fbpx

החטיפה בטקסס נגמרה בשלום? לא בדיוק

פרשת החטיפה בבית הכנסת בטקסס לא נגמרה בשלום. חוזר – לא נגמרה בשלום. החטופים אמנם שוחררו ללא פגע, החוטף אמנם לא יצא מהאירוע חי. כוחות הביטחון תפקדו היטב. אבל שלא יהיה ספק: הדרמה השבתית הזאת עוד תהדהד בהרבה מאוד בתי כנסת להרבה מאוד זמן. במקרה הטוב, היא רק תשפיע על התנהלותם של יהודים באמריקה. הם יזהרו קצת יותר, ואולי יחשבו פעמיים, לפני שילכו לבית הכנסת. במקרה הרע, היא תוליד חיקויים ואירועים חוזרים. כך שיחסית למה שהיה עלול לקרות, זה נגמר בסדר. אבל לקרוא לזה ״נגמר בשלום״ תהיה הפרזה גדולה. 

מי מתאים יותר להיות ראש ממשלת ישראל, בנט או נתניהו? הקליקו והשיבו

ומה דעתכם: עד מתי אתם חושבים/חושבות שקואליציית בנט-לפד תשרוד?

הקהילה היהודית הגדולה של ארה״ב הושפעה בשנה החולפת מכמה אירועים בעלי משקל. ראשית, מגפת הקורונה, שנית, מערכת בחירות סוערת וחילופי שלטון, שלישית, עלייה ברמת האנטישמיות. כבר כמה שנים שמחוג האנטישמיות מורה על עלייה הדרגתית בחששם של יהודים מפני התגברות תופעות של אנטשימיות, וגם – אם כי לא באותו שיעור – על עלייה מסוימת בפועל במספר ההתנכלויות ליהודים. על פי נתונים עדכניים, יותר ממחצית מיהודי ארה״ב מרגישים בטוחים פחות מאשר בשנים קודמות. כמעט מחצית מהיהודים סבורים שיש היום בארה״ב ״הרבה אנטישמיות״ (45%). יותר ממחצית מהיהודים מנו לפחות אירוע אחד שבו חשו אנטישמיות באופן אישי, אם כי רק במיעוט קטן מהמקרים מדובר בתקיפה פיסית שכוונה אליהם (5%) וברוב המקרים מדובר בעדות ראיה (גרפיטי או פרסום של פוסט פוגעני ברשת). 

רוב היהודים לא ראו חוטף בבית הכנסת שלהם. גם לא יכולים לראות, משום שאינם הולכים לבתי כנסת. בעיר פיטסבורג בפנסילבניה, רק שלושה מכל עשרה יהודים חברים בבית כנסת. וגם החברים לא מרבים ללכת. ואם הולכים, הולכים בשישי יותר מאשר בשבת. ובטח פחות בזמן שיש קורונה. כך שלפני שלוש שנים, כאשר טרוריסט גזעני נכנס לבית הכנסת בפיטסבורג, רוב היהודים בעיר לא היו בסכנה. ואתמול, כאשר טרוריסט איסלמיסט נכנס לבית הכנסת לא רחוק מדאלאס, רוב היהודים בעיר לא היו בסכנה. אבל המסר מחלחל: היהודים הם מטרה לפגיעה – גם של קיצונים מימין, גזענים אנטישמים מרקע נוצרי, וגם של קיצונים משמאל, בדרך כלל מרקע מוסלמי. יש באמריקה די נשק, די משוגעים, בכדי לפגוע ביהודים. 

מה שקרה אתמול הוא חריג המעיד על פוטנציאל להחמרה. בשנת 2006 נורו יריות במרכז קהילתי בסיאטל. היורה, נביד האק, היה מוסלמי ממוצא פקיסטני. ב־2014 נרצחו יהודים במרכז יהודי בקנזס. היורה, גלן מילר, ניאו־נאצי, נידון למוות. יהודים תמיד היו חשופים לפגיעה, ותמיד היו צריכים לקחת בחשבון התלקחות שתבוא מעת לעת. הבעיה היא שככל שהחברה האמריקאית מתוחה יותר, עצבנית יותר, כך עולה החשש מפני מימוש של רצון של מעטים לפגוע ביהודים. במקרים הפחות חמורים, זה ציור של צלב קרס או מכות ברחוב לעובר אורח בלבוש חרדי. במקרים הקשים יותר – ובכן, מקרים קשים יותר זה מה שקרה אתמול.

