מי אוהב את התקציב? לפני שנה, 5% מהישראלים היו ״מאוד מרוצים״ מהתקציב. השנה – קפיצה. 9% מרוצים. מצד אחד, זה כמעט כפול. מצד שני, זה עדיין די מעט. עוד 16% ״די מרוצים״ (בשנה שעברה, 18%). ובסך הכל, בערך רבע מהישראלים מרוצים, ואם תנסו לנחש במי מדובר, אפשר להניח שתצליחו: כמעט כל החרדים שיש להם דעה על התקציב (כלומר, בניכוי מי שאומרים ״לא יודעים״) מרוצים מהתקציב. מהחילונים, 70% אומרים שהם ״מאוד לא מרוצים״. רק 13% מאוד מרוצים או די מרוצים.
תקציב, באופן כללי, הוא דבר שקשה להיות מרוצים ממנו. תקציב מחייב פשרות לא נעימות. הוא מחייב בחירה בין דברים שכולם חשובים, אבל חלק קצת יותר ואחרים קצת פחות, ותלוי מה חשוב למי. שימו מול האזרחים את תקציב הבטחון, תקציב החינוך ותקציב הבריאות ותנו להם להחליט כמה לקצץ בזה כדי להוסיף לזה, ותגלו שהם לא רוצים לקצץ באף סעיף, רק להוסיף. עוד לזה ועוד לזה. כשמדובר במשק הבית, ברור לכל אדם סביר שאי אפשר הכל: או חופשת סקי באיטליה, או חופשת קיץ בברבדוס, לרובנו אין מספיק לגם וגם (ולרבים אין מספיק אפילו לאחד משני אלה, והם צריכים לבחור בין חופשה בטבריה לחופשה באשקלון).
אבל כשמדובר במדינה, אפשר לצפות לגם וגם. נא להוסיף לבריאות. נא להוסיף לחינוך. נא להוסיף לביטחון. ומאיפה לקחת? גם לזה יש תשובה. כמעט כל הישראלים ישמחו לקצץ בתקציבי הרבנות הראשית. אבל קיצוץ כזה, מה לעשות, כמעט לא יורגש אם יועבר כתוספת לצרכים העיקריים (זה כמובן לא אומר שצריך להשאיר את תקציב הרבנות על כנו, רק שכדאי לפתח ציפיות ריאליות ביחס למה שהתקציב הזה יכסה אם יועבר למשרדים אחרים, חשובים יותר). וכמובן, הרבה מאוד ישראלים ישמחו לקצץ בתקציבים ״לחרדים״, שזה בדיוק ההפך ממה שעשתה הקואליציה השבוע. כך שאין פלא שהציבור לא מרוצה מהתקציב (ומה דעתכם? לחצו כאן כדי להשיב לשאלון המדד על האתגר החרדי).
כבר שנה שנייה שאנחנו שואלים במסגרת סקר מדד החברה הישראלית של JPPI על מה ש״הכנסת היתה צריכה לעשות בתקציב אבל לא עשתה, או לא עשתה מספיק״. כבר שנה שנייה שסעיפים שנוגעים לחרדים – או ״לקצץ תקציבים למגזר החרדי״ או ״לקצץ בכספים הקואליציוניים״ – בולטים בנוכחותם. מה שיעור הישראלים שאומרים (כאחת משלוש עדיפות אפשריות) לקצץ למגזר הערבי? רק 6%. כמה רוצים לקצץ למגזר החקלאי? רק 1%. וכמה לחרדים? פי שלושים (31%), ואותו שיעור רוצים לקצץ בכספים הקואליציוניים (31%).
