כחול לבן

את קו התפר שבין הגושים אפשר לתאר בשתי דרכים. אפשר לתאר אותו כמקום טקטי. מאגר קולות פוטנציאלי של מי שלא יודעים באיזה גוש הם רוצים, ולכן יעדיפו את העמימות של האמצע. אפשר לתאר אותו גם כמקום ערכי, כפי שעושה גנץ. המקום שבו לא מפרידים אלא מחברים

ממוצע הסקרים מעמיד אותו על 2.5 מנדטים, כלומר, לא עובר. תחזית המשתתפים מעמידה אותו על 1.4, כלומר, עוד יותר נמוך. מה אפשר ללמוד מזה? שכרגע נראה שהחזאים ויתרו על גנץ

נגיד שמחר נערכות במקביל מאה מערכות בחירות תחת אותן הנחות יסוד. במקרה כזה, סמוטריץ׳ יזכה למושב בכנסת 3 או 4 פעמים. הוא לא יזכה לראות את הכנסת מבפנים ב-96 מקרים

רביב דרוקר הציע לו השבוע לפרוש. עמית סגל הציע לו להיות נשיא המדינה הבא. כלומר, לפרוש. אם שני אלה מסכימים, אפשר לומר שגנץ השיג את מטרתו: אחדות של קטבים

הגרף מלמד כמה שונים בוחרי תקווה חדשה וימינה

כאשר מביטים במספרים לא שלמים, הגוש של נתניהו עדיין לא שם. הממוצע שלו הוא 59.7

לגנץ וסער אין בוחרים. יש להם בוחרים אסטרטגיים

בשני הסקרים ניכר שברוב המקרים, ככל שהמפלגה ״שלך״ בסיכון יותר גבוה, כך עולה הנטייה שלך לבחור לפי עמדה ולא לפי שיקול אסטרטגי. וכמובן, אין לנו שום דרך לדעת כאן מה הסיבה ומה התוצאה. האם בוחרים אידיאליסטים נמשכים למפלגות קטנות, או שמצביעים של מפלגות קטנות מתחפשים לאידיאליסטים

אנחנו לא שואלים מצביעים למי תצביעו, אלא מה הסיכויים שתצביעו לכל מפלגה. באופן כזה אפשר לגלות, לדוגמה, שקרוב למחצית מהבוחרים שאומרים שיש סיכוי גדול שיצביעו למרצ, אומרים גם שיש סיכוי גדול שיצביעו לעבודה. אבל, כאמור, ההפך לא נכון. רק בערך רבע מהבוחרים שאומרים שיש סיכוי גדול שיציעו לעבודה, אומרים שיש סיכוי גדול שיצביעו גם למרצ.

כחול לבן קריטית. אם היא לוקחת שלושה וחצי מנדטים שהיו הולכים לסער, לפיד או ליברמן, אפילו בנט, היא יכולה להיות הפער בין כן ממשלה ולא ממשלה. זה לא אומר שהיא צריכה לפרוש, לא יותר ממפלגות אחרות על סף אחוז החסימה, זה אומר שהיא לוקחת סיכון, ובוחריה לוקחים סיכון. טוב שיש סקרים: הם מלמדים על הסיכון, כך שהציבור והמנהיגים יוכלו לקבל החלטה מושכלת.