אוגוסט קונט המציא את המערב, או כך לפחות נטען בספרו החדש, המעניין, של גיאורגיוס ורוקסקיס, המלמד היסטוריה של המחשבה הפוליטית באוניברסיטה של לונדון. קונט היה סוציולוג צרפתי. למעשה, הוא ממציאו של המושג ״סוציולוגיה״ כפי שהוא מוכר כיום. את ה״מערב״ – כך טוען ורוקסיס, בספר שכותרתו ״המערב: היסטוריה של רעיון״ – המציאו כאשר נדרש מונח שיחליף את המותגים ״אירופה״ ו״העולם הנוצרי״. למה להחליף אותם? בגלל רוסיה. היא הכוכבת הגדולה בספר של ורוקסיס. בגללה אי אפשר היה לדבר על ״אירופה״ כחטיבה תרבותית אחת – כי מי בכלל רוצה את הרוסים בחטיבה שלו. בגללה אי אפשר היה לדבר על ״העולם הנוצרי״ בחטיבה תרבותית אחת – כי גם הרוסים נוצרים, וכאמור, מי רוצה אותם בחטיבה שלו.
הספר של ורוקסקיס לא יפתור למערב את הבעיות המטלטלות אותו עכשיו, ומעלות שאלה על המשך קיומו. זה ספר היסטוריה, שמערער נרטיבים היסטוריים – כמו זה שמתייחס למערב כאל תרבות שמתקיימת ״מאפלטון עד נאטו״ – אבל לא מציע הסדרים אקטואליים. לקראת סופו, הוא מגיע כמובן לעיסוק במערב של אחרי המלחמה הקרה. המערב שפרנסיס פוקוימה חשב שניצח, ושרעיונותיו עומדים להפוך לאוניברסליים, וסמואל הנטינגטון חשב שלא ניצח, ושעתידו מלחמת התנגשות של ציוויליזציות.
את סופו של המערב חזו חכמים לא פעם ולא פעמיים, והתחזית נעשתה תכופה יותר, דחופה יותר, עם הבחירה בדונלד טראמפ כנשיא ארה״ב, בשנת 2016, ושוב ב-2024. מנהיג סין שי ג׳ינפינג הציע, בפגישה לפני כמה חודשים עם עמיתיו, מנהיגי רוסיה והודו, לעבור מעולם דו קוטבי לעולם רב קוטבי. כלומר, להשתחרר מהמחשבה של המלחמה הקרה על מערב ומזרח, ולעבור למחשבה חדשה, שאת טיבה לא פירט, אבל, כך או כך, מפרקת את הרעיון של מערב מאוחד שניצב מול גוש אחר, שרעיונותיו אחרים. טראמפ לא בהכרח קונה את הרעיון הזה. כאשר הוא מבקש לרכוש או לכבוש את גרינלנד הוא טוען שהרכישה נדרשת כדי למנוע את ההשתלטות של סין ורוסיה על הטריטוריה האסטרטגית, ולהגן על… על מה בעצם? רק על ארה״ב, או על כל המערב?
המערב הוא המקום שבו במאה ומשהו השנים האחרונות היו קפיטליזם ודמוקרטיה כאבני יסוד. המזרח הוא מקום שבו, באותה תקופה, היו עריצות, קומוניזם, טוטליטריות. זה יצר דפוסים גיאוגרפיים משונים. יפן נחשבה לחלק מהמערב, למרות שהיא יושבת בקצה המזרח. זה הוליד שאלות על בריתות ורעיונות. טורקיה חברה בנאטו, המערבית, אבל מתנהלת באורח דומה יותר לרוסיה, המזרחית.
את המחשבות האלה אני מנסה לסדר מול מספרים חדשים, מהסקר החודשי של JPPI שבו הוכנסה שאלה – חוזרת מהשנה שעברה – על החשיבות שהישראלים מייחסים ל״קשר לתרבות המערבית הגלובלית״. כששואלים, מתקבלת תשובה. בממוצע, על סולם מאפס עד עשר, הציון שנותנים הישראלים לחשיבות של הקשר הזה הוא 7.06. מה זה אומר? כמה דברים. קודם כל, הקשר די חשוב, אבל פחות מדברים כמו ״האופי היהודי של המדינה״ (7.17), או ״חתירה לפשרה ואחדות״ (7.45). ועוד: הוא חשוב הרבה יותר לישראלים שמזהים את עצמם עם המרכז והשמאל, מאשר לישראלים שמזהים את עצמם עם קבוצות הימין. ועוד – וזה חופף כמובן: הוא חשוב הרבה יותר לישראלים חילונים (8.24) מאשר לישראלים דתיים (6.13).
כמה מנדטים יקבל הליכוד, וכמה יקבלו הדמוקרטים? משחק תחזית הבחירות 2026 נפתח – בואו לחזות את התוצאות
עכשיו נשאל: על מה חושב ישראלי יהודי או ערבי כאשר הוא מדרג את חשיבות הקשר למערב, על אמריקה, על אירופה, על דמוקרטיה, על אפלטון, על טראמפ, על מקרון, על קפיטליזם? על מה חושב ישראלי דתי או חילוני כאשר הוא מדרג את חשיבות הקשר הזה – הדתי יותר נמוך, והחילוני יותר גבוה. הרי ייתכן בהחלט שהחילוני חושב: מערב זה דמוקרטיה וקפיטליזם, זה חירות וסובלנות, ולכן מדרג את המערב גבוה. וייתכן בהחלט שהדתי חושב: מערב זה מקרון וצרפת, הדוניזם ואתאיזם, ביקורת על ישראל והתרפסות מול איראן, ולכן מדרג את המערב נמוך. כך שלמעשה, יכול להיות שהשאלה היא לא על העדפת ערכים מסוימים על פני אחרים – אחד רוצה דמוקרטיה והשני פחות, או אחד רוצה קידמה והשני פחות. יכול להיות שהשאלה היא על משמעותו ומעמדו של המותג ״מערב״. יש מי שמבינים ״מערב״ כך, יש מי שמבינים ״מערב״ אחרת. אלה ואלה תומכים בדיוק באותם ערכים, אלא שאלה חושבים שהמערב מייצג את הערכים שהם תומכים בהם, ואלה חושבים שהמערב לא מייצג את הערכים שהם תומכים בהם.
השאלה הזאת נכונה לישראלים, ונכונה גם – ובכן – לכלל המערב. כלומר, יכול להיות ש״המערב״ הוא דבר שקשה להגדיר, אבל כמו פורנוגרפיה, שקשה להגדיר, כולם מבינים על מה מדובר (כשתראו, כבר תדעו אם זה כן או לא). יכול להיות גם ש״המערב״ הוא פשוט מותג שמשמש קבוצות שונות כדי לדבר על דברים שונים. במקרה כזה, כאשר טראמפ מתקוטט עם מקרון הוא לא מתקוטט על השאלה אם צריך או לא צריך להחזיק בחיים את ״המערב״. הוא מתקוטט על השאלה מה בכלל משמעותו של המושג ״המערב״.
״השותפות הטראנס-אטלנטית שלנו מושתתת על מסורת מערבית עשירה של משפט הטבע, אתיקת המידות וריבונות לאומית”, נכתב במסמך של משרד החוץ האמריקאי. ״מסורת זו נובעת מאתונה ורומא, עוברת דרך הנצרות של ימי הביניים אל המשפט המקובל האנגלי, ובסופו של דבר אל מסמכי היסוד של אמריקה. קביעתה המהפכנית של הכרזת העצמאות, כי בני האדם ׳קיבלו מאת בוראם זכויות מסוימות שאי אפשר לשלול מהם׳, מהדהדת את הגותם של אריסטו, תומאס אקווינס וגדולי הוגים אירופאים נוספים, שהכירו בכך שכל בני האדם מחזיקים בזכויות טבעיות ששום ממשל אינו יכול להפקיע או לשלול. אמריקה נותרה חבה לאירופה על מורשת אינטלקטואלית ותרבותית זו״.
אבל – יש כמובן גם אבל: ״מה שנותר במקום זה הוא מערכה תוקפנית נגד הציוויליזציה המערבית עצמה. ברחבי אירופה, ממשלות הפכו את המוסדות הפוליטיים לכלי נשק כנגד אזרחיהן שלהן וכנגד המורשת המשותפת שלנו. הרחק מחיזוק העקרונות הדמוקרטיים, אירופה הדרדרה ונעשתה חממה של צנזורה דיגיטלית, הגירה המונית, הגבלות על חופש הדת, ועוד מתקפות רבות מספור על השלטון העצמי הדמוקרטי״.
כמו הישראלים, שמדרגים את ״המערב״ אבל אולי מתכוונים לדברים שונים, כך העולם כולו מדבר על ״המערב״ אבל מי יודע למה הוא בדיוק מתכוון. וכמובן, זה הופך את הדיון על השאלה האם טראמפ מערער את המערב לחסרת משמעות. קודם צריך להגדיר מהו המערב, ורק אחר כך לקבוע אם טראמפ מערער אותו או מתקן אותו, האם הוא מחליש אותו, או מנסה לחזק אותו בטרם יתמוטט.
התיאוריה של המלחמה: אם לא תקראו איך תדעו?