מכל הסעיפים הרבים שהצענו לבחירה, 18 במספר, רק בשניים אפשר לזהות הבדל גדול בין השנה לבין השנה שעברה. כלומר, רק בשניים מהם יש ירידה משמעותית או עלייה משמעותית בשיעור הישראלים שחושבים שאלה סעיפים חשובים במיוחד. הבדל ראשון: בשנה שעברה שליש מהישראלים מיקמו את הדרישה ״לקצץ במספר המשרדים הממשלתיים כאחת מהשלוש הכי חשובות״. השנה – רק רבע. מה קרה? הנה השערה: הבחירות כבר קרובות, והישראלים מבינים שהדרישה התיישנה. כבר אין משמעות גדולה לקיצוץ במספר המשרדים כמה חודשים לפני הסוף. לא שכמות המשרדים נהייתה פחות מעצבנת, היא פשוט נהייתה פחות חשובה מול דברים אחרים. כמו מה למשל? הנה השינוי הכי מובהק מהשנה שעברה להשנה – וזה שינוי שמשקף דברים חריפים שנשמעו כאן בימים האחרונים. בשנה שעברה, בערך רבע מהמשיבים תיעדפו ״הוספת כסף לשיקום הצפון והדרום״. השנה – קפיצה משמעותית. זה הסעיף הכי מתועדף מכל הסעיפים. 45% מהמשיבים הציבו אותו כאחד משלושת הדברים שהיו משנים בתקציב. מה קרה מאז השנה שעברה? הרבה ישראלים הבינו שמה שהושקע הוא הרבה פחות ממה שהניחו שיושקע. אולי שמעו את שוועתו של ראש העיר קריית שמונה. אולי זיהו את מצוקת הישובים שמופגזים בלי הפסקה. אם מחפשים סעיף שבו לממשלה ולקואליציה יהיה אתגר לקראת הבחירות, זה סעיף משמעותי, כי התמיכה בתוספות לישובים בצפון ובדרום היא לא תמיכה של האופוזיציה. זו תמיכה שחוצה מחנות – הרבה מאוד תומכי ליכוד ועוצמה מציינים את הסעיף הזה (אבל לא כל כך הרבה תומכים של יהדות התורה, ש״ס והציונות הדתית).
האם תהיה השנה הפיכה באיראן? לחצו להשתתף בתחזית האירועים של המדד
כשיש כל כך הרבה סעיפים, וכל כך הרבה עדיפויות, תמיד טוב לנסות לחלק את האוכלוסייה לקבוצות. למצוא התאמה בתשובות, ולראות איך החברה הישראלית מחולקת. זה מה שעשינו עם השאלה הזאת. חילקנו לפי ההעדפות התקציביות, ואז בדקנו מה מאפיין כל קבוצה מבחינת דמוגרפית או פוליטית. התוצאה היא חמש קבוצות, כל אחת בערך חמישית מהאוכלוסייה. נתנו להם שמות.
החסכנים רוצים לחתוך – כספים קואליציוניים, תקציב לחרדים, וכן, גם משרדים ממשלתיים, אפילו שהבחירות קרובות זה עדיין חשוב להם. מה יעשו עם הכסף? יעבירו לצפון ולדרום.
החברתיים לא רוצים לחתוך, הם רוצים להוסיף, לחינוך, למלחמה בפשיעה. מאיפה יבוא הכסף? יש להם רעיון: העלאת מיסים לשכבות החזקות. זו קבוצה קצת משונה מבחינה דמוגרפית. יש בה הרבה ערבים (לכן הדגש על פשיעה), ויש בה הרבה תומכי ימין, אוהדי הממשלה.
המעבירים קצת דומים לחסכנים. גם הם חותכים בהוצאות הקואליציה כדי להעביר לצפון ולדרום. אבל בגלל שאלה עוד יותר חילונים ועוד יותר מתנגדים לממשלה, הם חותכים יותר ומעבירים יותר. הכול יותר מודגש.
הפטריוטים נותנים עוד למילואימניקים ועוד לצפון ולדרום. זו קבוצה שיש בה דומיננטיות של תומכי ימין. יש בה בולטות לא מבוטלת לתומכי ליכוד. לא לגמרי ברור איך מעבירים אצל אלה דברים כמו פטור לחרדים (בעצם כן ברור: מכבסים את הפטור בהרבה אבקת כביסה מלבינה של תוספות לחיילים). וגם לא ברור מאיפה יבוא הכסף. רובם לא רוצים לקצץ שום דבר, רק לתת. נדיבים – בהחלט. מודעים למגבלות – קצת פחות.
למקצצים אין מכנה משותף מלבד אחד: הם לא רוצים לשלם כל כך הרבה מיסים. כל אחד ואחת מהם – ואגב, זו הקבוצה השנייה שיש בה נוכחות בולטת של ערבים – ציינו קיצוץ במיסים כעדיפות גבוהה. זה לא מונע מחלקם לרצות תוספות לסעיפים שונים, כמו חינוך (22%), אבל הם בוודאי יאמרו שאת התוספת הזאת אפשר לממן מקיצוץ במשרדים ממשלתיים ובכספים לחרדים. וקשה לראות איך כל זה מתיישר פיסקאלית. אבל הסקר כידוע סובל הכל. כמו התקציב…
הכי רלבנטי שיש: לחצו כאן לספר החדש של שמואל רוזנר
