הצגנו את הממצא המשונה הזה כבר לפני חודש. הוא לא השתנה משמעותית. נתנו לו את הכותרת: לנצח את חמאס? קשה! ואת חיזבאללה? קל! לא בגלל שמישהו חושב שיהיה קל. בגלל שיש מה שנראה כמו חוסר התאמה בין מה שישראלים אומרים על המלחמה בעזה לבין מה שהם אומרים על המלחמה בלבנון. על עזה פחות ממחציתם (42%) אומרים ש״מטרות המלחמה יושגו במלואן״. על לבנון רובם הגדול אומרים (84%) שאם תהיה מלחמה ״צה״ל ינצח בה״.
איך זה יכול להיות? הכל שאלה של ציפיות. הציפיה להשגת המטרות ״במלואן״ אינה זהה לציפיה ל״ניצחון״. האם ישראל ניצחה בעזה? או תנצח? תלוי מה פירושו של ניצחון. אם השגת המטרות במלואן, כנראה שלא תנצח. זה מה שסבור הציבור. אם לא השגת המטרות במלואן, אלא ברובן, אולי כבר ניצחה, או תנצח. ועוד לא שאלנו איזה ״מטרות״ צריך להשיג ״במלואן״. הבסת הכוח הצבאי של חמאס זה דבר אחד. והוא במידה רבה נעשה. לפני יומיים שמעתי במו אוזני את תמיר היימן, ראש אמ״ן לשעבר וראש INSS בהווה – הסקר שאני מצטט כאן הוא של INSS – מסביר שחמאס ככוח צבאי הוכרע. עכשיו אין שם צבא, יש כוחות גרילה. אז המטרה הזאת הושגה.
ומצד שני, נותרה המטרה של הבסת חמאס ככוח גרילה. האם גם זו מטרת המלחמה? ומה עם החזרת החטופים – זו, רשמית, מטרת מלחמה שלא הושגה, בטח שלא במלואה. אולי אליה מתכוונים המשיבים כאשר אינם משוכנעים שמטרות המלחמה יושגו במלואן. ומה עם הושבת שלטון אחר – במקום חמאס – כאחראי על ניהולה של עזה. המטרה הזאת נראית רחוקה רחוקה. אם זו בכלל מטרה. אולי שלטון אחר יהיה שלטון ישראלי, ואז זה כבר מה שחצי קורה בפועל. אין בעזה כוח משמעותי אחר מלבד ישראל.
סרטי המדד: בואו לצפות
ואת אותן שאלות, ואולי עוד כמה, אפשר לשאול על התחזית האופטימית של רוב הציבור ביחס ללבנון, ויש לציין שזו תחזית שלוקטה עוד לפני שהתפוצצו ביפרים, ולפני שחוסלו ראשי כוח רדואן. כלומר – אולי היום יש עוד יותר ישראלים שמשוכנעים שצה״ל ינצח ״אם תפרוץ מלחמה בגבול הצפון״. אבל מה זאת אומרת ״תפרוץ מלחמה״? האם עכשיו כבר פרצה מלחמה, ואם לא, איך נדע שפרצה מלחמה – האם רק רקטות למרכז יעידו שפרצה, או הפצצות משמעותיות על ביירות יעידו שפרצה, או שתהיה הודעה של דובר צה״ל, או רק תמרון קרקעי של כוחות ישראלים בתוך לבנון יעיד על מלחמה?
חשוב להבין למה מצפים הישראלים מהמלחמה המתפתחת בצפון, משום שמהציפייה תיגזר גם תחושת ההישג או הכשלון. במלחמת לבנון השנייה היו הישגים, ובכל זאת תחושת כשלון, או לפחות אי הצלחה. במלחמת לבנון הראשונה ישראל הגיע עד לכיבוש פאתי ביירות, וגם אז הייתה תחושת כשלון.
מה יהיה ניצחון בלבנון? השגת ניצחון יכולה לבוא בשני אופנים, עם הרבה גווני ביניים כמובן. אפשר לקבוע מטרה מאוד שאפתנית, להשיג אותה, וכך לנצח. אפשר לקבוע מטרה צנועה, להשיג אותה יותר בקלות, ואז לנצח. קושי מסוים ונפוץ מאוד אצלנו נוצר כאשר מסיבות של פוליטיקה המנהיגים מכריזים על מטרה שאפתנית אבל מכוונים בפועל למטרה צנועה. זה המקרה שבו גם אנחנו גם מנצחים (אם מנצחים) וגם מאוכזבים.
לכן כדאי לומר מראש: אם יהיה ניצחון – וכולנו כמובן בעד ניצחון – זה יהיה כנראה ניצחון מוגבל ולא מרומם רוח. חיזבאללה יספוג מכות שישכנעו אותו שאין מנוס מפשרה כלשהי שנוגעת לפרישת הכוחות שלו בלבנון. זה הכל. ניצחון משמעו נסיגה מסוימת של כוחות חיזבאללה צפונה והפסקת אש. ואם יבוא ניצחון גדול נוכל להוסיף על פרישת הכוחות המחודשת גם מנגנון שיקשה על חיזבאללה לחזור ולהתעצם בתוך לבנון. כלומר, תחילתו של תהליך איטי והדרגתי של היחלשות. במבט ריאלי, זה המקסימום. זה מה שיהיה ניצחון גדול. האמריקאים אומרים בצדק שחבל להילחם אם ברור מראש שהסוף יהיה הסכם דיפלומטי מהסוג שמונח על השולחן. רק שהם מפנים את האמירה הזאת לכתובת הלא נכונה: קל להם לדבר עם ישראל, אז הם פונים אליה עם האמירה הנכונה הזאת. אבל הכתובת היא חיזבאללה. אם היה נכון להסכם כזה אפשר היה לסגור וללכת. הוא לא נכון להסכם כזה, ושום דילוג של המתווך עמוס הוכשטיין לא משנה את העובדה הזאת.
נאמר מעתה: ישראל חותרת לניצחון בלבנון, שפירושו הסכמה של חיזבאללה לחתום על ההסכם שהציע הוכשטיין. האם לזה מתכוונים כל הישראלים שמביעים בטחון גדול ביכולת של צה״ל לנצח בלבנון? או שמא, כאשר יתברר שזה כל מה שאפשר להשיג בעולם האמיתי של לחצים ושיקולים הם יהיו מאוכזבים, ויתחילו לומר גם על לבנון את מה שהם אומרים על עזה: מטרות המלחמה לא יושגו במלואן.
