קואליציה

האם אחרי מאה ימים אפשר לומר שהיא הצלחה? ברור שזה מוקדם מדי, אבל אפשר לומר שבשלב זה היא כבר לא נראית לציבור כקוריוז חולף

בפעם הבאה שחוק האזרחות ינחת, אם ינחת, על שולחנו של בג״ץ, למדינה תהיה בעיה כפולה. בעיה בגלל הליכוד, ובעיה בגלל יאיר לפיד

התקשורת חייה מקונפליקט. גם פוליטיקאים חיים מקונפליקט. אולי המבנה הקואליציוני המוזר שהוקם אתמול יזכיר, שיש גם לא מעט הסכמות

שווה לשים לב: ארבעה מחמישה סקרים שנערכו החודש מאפשרים ממשלת שינוי, רק אחד מחמישה מאפשר ממשלת ימין

כל זה לא בא לומר ששקד עצרה את בנט משום שהיא רוצה לסלק אותו מהדרך. ומצד שני, גם אם לא לזה התכוונה, ברור שבנט הפסיד, ושקד, אולי, הרוויחה

העיתוי נקבע באופן שקשה מאוד לשער מראש, אבל תמיד יש סימנים. מתיחות בירושלים – סימן. מתח פוליטי ברשות – סימן. עבר הרבה זמן – סימן. בפועל, מאז ההתנתקות ועד היום לא השתנו באופן ממשי הסיבות, השיטות, התוצאות.

השאלה אם לבנט נותרו בכלל קלפים. הוא כבר סובב את הגב לנתניהו, ושרף את עצמו בעיני כל בוחר שרוצה נתניהו. הוא כבר השתהה מספיק, ורקד מספיק סיבובים עם נתניהו, כדי לשרוף את עצמו בעיני כל בוחר שלא רוצה נתניהו

בנט תקוע בסיטואציה מורכבת, שבחירות חדשות עלולות לסבך אותה מאוד. אם ישראל תלך לבחירות, בלי שתהיה קואליציה, בנט יוצג כמי שניסה להיות ראש ממשלה עם שבעה מנדטים, קרי, מגלומן. הוא יוצג כמי שרקד על שתי חתונות, קרי, זגזגן. הוא יוצג כמי שלא באמת ניסה להשאיר את השלטון בידי הימין, קרי, לא נאמן. בנט הוא מי שיש לו אינטרס חזק להקים קואליציה

בוחרי סמוטריץ׳ רוצים ימין – לא דווקא נתניהו. בוחרי יהדות התורה הם אנשים פרגמטים, לא חסידי נתניהו. ראש הממשלה הוא איש שמכיר את תעתועי ההיסטוריה, ויודע כמה מהר מתהפך גורלו של מנהיג. יכול להיות שזה כבר קרה.

לבנט נוח יותר להקים קואליציה עם לפיד, אחרי שהתברר שנתניהו כשל. מי יוודא שנתניהו ייכשל? סער. נדמה שלסער כבר לא אכפת להיות מואשם בקטילת המלך. סער כבר ניפץ מחסום פסיכולוגי בנט לא רוצה לנפץ. אז סער יתעקש לא להצטרף. עריקים לא יבואו (הסברנו למה). נתניהו ייכשל. ואחרי שייכשל, לבנט יהיה תירוץ טוב לחפש אלטרנטיבה (לא אשמתו שביבי נכשל).