נשים את הקלפים על השולחן מייד בפתיחה, כדי שלא יהיה ספק, ולא תהיה טענה: בעיני, הצעת חוק הפטור מגיוס של חבר הכנסת בועז ביסמוט היא גם בדיחה וגם חרפה. מכאן, אחרי שעמדתי ברורה, גם אם לא מנומקת (היא נומקה לעייפה בטורים אחרים), אשתדל להתמקד בעובדות, בלי לתת לעמדה הברורה שלי להשפיע על ניתוח של מספרים וסקרים. מי שסומך על היכולת שלי לנסות לעשות את זה, מוזמן להמשיך לקרוא. מי שלא סומך – טוב, עמדתי פורטה, כדי שלא יהיו טענות.
כמה תומכים יש בציבור להצעה של ביסמוט? על זה צריך לומר שלושה דברים.
הראשון – חלק גדול מהישראלים לא ידעו לענות על שאלון קצר שבוחן את רמת הידע שלהם על ההצעה של ביסמוט, ההבדל בינה לבין ההצעה (גם היא גרועה, אבל פחות) של יולי אדלשטיין, לבין העקרונות שצריכים להיות התשתית שעליה יוקם הסדר גיוס ופטור מתקבל על הדעת. ובמילים אחרות: חלק גדול מהישראלים מגבשים את עמדתם על ההצעה של ביסמוט לא על סמך ידע מפורט אלא על סמך התרשמות כללית. הם התרשמו שאדלשטיין ניסה לשמור על מידה של עצמאות, ולהתעקש על כמה עקרונות שלא יהפכו את החוק לבדיחה. לכן, באופן כללי, לאדלשטיין היה סיכוי לזכות בתמיכה של קהל יחסית גדול. הם מתרשמים שביסמוט מונה לתפקיד של סחבה, והחליט למלא אותו בהדר סמרטוטי. הם מתרשמים שביסמוט עושה מה שאומר ראש הממשלה, ומה שמכתיבים עסקנים חרדים. לכן, הם מתקשים לתמוך בו, גם אם הבקיאות שלהם בפרטי הצעתו אינה גבוהה. מבחינתו של ביסמוט – העובדה הזאת היא יתרון, לפחות בשלב הזה. הם לא מכירים את הפרטים, מה שנותן תקווה, שכאשר יכירו אותם ישנו את דעתם (אני לא חושב שזה יקרה, אבל ביסמוט יכול לקוות).
דבר שני – גם לפני המלחמה, גם לפני הפגנת הסרבנות המקוממת של המנהיגות החרדית, גם לפני הקמת ממשלת הימין על מלא, גם לפני שהרפורמה המשפטית חיממה את הזירה הציבורית לדרגת רתיחה – גם לפני כל הדברים האלה רוב הציבור הישראלי חשב שראוי שצעירים חרדים, כולם או רובם, יגוייסו לשירות צבאי. במובן הזה, נקודת הפתיחה של ביסמוט קשה. הוא קיבל תפקיד שקשה מאוד להצליח בו, בלי קשר לאדלשטיין, שהפגין קצת יותר עצמאות. הוא קיבל על עצמו להעביר חוק שהציבור לא רוצה כבר הרבה מאוד שנים. הציבור רוצה שחרדים יתגייסו. החוק נועד למנוע מהציבור את מה שהוא רוצה, או לפחות לדחות אותו, תוך כדי פיזור של מסך עשן. מבחינתו של ביסמוט – העובדה הזאת היא תירוץ מוכן מראש למקרה של כישלון (זה היה נגד כל הסיכויים), או במקרה של הצלחה שתעורר זעם גדול (הם בכל מקרה היו נגד).
