הזעזוע עמוק, כואב. בימים שאחרי השבעה באוקטובר נשמעו כל העת ביטויים המלמדים על קו פרשת מים: מה שהיה לא יהיה, יש העולם שלפני והעולם שאחרי, ישראל תיראה אחרת, דברים כאלה. בינתיים, החלה מלחמה, שנמשכת כבר יותר מחמישים יום. האם עוצמת הרגש קהתה? נדמה שלא. השבת ההיא, שמחת התורה הלא שמחה ההיא, עודה נתפסת כיום שמסמן שבר גדול, שאחריו יידרש תיקון.
להאזין: באיזה אלוהי-ם היהודים בישראל מאמינים?
לקרוא: איזה שלטון הישראלים רוצים בעזה אחרי המלחמה?
להשיב: מה הלקחים שלכם ממתקפת ה-7 באוקטובר?
שתי שאלות צריכות לבוא ביחס לתיקון הזה: הראשונה – האם כל הישראלים רוצים את אותו תיקון, או לפחות רוב הישראלים, ואז התיקון אפשרי. או שאולי לכל ישראלי יש תיקון אחר בראש, ואז אחרי השבר לא יבוא תיקון גדול, אלא ויכוח גדול על השאלה איזה תיקון נדרש. השאלה השנייה – האם השאיפה לתיקון תישאר יציבה עד שיבוא זמן מתאים לתיקון. כי, כאמור, כרגע מלחמה, שאינה זמן לתיקון, ומי יודע כמה תימשך. אולי עוד חודש, או חודשיים, או חצי שנה. אולי זמן התיקון רחוק למדי, נגיד, עוד שנה, ואולי עד שיגיע הזמן השינוי כבר ירגיש קצת פחות דחוף. או שזה יקרה בגלל שישראל תנצח ניצחון גדול (כפי שכולנו מקווים). או שזה יקרה בגלל שהזמן פשוט יעשה את שלו, יחזיר אותנו לשגרה וישחוק את הכמיהה לתיקון.
על. השאלה השנייה אין ולא יכולה להיות תשובה. זו שאלה של נבואה: מה יקרה כאשר המלחמה תיגמר. איננו יודעים מתי תיגמר, ואיך תיגמר. על השאלה הראשונה יש תשובה, או תשובות. לא מלאות, אבל כן כאלה שאפשר ללמוד מהן משהו. האם כל הישראלים רוצים אותו תיקון? התשובה היא לא. מצד שני, ייתכן שישנם תיקונים שכמעט כולם רוצים. כמו חזרה לפוליטיקה של הסכמות רחבות ולא לפוליטיקה של קטטות.
סקר של המכון למדיניות העם היהודי, בביצוע אתר המדד (פרופ׳ קמיל פוקס ניתח את הנתונים), בחן את הציפיה לשינוי פוליטי לאחר המלחמה. הנה, זו הייתה השאלה: ״המתקפה והמלחמה טלטלו את המערכת הפוליטית הישראלית. מהאפשרויות הבאות, מה נראה לך שיקרה לאחר שתסתיים המלחמה?״ כתשובה אפשרית, הצענו שלוש אפשרויות: הזירה הפוליטית תשתנה במידה משמעותית לטווח ארוך; הזירה הפוליטית תשתנה לתקופה קצרה ואז תחזור לשגרה; הזירה הפוליטית תחזור לשגרה של לפני המלחמה מייד. והייתה כמובן גם אפשרות לומר ״לא יודע/ת״, ש-8% מהמשיבים והמשיבות בחרו בה.
מה למדנו מהשאלה הזאת? קודם כל שיש ציפייה נרחבת לשינוי, אבל לא כולם מצפים לאותו עומק ולאותו משך של שינוי. כמחצית המשיבים מצפים לשינוי משמעותי לטווח ארוך, כרבע מצפים לשינוי לתקופה קצרה בלבד. וההבדל כמובן גדול מאוד. מי שמצפה לשינוי משמעותי לטווח ארוך, הוא גם מי שתולה בשבר הגדול תקווה לתיקון גדול. אלה הישראלים שמדברים על מה שהיה הוא לא מה שיהיה, שמדברים על חוזה חברתי חדש, שמדברים על חידוש הציונות, על חזרה להקמה מחדש של המדינה (כן, יש אפילו דיבורים כאלה). מי שמצפים לשינוי לטווח קצר כנראה מדברים על תיקון קטן, או על מערכת בחירות אחת שתבטא את הסנטימנט של הרצון לשינוי – ואחר כך על חזרה הדרגתית לישראל של לפני המלחמה. ישראל שלא באמת השתנתה, רק חטפה מכה קשה שהיא צריכה להתאושש ממנה בטרם תשוב למצבה הקודם.
פער הציפיות בולט מאוד כאשר בוחנים אותו על פי מפתח מפלגתי. וזה המפתח שמרמז גם על הוויכוח שיתעורר כאשר תיגמר המלחמה. הוויכוח על מהות השינוי, היקפו ומשכו. היכן נמצא הפער העיקרי? בין תומכי הליכוד (וש״ס) לבין תומכי כל שאר המפלגות. וזה פער ניכר: רוב של תומכי כל המפלגות חוץ משתי אלה מניחים שהשינוי שיבוא אחרי המלחמה יהיה שינוי משמעותי. רוב של תומכי הליכוד וש״ס מניחים שהשינוי יהיה לתקופה קצרה ואז תבוא חזרה לשגרה.
כמובן, מכאן צריך לשאול: האם זו הערכה או משאלה? ואולי צריך להניח שהתשובה היא גם וגם. תומכי הליכוד (על פי כוונת הצבעה היום) אינם עוורים לכמיהה של ישראלים רבים לשינוי עמוק. מצד שני, בהיותם תומכי מפלגת השלטון הם מבינים ששינוי עמוק משמעותו ערעור של הכוח שמפלגתם צברה, וערעור הסדר החברתי-פוליטי שמפלגתם קבעה. הם מכירים בכך שערעור כזה כנראה יבוא, ומקווים, ומניחים, שזה יהיה ערעור לזמן מה, שאחריו יוכלו לחזור למוקדי הכוח והסדר כפי שהורגלו אליהם. ובתרגום למעשים: הם מניחים שהליכוד תחטוף מכה תדמיתית, אולי חזקה, ומניחים שלאחר מכן תבוא התאוששות מהירה. יכול להיות שחלקם מקווים שההתאוששות תבוא עוד לפני שיהיו בחירות, יכול להיות שהם מניחים שתבוא גם מכה בקלפי, ורק אז ההתאוששות. כך או כך, תומכי הליכוד, ותומכי ש״ס (שמחויבים לסדר היום הליכודי לא פחות ולעיתים יותר מרבים מבוחרי הליכוד), מעריכים שטלטלת המערכת הפוליטית היא קצרת טווח.
הציבו מולם את תומכי המחנה הממלכתי, או יש עתיד, וגם – כן – הציונות הדתית, ותקבלו תמונה אחרת. במפלגות האלה ישנו רוב של תומכים שמצפים לשינוי עמוק. זה לא אומר שכולם רוצים את אותו שינוי עמוק, בטח לא כאשר מדובר בתומכי לפיד ותומכי סמוטריץ׳. זה כן אומר שרובם מסכימים שמבנה הכוח והסדר הליכודי שעוצב בעשור וחצי האחרונים צריך להשתנות.
