fbpx

חמש הערות על ״העברה בהסכמה״ של תושבי עזה

 

ייתכן, אמר יצחק רבין – ונדרש כאן הציטוט המלא, משום שלעיתים קרובות אחר כך הוא הוצא מהקשרו – ייתכן ״שהפתרון הטוב ביותר לעזה אילו הייתה טובעת בים, אך משום שזה לא אפשרי צריך למצוא לזה פתרון״. וזאת כל התורה כולה. תורה שאפשר לאמץ גם למקרה של חברי הכנסת דני דנון ורם בן ברק, חברי כנסת מסיעות גדולות ומרכזיות שהציעו במאמר בוול סטריט ג׳ורנל דבר שדומה להפליא ל״טרנספר בהסכמה״ מבית המדרש של רחבעם זאבי.

התגובות החמימות בימין, והביקורת הנוקבת בשמאל, גרמו לרם בן ברק, איש יש עתיד, לפרש מחדש את המאמר שכתב, בניסיון להרחיק את עצמו מרעיונות שבצלאל סמוטריץ׳ שמח לקדם. ואמנם, הוול סטריט ג׳ורנל, שבו פורסם המאמר, מוחבא מאחורי חומת תשלום יקרה, ורק מעט ישראלים מנויים עליו, ובכל זאת, את מה שנכתב קשה לשנות בדיעבד. הנה כמה שורות מהמאמר הלא ארוך:

״מדינות ברחבי העולם צריכות להציע מקלט לתושבי עזה המחפשים רילוקיישן. מדינות יכולות לעשות זאת על ידי יצירת תוכניות רילוקיישן מובנות היטב ומתואמות בינלאומית. חברי הקהילה הבינלאומית יכולים לשתף פעולה כדי לספק חבילות תמיכה כלכליות חד פעמיות לעזתים המעוניינים לעבור כדי לסייע בעלויות העברה וכדי להקל על ההתאקלמות של הפליטים בקהילות החדשות שלהם״.

מה הלקחים שלכם ממתקפת אוקטובר? השיבו לסקר המדד

מדד המנהיגים של המדינה, בואו לראות את הדירוג המלא

בן ברק לא רוצה להשתמש במילה טרנספר, וברור מדוע. אז אפשר לקרוא לזה בכל שם אחר שתבחרו. הרעיון נותר בעינו. עזתים יעזבו את עזה, יעברו למדינות אחרות, יתאקלמו בהן. בן ברק אמר הבוקר לאילאיל שחר, ברשת ב, שאם ירצו יוכלו אחר כך לחזור. אולי זה נכון, אבל זו אינה מטרת המבצע. המטרה היא שיעזבו, והתקווה היא שלא ירצו לחזור. או בלשונו של רבין, מותאמת למקרה הזה: ״ייתכן שהפתרון הטוב ביותר לעזה אילו העזתים היו עוברים למדינות אחרות״. רק שכדאי לזכור גם את הסיפא של רבין: ״אך משום שזה לא אפשרי צריך למצוא לזה פתרון״.

עכשיו חמש הערות קצרות על ההצעה להעביר את תושבי עזה, או חלק מהם (ואין הכוונה לכמה מאות) למדינות אחרות.

הערה ראשונה: זה לא רעיון חדש, ולא רעיון של דנון או של בן ברק. זה רעיון ישן, שזוכה כעת לתחייה ולתנופה. בשבועות האחרונים נכתבו כמה מאמרים ברוח זו בפרסומים המזוהים עם חוגי הימין, כמו מקור ראשון והשילוח. יהודה יפרח כתב: ״ לישראל יש רק שתי ברירות: או לשלוט על הרצועה בשלטון צבאי, או להעתיק את אוכלוסייתה למקום אחר, כשהכי טוב לפזר אותם בעולם. אין פתרון שלישי שיאפשר לתושבי ישראל חיים ראויים על הארץ הזו״. יואב שורק כתב: ״זו אוכלוסייה שלאורך דורות מקפידה לא לראות עצמה כ׳עזתית׳ אלא כ׳פלסטינית׳, כלומר קשורה ליישובים שננטשו ב-1948 בתחומי הקו הירוק. הוצאתה מעזה איננה אפוא הגליה, אלא השלמת המהלך שנפתח במלחמת העצמאות״. רם בן ברק נבהל, כי כנראה לא הבין שהוא משתתף במשחק של אחרים, משמש כסוכן – אולי משוטה – של רעיונות שמסתובבים במחנה אחר. אפשר להסכים איתם, אפשר לחלוק עליהם, אבל אי אפשר שלא להבחין בהם ולהרהר במשמעותם. הם מעידים על לא מעט דברים.