דבר שלישי – הציבור אכן אינו תומך בחזון הפטור של ביסמוט. וכמובן, כשאומרים ״הציבור״ אין הכוונה לכל הציבור. אין שום דבר שרוב הציבור מסכים עליו, אבל יחסית לדברים אחרים, זה דבר שחלק גדול מאוד מהציבור מסכים עליו. שנפרט? סקר JPPIשפורסם השבוע מצא 28% מהישראלים שתומכים בהצעת ביסמוט. וזה לא מתוך מאה אחוז, זה מתוך 87%, כי 13% מהמשיבים אמרו שהם לא יודעים. משמע – מקרב מה שמכונה ״בעלי הדעה״ 32% תומכים בביסמוט, ואתם כבר יודעים לבד איך לחשב מה זה אומר על שיעור המתנגדים. הם הרוב. הם הרוב הגדול.
יכול להיות שזה לא חשוב. כאמור, הציבור התנגד לפטור מגיוס לחרדים גם לפני עשר שנים – כשהיה פטור – וגם לפני עשרים שנה – כשהיה פטור. שאלת גיוס החרדים היא אחד מהשאלות שהפוליטיקאים הרגישו שמותר להם להשיב עליהן בהתעלם מדעת הקהל. הציבור רוצה דבר אחד – הפוליטיקאים עושים דבר הפוך. זה מה שתמיד היה מקובל בהקשר הזה, וביסמוט יכול לומר לעצמו: מה ששמעון פרס הרשה לעצמו, מה שיצחק שמיר הרשה לעצמו, מה שיצחק רבין, שאהוד ברק, שאריאל שרון, שאהוד אולמרט, שכל ראשי הועדות והשרים הרלבנטיים שכיהנו בתפקידים רלבנטיים במשך כמה עשורים הרשו לעצמם – גם אני, בועז, יכול. הם התעלמו מהציבור. אני מתעלם. הם אפשרו פטור. גם אני מאפשר. חלקת גדולי האומה מחכה.
יכול להיות שזה לא חשוב מעוד סיבה. אמרנו ששלושים וכמה אחוזים מהציבור תומכים בהצעה של ביסמוט. אלה אותם אנשים שתומכים בממשלה שביסמוט מגונן על שלומה ושלמותה. תומכי הקואליציה תומכים בהצעה של הקואליציה. זה לא מפתיע. זה לא מרעיש. נכון – 99% מהבוחרים הצפויים של יאיר גולן אומרים שהם נגד החוק, כי הוא לא יביא לגיוס חרדים. נכון, 92% מהתומכים של נפתלי בנט, מי שאומרים שהם מתכוונים להצביע לו, מתנגדים להצעה של ביסמוט. כמה זה צריך להיות לא אכפת? כמה הוא אמור להיות מופתע? האם יש איזושהי הצעה שביסמוט היה מביא שהישראלים האלה היו תומכים בה – מלבד הצעה שמשמעותה פירוק מיידי של הקואליציה והממשלה?
מה אומר היום מודל הבחירות של המדד?
אז יכול להיות שזה לא חשוב, גם מהסיבה הזאת. ומצד שני – יכול להיות שזה בכל זאת קצת חשוב. כדי להדגים מדוע נביט בשתי קבוצות של ישראלים. קבוצה אחת היא קבוצת ״בוחרי הליכוד״. הקבוצה הזאת היא קבוצת הישראלים שהצביעה לליכוד בבחירות 2022 והעניקה למפלגה מנה מרשימה של 32 מנדטים. קבוצה שנייה היא קבוצת ״תומכי הליכוד״. אלה הישראלים שאומרים בימים אלה שבכוונתם להצביע לליכוד. כלומר – הם מי שאולי היו ואולי לא היו בוחרים של הליכוד ב-2022, אבל מתכוונים להיות בוחרים של הליכוד ב-2026.
קבוצת ״הבוחרים״ גדולה יותר מקבוצת ״התומכים״. זו הסיבה לכך שברוב הסקרים – וכך קובע כרגע עם ממוצע הסקרים של המדד – הליכוד צפויה לקבל פחות מושבים בכנסת הבאה מכפי שקיבלה בכנסת הקודמת. באופן פשוט, התהליך הוא כזה: יש ישראלים שהצביעו לליכוד ב-2022 ועכשיו כבר לא מתכוונים להצביע לליכוד. יש ישראלים שרצו את הליכוד ב-2022, והיום כבר מעדיפים אפשרות אחרת.
במילים אחרות: קבוצת מצביעי הליכוד היא קבוצה גדולה שמלמדת על פוטנציאל של הליכוד. בוחרים שפעם הצביעו לליכוד. קבוצת תומכי הליכוד היא קבוצה פחות גדולה שמלמדת על מציאות נוכחית של הליכוד. בוחרים שגם היום אומרים שיצביעו לליכוד.
עכשיו הביטו בהבדל בין שתי הקבוצות האלה, כשהן נשאלות על גישתן להצעה של ביסמוט. קודם כל – וזה הדבר הראשון שכדאי לשים לב אליו – בשתי הקבוצות האלה יש רוב שתומך בהצעה. אלה קבוצות של ישראלים שרצו את הקואליציה הנוכחית, וחלק גדול מהם עדיין תומכים בה, ולכן צפוי שיתמכו גם בהצעות שלה. ובכל זאת, יש הבדל בין שתי הקבוצות. מי שפעם הצביעו לליכוד תומכים בהצעה של ביסמוט כמעט בעשרים אחוז פחות ממי שהיום מתכוונים להצביע לליכוד. יותר מרבע מבוחרי הליכוד של 2022 מתנגדים להצעה.
ויכול להיות שזה חשוב. למה? כי יכול להיות שהבחירות הבאות יהיו צמודות. וכי יכול להיות ששאלת גיוס החרדים תהיה במרכז סדר היום, ותזיז קולות ממחנה למחנה. וכי יכול להיות שההצעה של ביסמוט תהיה במוקד העימות בין מחנה הקואליציה, לבין מי שרוצים לנצח את מחנה הקואליציה. וכי יכול להיות שיהיו בוחרים שזו תהיה מבחינתם סוגיה מכרעת. הם יביטו במחנה של נתניהו, הם יביטו במחנה שנקרא לו, בהעדר שם אחר, המחנה של בנט, ויאמרו לעצמם כך: בסוגיית עזה אנחנו לא רואים הבדל גדול. בסוגיית לבנון גם לא. בסוגיית ההתנחלויות גם לא. בסוגיית הרפורמה המשפטית – כן, אבל לא בטוח איזו גישה עדיפה בעינינו. בסוגיית הפטור לחרדים – כן!!!
בסוגיה הזאת יהיה הבדל גדול מאוד. כבר היום יש הבדל גדול מאוד. ויהיו בוחרים שזאת לא תהיה הסוגיה שתכריע למי יצביעו. ויהיו בוחרים שאולי כן. כרגע, בין רבע לשליש ממצביעי הליכוד מתנגדים להצעה של ביסמוט. כרגע, הרבה מאוד ממי שהצביעו לליכוד ב-2022 וכיום כבר לא בטוחים שיצביעו לליכוד בבחירות 2026, מתנגדים להצעה של ביסמוט. מכאן ברור למה יכול להיות שההתנגדות העמוקה והרחבה להצעה של ביסמוט בכל זאת חשובה. לא בגלל שהיא התנגדות של הרוב. לביסמוט לא אכפת מהרוב. ויש לו סיבות טובות לטעון שהרוב לא חשוב במקרה הזה. יכול להיות שהיא בכל זאת חשובה, בגלל שהיא כוללת גם התנגדות של מיעוט גדול מספיק מקרב בוחרי הקואליציה (זה נכון עוד יותר במקרה של הציונות הדתית). אם תרצו, אפשר להסתכל על זה כך: אם הליכוד רוצה לקבל את מספר המנדטים שיש לו בסקרים, שיישאר עם ההצעה של ביסמוט. אם הוא רוצה לחזק את הסיכוי שיוכל להחזיר אליו גם את הבוחרים שהצביעו לו ב-2022, ועכשיו מהססים, אולי כדאי לו להרהר מחדש בהצעה הגרועה הזאת.
ספר חדש: התיאוריה של המלחמה
