fbpx

תחזית הגולשים: מי תזכה בגביע?

מדינהאחוז
ארגנטינה 40%
ברזיל 25%
צרפת 14%
גרמניה 6%
אנגליה 5%



המצב הכלכלי



המצב החברתי


מישהו חושב שפוטין עומד להפסיד?

כמה אכפת לכם מהפלישה הרוסית לאוקראינה? עם יד על הלב, כמה זה באמת חשוב בעיניכם, משמעותי לחייכם? מלחמה באזור אחר בעולם היא אחד מהאירועים שבו ניכר יותר מבכל זמן אחר, הפער הגדול בין מה שמכונה ״התקשורת״ למה שמכונה ״הציבור״. בעיני התקשורת, והממשלה, והמומחים, והפרשנים, המלחמה בין רוסים לבין אוקראינה היא אירוע דרמטי, שמצדיק יחס כאל אירוע דרמטי. בעיני הציבור המלחמה היא אירוע מרוחק, שהרלבנטיות שלו לחיי היומיום קטנה. מחירי הדלק יעלו, כולם מבינים את זה. אבל זה לא שצפייה בטלוויזיה, או קריאה אובססיבית של חדשות תשנה את העובדה הזאת. לכן, הציבור נשאר קצת פחות מתעניין. אולי ״אדיש״ זו מילה חזקה מדי. אבל פחות מתעניין.

זה בדיוק הזמן לשאול: האם אתם בעד שיבואו המון עולים חדשים מאוקראינה? בואו והשיבו

התקשורת צודקת יותר בעניין הזה: המלחמה באירופה היא אירוע דרמטי, שעשויות להיות לו השלכות ארוכות טווח על הזירה הגלובלית. אבל התקשורת פחות חשובה מהציבור. למי היא פחות חשובה? בעיקר לפוליטיקאים. כלומר, כאשר המנהיגים צריכים לגבש עמדה ביחס למלחמה, וכאשר הם צריכים לשקול גם את עמדת בוחריהם (וזה מה שעושה כל פוליטיקאי, אפילו בזמן מלחמה), אין להם דרך להתעלם מהעובדה שהציבור פחות מתעניין. זה נכון כמובן בישראל, שבה שר הביטחון ממשיך להתכתש על עניינים של פנסיות אפילו כאשר באירופה משתוללת מלחמה גדולה. זה נכון שבעתיים במדינות שהחשיבות שלהן לאופן שבו מתפתח המשבר גדולה יותר.

הנה, זה מה שג׳ו ביידן, נשיא ארצות הברית, צריך לקחת בחשבון. רוב האמריקאים לא רוצים שלמדינתם יהיה תפקיד משמעותי במשבר. לא רוצים. גם לא הבוחרים של ביידן. יכול להיות שהוא עצמו, בהכירו את הזירה הגלובלית, בהיותו מנהיג ותיק, עם סנטימנט חזק של מעורבות אמריקאית בנעשה בעולם, היה רוצה לשחק תפקיד חשוב. אבל בדרך לשחק תפקיד כזה הוא צריך להתגבר לא רק על המכשולים המדינייים והבטחוניים, מה יאמרו האירופים, מה יעשה פוטין, מה דורשים האוקראינים- הוא מוכרח להתחשב גם בדעת הקהל שלו. כפי שעשה הנשיא וודרו וילסון, שאיחר מאוד להכניס את ארה״ב למלחמת העולם הראשונה. כפי שעשה הנשיא פרנקלין רוזוולט, שאחר מאוד להכניס את ארה״ב למלחמת העולם השנייה.

לא במקרה, ביידן שב וחוזר ואומר שלא תהיה מעורבות צבאית אמריקאית. הציבור שלו – חלק ניכר מהציבור שלו – לא מזהה את רוסיה כאיום ישיר על ארה״ב. הציבור שלו מודאג מ״פייק ניוז״ הרבה יותר מאשר מרוסיה. וזה נכון אפילו בשבוע שבו פורצת באירופה מלחמה ביוזמת רוסיה. הציבור שלו מודאג ממעשים של קיצונים בתוך אמריקה. הוא מודאג מסין, שלא פתחה השבוע במלחמה. רק אחר כך באים הרוסים, קצת מעל הגרעין האיראני. לכן, רוב האמריקאים, כולל רוב הדמוקרטים, יסתפקו בתפקיד משני בניהול המשבר באירופה. ושיעורם של מי שרוצים תפקיד מרכזי גבוה רק מעט משיעורם של מי שרוצים שאמריקה לא תשחק שום תפקיד במשבר. כחמישית מהציבור.