הערה שנייה: העובדה שהם מסתובבים, ולא רק בין תומכי הציונות הדתית, אלא גם בליכוד וביש עתיד, מעידה על שבירה של מחסום פסיכולוגי. כשרחבעם זאבי דיבר על טרנספר מרצון, חלק גדול מהציבור הישראלי ראה את הרעיון לא רק כלא רלבנטי אלא גם כלא לגיטימי, לא מוסרי. הטלטלה שעברנו שינתה עבור רבים מאיתנו את הסרגל המוסרי. לא שנעשינו פחות מוסריים, אלא שאנו נאלצים להתאים את הסרגל שלנו למציאות שיש בה עוד סרגלים – כמו הסרגל של חמאס. ראש ממשלה קנדה יכול להמשיך לדבר גם אחרי ה-7 באוקטובר כאילו דבר לא השתנה בעולם, וכאילו חלים על המלחמה שלנו אותם כללים שחלים על המלחמות של קנדה. אבל אנחנו יודעים שזה אינו המצב. מצב קיצוני מאפשר חדירה של רעיונות שפעם נחשבו קיצוניים למרכז השיח. זה מה שקרה גם לרעיון של ״העברת אוכלוסייה״.

הערה שלישית: אם נישאר עם הפסיכולוגיה, הדיבור המתרבה על העברת אוכלוסייה מעזה מעיד גם על הקושי שלנו לחשוב על פתרונות ריאליים למצב הריאלי – המציאות שכנראה תחייב יהודים וערבים להמשיך לחיות יחדיו באי נוחות מסוימת, בחשדנות מסוימת, על האדמה הזאת. רבין הבין זאת כאשר אמר שהרעיון של טביעת עזה בים מפתה אך לא מעשי, בישראל של היום יש מי שחזרו לפנטז. קשה לגנות אותם: המציאות באמת בלתי נסבלת, ולא קל להישיר אליה מבט בניסיון לחפש ממנה מוצא מעשי, שבהכרח יהיה גם הרבה פחות מוצלח ונקי מהמוצא הפנטזיונרי.

הערה רביעית: חלק מהשיח על העברת אוכלוסייה הוא פרובוקציה נגד שאר העולם. אולי קצת ילדותית, אבל מובנת. אם לראש ממשלת קנדה כל כך חשוב להגן על נשים וילדים בעזה, הוא מוזמן להזמין אותם לארצו הריקה מתושבים. מעניין מה היה קורה לו היה עושה זאת. מעניין מה היה קורה לו קנדה הייתה מודיעה לעזתים שממחר בבוקר תצא רכבת אווירית למעוניינים, תיקח עזתים למחוזות האינסופיים ומיעוטי האוכלוסייה בססקצ׳ואן, במניטובה, באלברטה. כל עזתי יקבל מקנדה הנדיבה ביטוח בריאות ממלכתי, ודמי קיום לחצי שנה, עד להתארגנות. נאמר – חצי מיליון עזתים. קנדה יכולה לעמוד בזה. ויש להניח שיהיו קופצים על המציאה, אם כי את מספרם המדויק קשה לי לחזות. כמובן, קנדה לא תעשה זאת. כאשר ראש ממשלתה קורא לישראל לעשות כך או אחרת, זה לא משום שאכפת לו מהעזתים, זה משום שאכפת לו להיראות צדיק בעיני עצמו, ולהשאיר את ישראל עם האתגר שלא יסייע לפתור.

הערה חמישית: האם זה באמת לא ריאלי? כדי להשיב על השאלה צריך להגדיר מהו בדיוק ה״זה״ שמדובר עליו. האם ריאלי להניח שקנדה תציע לקלוט המוני עזתים? התשובה היא לא. לא כרגע. האם ריאלי להניח שעזתים יעזבו ב״הסכמה״? כאן צריך לשאול מהי הסכמה. דנון ובן ברק מזכירים במאמר שלהם כיצד אוסטריה, שבדיה וגרמניה קלטו המוני פליטים מבוסניה בתקופת מלחמת יוגוסלביה. האם הפליטים הללו ״הסכימו״ לעבור למדינה אחרת? כן, הם הסכימו לעבור כי האפשרות השנייה הייתה טבח. זה היה גם מצבם של רבע מיליון סורים שעברו ״בהסכמה״ לגרמניה – הם הסכימו לעבור למדינה מערבית מתקדמת כדי לא להישאר בשדה הקטל של באשר אל אסד. כלומר: כדי שמישהו בעולם יהרהר בקליטת פליטים מעזה המצב צריך להיות הרבה יותר גרוע, וישראל צריכה להתנהל בצורה הרבה יותר ברוטלית, אלא שישראל אינה רוצה ואינה יכולה להתנהל כך. ישראל אינה סוריה ואינה סרביה, ואין לה שאיפות להיות כמותן. ובינתיים, כל פעם שמישהו כאן יעלה ברצינות את רעיון העברת העזתים, הוא ישרת את מכונת התעמולה הפלשתינית שתשתמש בהצעות האלה כהוכחה לכך שכוונתה האמיתית של ישראל היא טיהור אתני, ולא בטחון ויציבות.

האם זו כוונתה האמיתית של ישראל? לא. האם רעיון העברת העזתים למקום אחר הוא רעיון טוב? אין ספק שהוא רעיון נוח לישראל. אגב, העזתים יכולים להציע רעיון הפוך: פנו את ישראל מתושביה היהודים, העבירו אותם לקליטה במדינות אחרות, והסכסוך הישראלי-פלשתיני ייפתר. בעולם של פנטזיה, אפשר לדמיין הרבה דברים, מעזה שטובעת, או משייטת בים, ועד עזתים שמתגוררים בקהילה שמחה באלברטה. בעולם מציאותי עזה נמצאת כאן, כמה דקות מאשקלון ולא הרבה יותר דקות מקריית מלאכי. העזתים נמצאים כאן. וגם אנחנו כאן. לא הולכים לשום מקום.

, , , , , ,

28/02/2024התאהבנו בלילה שלפני, אבל הוא לא כל הסיפור אבי יששכרוף, Ynet
היכן צברו מפלגות הימין והשמאל הישגים משמעותיים? משה כהן, אנה ברסקי, מעריב
שש ערים לעקוב אחריהן בבחירות המקומיות עמית סגל, N12
מתי שלטון נהפך למשטר אלוף בן, הארץ
ויכוח עם חרדי מיומן על גיוס מרגיש כמו שחייה בבריכת ג'לי חיים נבון, מקור ראשון
איך ייסגר הבור הענק בתקציב המדינה? סבר פלוצקר, Ynet
יותר ממחצית צופים סיכויים נמוכים ל"ניצחון מוחלט" תמר הרמן, ירון קפלן, המכון לדמוקרטיה
למה השירות הצבאי של הסדרניקים קצר יותר? חיים נבון, מקור ראשון
7 באוקטובר של מגלן, דקה אחרי דקה איתי אילנאי, ישראל היום
מה המלחמה עושה לנו נחום ברנע, Ynet








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-02-23)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 12 39 36
הליכוד 32 18 18.7
יש עתיד 24 13 13.1
ישראל ביתנו 6 10 9.5
ש״ס 11 10 9.4
עוצמה יהודית 6 10 8.8
יהדות התורה 7 6 6.9
רע״מ 5 4 5
חדש תע״ל 5 5 4.8
מרצ 0 5 4
הציונות הדתית 8 0 3.9
עבודה 4 0 0
בל״ד 0 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר