ישראל היא לא מדינה שיכולה להתמרד בקלות נגד תכתיב אמריקאי. בן גוריון הבין זאת אחרי קדש, גולדה הבינה בכיפור, רבין הבין בהסכמי הביניים, בגין במשא ומתן לשלום עם מצרים, שמיר במלחמת המפרץ הראשונה, שרון באינתיפאדה השנייה. נתניהו כמובן מבין
באיראן קשה לקבוצות מתוך העם לנצח את הממשלה, בלבנון קשה לממשלה לנצח קבוצות מתוך העם
כמה מהר וכמה בכלל מהישראלים שינו את עמדתם? הם יכולים לשנות אותה מכמה סיבות
ניצחון אפשר להשיג באחת משתי דרכים. הראשונה – הכרזה על ניצחון; השנייה – תחושת ניצחון
הדילמה של מקללן וזו של לינקולן אחרי קרב אנטיאטם לא שונה במהותה מזו של ישראל בלבנון
הציפיה להשגת המטרות ״במלואן״ אינה זהה לציפיה ל״ניצחון״
בסקר של המכון למחקרי בטחון מתחולל פלא. וזו לא בעיה בסקר, זו בעיה בראש שלנו, המשיבים
האם ישראל היתה מתפשרת באותו קצב גם לו לא היו בחירות באופק?