בנסיבות האלה, היהודים צריכים להישמר. הם מחזקים את נהלי האבטחה, מקצים להם מחשבה ומשאבים. הם צריכים לקחת בחשבון שהחברה שהם חיים בה נמצאת על הקצה. כל זה מסובך למדי, ומעלה דילמות לא פשוטות. בית כנסת הוא מקום שמוטב שיהיה פתוח, מזמין, אבל היהודים צריכים להפוך את חלקם למבצר מאובטח. כלומר, למקום שמשדר ״כאן סכנה״. למקום שפחות מתחשק לבוא אליו בשבת בבוקר. יש הרבה מאוד סיבות לירידה הנמשכת בביטוי של קהילתיות יהודית, והרבה מאוד סימנים לכך שהזהות הקבוצתית של יהודי אמריקה נשחקת במהירות (למי שרוצה פרטים, גם אם באנגלית, נמליץ על מאמרו המדכדך של ג׳ק וורטהיימר מלפני כמה ימים, במגזין טאבלט). אנטישמיות לא תוסיף לרוב היהודים הללו מוטיבציה להתחבר לקהילה. היא תגרום להם להרכין ראש, לוותר על סממנים שיסכנו אותם ברחוב, להתרחק ממקומות שטרוריסטים עלולים לראות בהם מטרה. 

האם אמריקה נעשתה מסוכנת יותר ליהודייה? זו שאלה שלא קל להשיב עליה. אבל דבר אחד ברור: יהודי אמריקה נעשו מודאגים יותר. התופעה המכונה אנטישמיות, שלפני לא הרבה שנים רובם חשבו שאיננה עניין גדול – לא אצלם בכל אופן – נעשתה לשאלה, אחר כך לדאגה, ואולי, בחודשים האחרונים, טיפסה עד למדרגת בהלה. גילויי אנטישמיות הפכו מעניין נדיר לעניין של שגרה. בחנוכה שעבר נרשמו עשר מתקפות על יהודים באזור ניו יורק. חלקן קטלניות. צפיפות האירועים חידדה את המודעות והניבה גל של פרשנויות (למה זה קורה), ויכוחים (מי אשם), התייעצויות (מה עושים), הבטחות (נגן, נשמור), תהיות (לאן כל זה הולך). עכשיו יבוא עוד גל כזה של דיונים. האם ליהודים יש ריאלית סיכוי גדול יותר להיפגע מכפי שהיה בעבר? כאמור, לא קל לומר. תלוי מי סופר, תלוי מה זה ״להיפגע״. תלוי למה משווים. האם למה שהיה לפני שנה? לפני עשר שנים? לפני 30 שנה? נתוני האפ.בי.איי מלמדים שיש עלייה במספר התקריות נגד יהודים בשנים האחרונות. הם גם מלמדים שלפני שלושים שנה היה יותר גרוע. 

, , , , ,

18/03/2024מלחמה בטיקטוק. בקרוב גם בישראל? אופיר דיין, N12
בדרך למעלה יש בעיה לקצינים לוחמניים חגי סגל, מקור ראשון
מדד החברה הישראלית למרץ 2024: תמיכה במלחמה עם לבנון רוזנר, פוקס, סלפקוב, JPPI
שירתָּ — קיבלת, לא שירתָּ — לא קיבלת שאול אמסטרדמסקי, כלכליסט
מידת האמון הכללית של אזרחי ישראל ברשויות המדינה נמוכה מאוד שלמה פיוטרקובסקי, מקור ראשון
המבחן של סער יהיה כשגנץ ואיזנקוט יחליטו לפרוש יוסי ורטר, הארץ
סופר: הפעם בלי ישראבלוף בגיוס חרדים אמיר אטינגר, ישראל היום
הפוליטיזציה המשתיקה של המונח "תיאוריית קונספירציה" רן ברץ, מקור ראשון
תת־אלוף דן גולדפוס לא שונה בהרבה מתת־אלוף ברק חירם נחום ברנע, Ynet
האם ביידן מתח קו אדום לישראל? שמואל רוזנר, יואב זהבי, כאן חדשות








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-03-15)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 12 36 33.3
הליכוד 32 18 20.1
יש עתיד 24 11 12.3
ש״ס 11 10 9.8
ישראל ביתנו 6 9 9.8
עוצמה יהודית 6 9 9.1
יהדות התורה 7 6 7.1
תקווה חדשה 4 5.5
רע״מ 5 4 4.9
מרצ 0 4 4.5
חדש תע״ל 5 5 4.2
הציונות הדתית 8 4 2.3
בל״ד 0 0 0.3
עבודה 4 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר