מזל שרועי שרון, פרשן כאן חדשות, מתעקש קודם כל לדווח ורק אחר כך, אם בכלל, לנתח. הוא גילה ששתי פלגות של חטיבת הקומנדו זזו ביום חמישי שלפני הטבח מאזור עזה לאזור יהודה ושומרון. הוא התעקש להסביר שלא – זה לא בגלל הסוכה האידיוטית של חבר הכנסת צבי סוכות בחווארה. הם הוזזו מסיבות אחרות. הוא צייץ כך: ״מבאס כמה אנשים פשוט מתעבים עובדות״. הסנטימנט מובן, הניתוח לא בהכרח מדוייק: הם לא ״מתעבים עובדות״ באשר הן, הם ״מתעבים עובדות״ שלא מסתדרות עם הנרטיב שכבר התקבעו עליו. במקרה הזה: תומכי ההתיישבות ביו״ש מתעבים את העובדה שאכן ביו״ש היו הרבה יותר כוחות מאשר בעזה, מה שהתגלה בדיעבד כבעיה. מתנגדי ההתיישבות ביו״ש מתעבים את העובדה שהכוחות הוזזו לשם מסיבות ענייניות, ולא משום שמישהו החליט שצריך להפקיר את תושבי העוטף לטובת תושבי ההתנחלויות.
קיראו: אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שטראמפ (לא) ינצח
השיבו: מה הלקחים שלכם ממתקפת ה-7 באוקטובר?
עכשיו נאמר משהו כללי: הניסיונות של עיתונאים, פעילים, פרשנים, גנרלים בדימוס, פוליטיקאים, לנהל את ועדת החקירה של ה-7 באוקטובר כבר עכשיו, ולעין המצלמה, מובנים אך מזיקים. הם מובנים מכמה סיבות. קודם כל, האירוע מזעזע והאזרחים רוצים תשובות. ועוד: הזמן עובר, והמידע זולג, והעיתונות נוטה לפרסם מידע שמגיע אליה – כי זה תפקידה בעולם. ועוד: להרבה מאוד אנשים יש כל מיני אינטרסים לפרסם מידע כדי לקבל בתודעתנו נרטיבים שאחר כך יהיה קשה לעקור. לפוליטיקאים יש אינטרס כזה, לגנרלים וליחידות צבאיות יש אינטרס כזה, לתנועות אידיאולוגיות יש אינטרס כזה. ברור שמתנגדי הממשלה רוצים לקבע בתודעה נרטיב של נטישת העוטף בגלל לחץ של מתנחלים ביו״ש – לא בגלל שזו בהכרח האמת, אלא בגלל שזו הדרך לפגוע באמון הציבור בממשלה. ברור שתומכי ההתנחלויות רוצים לקעקע נרטיב כזה – לא בגלל שזו בהכרח האמת, אלא בגלל שזו הדרך למנוע שחיקה במעמדן הציבורי של ההתנחלויות.
תשאלו: מה האמת? קודם כל, נאמר ביושר, אנחנו לא יודעים. עד לפני יומיים צה״ל הכחיש העברה של כוחות, והאמנתי לו. אחר כך בא רועי שרון והתברר שצה״ל התבלבל, או התרשל. המידע שסיפק לא היה מידע מלא (וזה תיאור מנומס). כוחות כן הועברו, ממש רגע לפני הטבח. למה הועברו? כדאי להחליט מראש, שלא חשוב איך צה״ל ישיב על השאלה הזאת, הפעם כבר לא נאמין בלי לבדוק. למדנו מהניסיון. אבל אין ספק מה אינה התשובה הנכונה על השאלה למה צה״ל העביר כוחות. אין ספק שהתשובה איננה ״כי הוא החליט להפקיר את תושבי העוטף לטובת תושבי יו״ש״.
מה כן יכול להיות? יכול להיות שהיה לחץ פוליטי. אולי אפילו לחץ פוליטי פסול. יכול להיות שיש קצינים שרוצים להיעתר לפוליטיקאים מסיבות אישיות (כדי לזכות בקידום). יכול להיות שהייתה תחושה שבהתנחלויות מוטב לקחת פחות סיכונים, כי שם יותר מסוכן (זכרו, אנחנו עדיין בתודעה של לפני ה-7 באוקטובר. כולנו היינו אומרים באותו זמן שבהתנחלויות יותר מסוכן). יכול להיות – בעצם, זה לא יכול להיות, זה די ברור – שצה״ל פשוט לא חשב שיש צורך בהרבה כוחות בעוטף. הוא טעה כמובן, ואת זה אנחנו יודעים עכשיו. אבל העברת הכוחות נעשתה על פי הערכת המצב הנכונה לאותה עת, לא על פי החוכמה שבדיעבד.
מול השטף הבלתי פוסק של ידיעות, חצאי ידיעות, שמועות והדלפות, על מי אמר מה למי לפני המלחמה, ומי הזהיר את מי, ובאילו מילים, ומתי – מול השטף הזה צריך לזכור שמה שאנחנו רואים כעת הוא לא תמונה, אלא פיסות שנבחרו מתוך תמונה. ואלה פיסות שנבחרו על ידי מישהו. או על ידי איש הצבא שסיפר למישהו, או על ידי הפוליטיקאי שסיפר למישהו. או על ידי ההורה של חיילת שסיפר למישהו. למספרים אין בהכרח כוונה לעשות מניפולציה (לפוליטיקאים בדרך כלל יש), אבל גם להם אין תמונה מלאה. אם התמונה המלאה היא חתול, יש מישהו שרואה זנב, ומישהו שרואה אוזן שמאל, ומישהו שרואה קצה שפם, ומישהו שרואה טביעת רגל בחול. מה שאנחנו – הציבור – מקבלים זה בדיוק את זה: קצה של שפם. נדמה לנו שזה שפם של חתול. אז מתקבעת בתודעתנו תמונה של חתול. אבל יכול להיות שכאשר תיחשף התמונה במלואה יתברר שהשפם הוא בכלל של חיה אחרת, או שיש חתול, אבל לידו יש גם כלב וקוף וג׳ירפה. רק שאנחנו בינתיים החלטנו שמדובר בחתול, ונתקשה לראות את בעלי החיים האחרים. לנו כבר יש תמונה בראש, וזו תמונה שמבוססת על שברי ידיעות שמישהם החליטו להדליף מסיבות טובות (להתריע, למחות, לוודא שהאמת יוצאת לאור), או פחות טובות (לעשות לנו מניפולציה כדי שנחשוב שמי שאשם זה לא באמת מי שאשם).
הטענה הזאת נכונה ביחס לכל אחד מפרטי המידע שנחשפו לאחרונה, גם המטרידים מאוד וגם המטרידים עוד יותר. ישנן התצפיתניות המתריעות. ישנו המייל שהזהיר והקצין שהתעלם. לכאורה, כל אחד מאלה הוא פרט מרשיע. אלא שגם במקרים האלה, אנחנו רואים שבר של תמונה. כמה מיילים דומים נשלחו והתבררו כלא מדויקים, כמה נשלחו והתבררו כמדויקים, כמה קצינים הסכימו עם המייל וכמה עם הקצין שהחליט שהמידע לא מספיק חשוב, איזה דיונים נערכו על המידע, ומה נאמר בהם ועל ידי מי, איזה מידע אחר היה בידי הקצין שהתעלם מהמידע, שמי ששלחה את המייל בכלל לא הכירה, ועוד ועוד פרטים שבלעדיהם אי אפשר. וכן – הסיפור בהחלט יכול להעיד על שיקול דעת מוטעה של קצין מסוים כאשר התייחס למידע שקיבל. ולא – אנחנו עוד לא יודעים את זה בוודאות. העובדה שנשלח מייל מתריע ואז באה מתקפת פתע איננה הוכחה לכך שהקצין לקה בשיקול הדעת. כדי לבדוק אם פעל בשיקול דעת צריך לבחון מה היה סביר לעשות בנסיבות התודעתיות של ה-6 באוקטובר, לא בנסיבות התודעתיות של ה-7 באוקטובר.
הבדיקה הזאת היא משימה קשה מאוד. זו משימה שתחייב וועדת חקירה שתיחשף לתמונה המלאה ולא לקצה של שפם של חתול. זו משימה שתחייב בדיקה של כל המיילים, כי רק בדיקה של כל המיילים תבהיר האם ההתייחסות למייל שהודלף הייתה לא סבירה. זו משימה שתחייב בדיקה של כוח הסטות הכוח מאזור עזה לאזור יו״ש, כי רק בדיקה של שגרת הסטות הכוח תבהיר האם הזזת הפלגות של אגוז יומיים לפני הטבח הייתה מעשה מוזר, או שגוי, או לא אחראי.
המשימה של ועדת החקירה תהיה קשה ומורכבת, וככל שיודלפו פרטים על מה שקרה בצבא ובממשלה לפני המתקפה כך היא תהיה קשה יותר. גם משום שחברי ועדת החקירה יבואו לשולחן כאשר נחשפו להרבה מאוד מידע לא מסונן, לא שלם, לפעמים מניפולטיבי. גם משום שהציבור יפתח ציפיות ביחס למה שוועדת החקירה אמורה למצוא ולהחליט. אם הציבור מצפה לראות חתול, יהיה לו קשה מאוד עם ועדת חקירה שתגיע למסקנה שמדובר בכלב או בקוף. זה אומר שאו שוועדת החקירה תסיק את מה שרוב הציבור רוצה שתסיק, או שוועדת החקירה תתקל בעצמה במבול של הדלפות מניפולטיביות מסוגים שונים, ותספוג אין סוף טענות על הטיה, לחץ פוליטי, טיפשות, חוסר שיקול דעת, אי בדיקה, אי הבנה ועוד. זה עלול להגיע עד כדי מצב שבו ועדת החקירה תייצר תחושה ציבורית שנדרשת ועדת חקירה שתבדוק את החקירה של ועדת החקירה.
