היחסים של ישראל עם ארה״ב הם עניין רציני. לא תמיד קל לניהול. זה נכון היום, בלבנון. זה היה נכון אתמול, בעזה. ״הקצינים הישראלים מספרים שעמיתיהם האמריקאים טענו, שכל מהלך קרקעי יחייב ׳להפוך ערים לאבק׳״, כותב עמוס הראל בספרו החדש 06:29, על ״המחדלים, האחרים, ההשלכות״ של טבח שבעה באוקטובר. האמריקאים לא במיוחד התלהבו מההחלטה הישראלית להכניס כוחות לחאן יונס, ועוד פחות מזה מההחלטה להכניס כוחות לרפיח. הישראלים הנרגנים סברו, כותב הראל, ״שהרקורד של האמריקאים ובני בריתם בקרבות נגד דאעש בסוריה ובעיראק, שם עמד יחס ההרוגים על חמישה אזרחים לכל לוחם, אינם מאפשרים לארצות הברית להטיף מוסר לישראל״.
זה תיאור תמציתי של אירוע אחד, שמקופלת בו כמעט כל חוכמת היחסים בין המדינות. ההתנשאות האמריקאית של מי שחושבים שהם יודעים יותר טוב, וחושבים שמותר להם לומר לאחרים כיצד לפעול. חוסר ההבנה העמוק של הישראלים, הסבורים שבינינו לבין ארה״ב יש מערכת יחסים שמושתתת על שוויון – אם להם מותר גם לנו מותר. שיתוף הפעולה – לצד המרמור ההדדי. כשהקצינים חושבים שהרקורד האמריקאי של קטל אזרחים מבטל את היכולת של האמריקאים להטיף מוסר הם כמובן צודקים – ברמה העקרונית – וכמובן טועים – ברמה המעשית. כן, הרקורד של האמריקאים גרוע בהרבה משל ישראל. כן, הם בכל זאת יכולים להטיף מוסר, משום שהם המעצמה, והם אלה שמחליטים מה הם יכולים ומה הם לא יכולים. לישראל פתוחה האפשרות לקבל את הטפת המוסר ולפעול בהתאם, או להתווכח ולנסות לשכנע, או לפעול בניגוד לעמדת האמריקאים. לכל החלטה יש משמעות ויש מחיר. בכל רגע נתון, בכל צומת של בחירה, צריך להחליט מה הדבר הנכון לעשות בנסיבות שנוצרו.
בשבועות האחרונים גוברת בישראל התחושה שארה״ב מכתיבה תנאים מגבילים שקשה לחיות איתם. ובאמת קשה: ישראל פועלת בלבנון תחת מגבלות. ישראל הפסיקה לפעול באיראן, בגלל החלטה של הנשיא טראמפ. ישראל בעמדת המתנה בעזה, גם זה בגלל התהליך שכפה הנשיא האמריקאי. כל החזיתות פתוחות, והתקדמות בכולן כפופה, במידת מה, לגחמות, או לשיקולים, של נשיא ארה״ב. ישראלים רבים מרגישים שזה מצב לא רצוי. אולי הוא באמת לא רצוי. אם כי, צריך לשאול ביושר האם ישראל היתה במצב יותר טוב בלבנון לו היו מוסרים האזיקים מידיה. האם האזיקים הם הסיבה לקושי להתגבר על האתגר הלבנוני, או בעיקר תירוץ נוח. אבל כך או כך, את השאלה אם הוא רצוי או לא רצוי אי אפשר לבחון רק מול המצב הרצוי בעיני הישראלים – שהוא חופש פעולה מלא ותמיכה מלאה של ארה״ב בכל מה שישראל עושה. יש הכרח לבחון אותו במקביל מול המצב הרצוי גם בעיני הישראלים וגם בעיני האמריקאים – שהוא מצב שיש בו קשר בין חופש פעולה (לישראל) לתמיכה (בישראל). כלומר, ישראל יכולה לבחור יותר חופש פעולה, ולשלם עליו במחיר של תמיכה. את התחשיב הזה מסובך מאוד לערוך, ולא בטוח שאזרח שאינו חשוף למידע רגיש בכלל יכול לעשות אותו.
ניתן דוגמה, ושוב נשתמש בספר של הראל שמונח על השולחן (אחרי שנקרא במהלך השבת): ״האמריקאים עצרו אספקת פצצות מדויקות במשקל טון לחיל האוויר, והסתפקו בהעברת פצצות במשקל רבע טון״. כמובן, התיאור הזה מתייחס למה שקרה מזמן, בתקופת הכניסה לרצועת עזה. אבל עכשיו נניח מצב דמיוני חדש: נדמיין שישראל מחליטה לפעול בלבנון בניגוד לעמדה האמריקאית. ונדמיין שישראל זקוקה לפצצות של טון כדי לפעול ביעילות בלבנון. ונדמיין שהאמריקאים אומרים ׳אם תפעלו בניגוד לעמדתנו, לא תקבלו יותר פצצות של טון׳. ונדמיין שלישראל אין יכולת לייצר פצצות כאלה בעצמה. אם זה המצב – וכאמור, כדי לדעת את המצב צריך לדעת כל מיני דברים שהאזרחים לא חשופים אליהם – המשמעות ברורה: ישראל יכולה לפעול בלבנון אך לא ביעילות (כי אין לה את הפצצות המתאימות). או שהיא יכולה להימנע מפעילות, כדרישת האמריקאים. לאפשרות הראשונה יש תמורה מסוימת – אולי אפשר לפעול בפחות יעילות ועדיין להשיג משהו, אולי זה חשוב כדי שהציבור הישראלי לא ירגיש שהצבא מזניח אותו, אולי זה חשוב כי הפעולה תצית אירועים שיגרמו לאמריקאים לשנות את דעתם, אולי זה חשוב כדי להציב גבול לתובענות ולשתלטנות האמריקאית. אלה התועלות, ולצידן, תהיה גם עלות מסוימת – אולי הפעולה לא תהיה מאוד יעילה כי חסרות הפצצות המתאימות, אולי הממשל עלול לכעוס ולהחריף את הטון כלפי ישראל, אולי להתחשב בה פחות גם בעניינים אחרים, אולי הציבור האמריקאי, שגם כך נוטה לאחרונה נגד ישראל יהיה עוד יותר נגדה.
לחצו כאן להשתתף בתחזית הבחירות של המדד
בנסיבות כאלה, האם נכון שישראל תאמר ״לא יעלה על הדעת״ ותפעל, או נכון שישראל תאמר ״זה מרגיז, אבל כרגע אין לנו ברירה״ ולא תפעל? התשובה האינסטינקטיבית של הרבה מאוד ישראלים היא לומר שצריך לפעול, כי המחשבה שישראל מוגבלת בשמירה על בטחונה קשה מאוד. אבל זו לא תשובה נכונה. התשובה הנכונה היא שיש נסיבות שבהן ישראל מוכרחה לפעול, גם במחיר של פגיעה משמעותית ביחסיה עם הממשל האמריקאי, ויש נסיבות שבהן לישראל אין ברירה אלא לחשוק שפתיים, להזכיר אחד לשני כמה האמריקאים צבועים, או לא מבינים, או מתנשאים, או עלובים, או מה שתרצו, ובכל זאת לקבל את הדין, כי המחיר של פעולה לעומתית יהיה גבוה מאוד.
ואין – מצער לומר אבל אין כלל גורף, ברור, שאפשר להכיל על כל מקרה. יש רק מצב נתון, והאפשרויות הנתונות במצב הנתון. כמה חשוב לישראל לפעול, ומה היא יכולה להשיג, כמה חשוב לארה״ב שישראל לא תפעל, ואיך היא עשויה להגיב. ואין – מצער לומר אבל אין לישראל אפשרות לחפש תחליף לברית עם ארה״ב. העולם מחולק היום בין אזור השפעה אמריקאי ואזור השפעה סיני. ישראל לא יכולה לבחור בסין. ישראל גם לא יכולה להיות עצמאית או ניטרלית כמו שהודו או האיחוד האירופי יכולים להיות, משום שישראל, עם כל כוחה, אינה מעצמה. היא מדינה שנדרשת לחסות כלשהי של מעצמה, או לפחות לזיקה מובהקת כלשהי למעצמה.
האם אפשר לצמצם את התלות? אפשר, אבל זה תהליך שייקח זמן, ויהיה לו מחיר. דוגמה: אם ישראל רוצה לייצר בעצמה לעצמה את כל התחמושת, בלי תלות במחסנים אמריקאים ובלי תלות במשלוחים אמריקאים, היא תצטרך להוסיף סכום גדול לתקציב הבטחון שלה, שגם כך מקשה עליה לספק שירותים בתחומים אחרים. דוגמה: אם ישראל רוצה לפעול גם בלי הסכמה של הממשל האמריקאי, היא צריכה למצוא דרך למנוע החלטות קשות נגדה במועצת הבטחון של האו״ם, שבה רק ארה״ב מטילה כיום וטו שמונע החלטות כאלה. כמובן, ישראל היא לא המדינה היחידה שמתלבטת בסוג כזה של דילמות. גם מדינות אחרות צריכות לשקול את העלות והתועלת של היחסים עם וושינגטון. כל מדינה לעצמה, לשיקוליה, ליכולותיה. לסעודים יש יכולת תמרון כי יש להם הרבה מאוד כסף ומשאבי אנרגיה. לאירופים יש יכולת תמרון כי אם יחליטו – ולא קל להחליט – יוכלו להיות מעצמה מתחרה לארה״ב, ולא רשת רופפת של מדינות שתלויות בה. לאוסטרלים יש יכולת תמרון כי כרגע אין עליהם איום ממשי, ולכן אין צורך בחופש תמרון ואין צורך במטריה צפופה של הגנה אמריקאית.
ישראל נמצאת במצב אחר. היא לא חסרת אונים. היא לא מדינת חסות. היא גם לא מדינה שיכולה להתמרד בקלות נגד תכתיב אמריקאי. בן גוריון הבין זאת אחרי מבצע קדש, גולדה הבינה בסוף מלחמת יום כיפור, רבין הבין בתקופת הסכמי הביניים, בגין הבין במשא ומתן על השלום עם מצרים, שמיר הבין במלחמת המפרץ הראשונה, שרון באינתיפאדה השנייה. נתניהו כמובן מבין. האם יש לו אחריות לכך שידיה של ישראל נקשרו בגלל בחירות שעשה במרוצת השנים האחרונות? בהחלט. האם ידיה של ישראל היו חופשיות יותר לו היה בוחר אחרת? בכלל לא בטוח. האם יש לו אפשרות להתיר את הכבלים ולשחרר את ישראל מלפיתת הברזל של דונלד טראמפ? אל תגידו כן, לפני שאתם מבינים את מלוא המחיר.
התיאוריה של המלחמה: אם אתם רוצים להבין
