מדינה שבטוחה שהיא צודקת פועלת בזהירות בזירה הבינלאומית כדי לשפר את תדמיתה, ולא מגיבה על פגיעה בתדמיתה בהתנהלות שתוצאתה המובטחת היא פגיעה נוספת בתדמיתה
הנשארים עם לפיד נוטים להסכים לפשרות בכל מיני עניינים. העוזבים, בעיקר לכיוון הדמוקרטים, קשוחים יותר. יש עמדות – אין נכונות לפשרות. יש גם יותר כעס, יותר אי אמון
אין עלייה בשיעור הישראלים שאומרים שהיו רוצים להגר. ומצד שני, כן נכון לגלות מידה של דריכות. העזיבה מלמדת על קושי
יש סיבות מצויינות להניח שתוכנית טראמפ לא תוליד מדינה פלשתינית בעתיד נראה לעין כלשהו. ובכל זאת – בכל זאת אי אפשר לחמוק מהאירוניה
אפשר לזהות כאן סוג של סתירה פנימית: אין רוב לסיום המלחמה גם ללא הכרעת חמאס – אבל יש רוב לסיום המלחמה ללא מיטוט חמאס
על השאלה האם יש לישראל ברירה טובה יותר מהמשך המלחמה לא קל להשיב. אבל יש שאלות משנה שקל יותר להשיב עליהן
אתם צריכים לבחור אחת מחמש תשובות על מצב הרעב בעזה – את זו שנכונה בעיניכם – ורק אז לצאת למסלול הנפרד של מסקנות. כל תשובה, והמסקנה הנובעת ממנה
נניח שאינכם שייכים למחנה שמוסר לא נחשב בעיניו. האם הנתונים נותנים סיבה לדאגה?
