לא רק שחורים ולבנים. הם היו עסוקים מאוד גם בשאלות של זהות פוליטית, לפחות עד הבחירות.