וכדי להשלים את התמונה, שווה לראות עד כמה מצבו של ולדימיר פוטין שונה. פוטין פועל בזירה הרוסית, ונהנה מתמיכה משמעותית של קהל הסבור שטוב יעשה אם יפלוש לאוקראינה ממגוון של סיבות. חצי מהרוסים תומכים בפלישה כדי למנוע חיבור אוקראיני לנאטו. חצי מהרוסים תומכים בפלישה כדי למנוע פעילות של ״גורמים זרים״ בחבר המדינות (גורמים זרים הוא כמובן שם הקוד למדינות המערב). ובמילים אחרות: פוטין פועל כשבגבו ציבור גדול המאיץ בו לנוע קדימה. ביידן פועל כשבגבו ציבור גדול עוד יותר התופס בחולצתו כדי למנוע ממנו תנועה קדימה. פוטין מקווה להרוויח פוליטית וציבורית מהפלישה. ביידן צריך להיזהר, כי הוא עלול להינזק פוליטית אם יגלה התלהבות יתר להתערב בעניינים שלאמריקה אין כרגע עניין בהם.

זו כמובן הטרגדיה של האוקראינים המשוועים לעזרה. ויש בה לקח לכל מדינה שמביטה באירוע הזה מרחוק, כולל ישראל. ברוב העולם אין אהדה רבה לצעדיו של פוטין, ויש חמלה ואמפטיה לגורלם של האוקראינים. אבל העולם לא מתנהל על פי מדדים של אהדה, בוודאי שלא כאשר בצד הנגדי ניצב יריב חמוש, נחוש ומסוכן. רוסיה מאיימת על האוקראינים, אבל לא על האמריקאים המרוחקים. נדמה שגם הגרמנים לא בדיוק חוששים שכוונתו של פוטין להגיע עד אליהם, וגם לא הצרפתים או הבריטים. לכן, הם מסתפקים בדיפלומטיה, ובמבול של סנקציות, שאפשר להחיל היום ולבטל מחר ככל שיתברר שהנזק רב מהתועלת. הביטו לאחור, לשנת 2014, עת שרוסיה פלשה לחצי האי קרים לנוכח שטף של גינויים וסנקציות. כמה זמן זה החזיק מעמד? התשובה: לא הרבה. האירוע נשכח, וחצי האי נותר בידי רוסיה.

האם כך גם יקרה באוקראינה? קצת מוקדם לחזות, אבל מי שרוצה לנסות מוזמן לבחון שלושה תסריטים: האחד – הסנקציות מובילות את רוסיה לנסיגה ומאפשרות לאוקראינה להתקיים בעצמאות דומה לעצמאותה שלפני המלחמה. השני – מושגת פשרה, הרוסים מותירים את אוקראינה לנפשה, אבל בפועל היא הופכת לגרורה פוליטית מובהקת של מוסקבה. השלישי – הרוסים מספחים את כל אוקראינה ונשארים לשלוט בה. אם אתה מהמרים על התסריט הראשון, זה אומר שפוטין עשה משגה. אם אתם מהמרים על השני או השלישי, זה אומר שפוטין השיג את מטרתו, לפחות באופן חלקי. עם יד על הלב, אחרי ששאלנו כמה אכפת לכם, כמה מכם מהמרים על התסריט הראשון?

, , , , , ,



02/12/2022גידול בהשכלה, בתעסוקה ובצריכה, אבל היישובים הערביים נשטפים בדם מירב ארלוזורוב, הארץ
מינוי מעוז הוא תחילת הסוף של החינוך הממלכתי שי פירון, Ynet
האנשים שמריעים לסוף האנושות (אנגלית) Adam Kirsch, The Atlantic
יום אבל על הקמתה של ישראל מנוגד לרוח האו"ם עדי שורץ, ישראל היום
איזנקוט הפך למטרה החדשה של הביביזם בן כספית, מעריב
האירועים בגדה מרמזים על כיוון אחד: התלקחות עמוס הראל, הארץ
ברית המיעוטים המודרים: מנחם בגין ונאום הצ'חצ'חים אלעד נחשון, השילוח
למה בחוק שיגרום למשכנתה לא לעלות אין היגיון? שאול אמסטרדמסקי, כאן חדשות
אנחנו בדרך למלחמת כל בכל. מלחמת נתניהו אורי משגב, הארץ
האם לאילון מאסק פשוט היה מזל? (אנגלית) Megan McArdle, Washington Post