האם איראן הייתה אי פעם איום קיומי על ישראל? יש ישראלים שאומרים שלא הייתה. רובם ערבים ישראלים. אבל גם מקרב היהודים יש מעטים כאלה. ועוד כמה שאומרים שהייתה איום קיומי אבל ״רק במידה מעטה״. רוב הישראלים סבורים, שערב המערכה באיראן – רק לפני כמה שבועות, גם אם זה נראה כמו נצח – איראן הייתה איום קיומי על ישראל ״במידה רבה״.
כדי להניח שאיראן הייתה איום קיומי, צריך להאמין להנהגה הישראלית של העשורים האחרונים, ובעיקר למי שעמד בראשה רוב הזמן הזה – בנימין נתניהו. הוא שהרבה להשתמש בטרמינולוגיה הזאת. הוא שהרבה להסביר לישראלים וללא ישראלים, שאיראן הפועלת בנמרצות להתחמש בגרעין היא איום קיומי על ישראל. משמע – היא עלולה לערער את עצם קיומה של ישראל. כאמור, בעניין הזה רוב הישראלים מאמינים לו. אבל לא במידה שווה. כמעט כל בוחרי הליכוד, מפלגתו של נתניהו, סבורים שלפני המלחמה איראן היתה איום קיומי על ישראל במידה רבה. רוב בוחרי העבודה, מפלגה קטנה יותר, בצד השני של המפה הפוליטית, ספקנים יותר. שליש מהם חושבים כמו בוחרי הליכוד: איום קיומי במידה רבה. שני שליש חושבים קצת פחות: איום קיומי ״במידה מסוימת״.
מה דמיינו הישראלים, או מה הם מדמיינים, כאשר הם חושבים על איראן כאיום קיומי? יש את מי שמדמיינים טיל איראני נושא ראש חץ גרעיני שפוגע בלב תל אביב. האיראנים – כבר באפריל של 2024 – שברו מחסום פסיכולוגי כאשר ירו לראשונה מטח כבד של טילים על ישראל. לפני כמה שבועות ראינו מה יכול לעשות טיל איראני החמוש בחומר נפץ לעשות כאשר הוא פוגע בלב תל אביב, או בשכונות שבפרבריה. המראה לא נעים. אפילו מבהיל. הוא מקל לדמיין את התסריט הגרוע הרבה-הרבה יותר של טיל מסוכן הרבה-הרבה יותר. וכמובן, ישראלים – איך נקרא להם, מתוחכמים יותר? – לא מדמיינים את הטיל האיראני שנורה על תל אביב, אלא את הטיל שמאיים עליה. עצם קיומו הוא האיום הקיומי, כי הוא מגביל את היכולת של ישראל לפעול בחופשיות במרחב, נגד איראן עצמה, או נגד שלוחותיה. על פי התפיסה הזאת, הודעה מוסמכת ומאומתת על כך שיש בידי איראן טיל גרעיני היא כשלעצמה לא רק האיום הקיומי – אלא תחילת המימוש של האיום הקיומי.
ב-24 ביוני, בדיוק לפני חודש, ממשלת ישראל הודיעה כי ״ישראל הסירה מעליה איום קיומי מידי כפול – הן בתחום הגרעין והן בתחום הטילים הבליסטיים”. זה היה עם כניסתה של הפסקת אש לתוקף. מאז, מתנהל דיון, ולפעמים ויכוח, על השאלה מה הצליחו ישראל וארה״ב להשיג במבצע שלהן, ומה לא הצליחו להשיג. לא הכול ידוע. לא הכול ייוודע בקרוב. מתקנים שנפגעו נמצאים מתחת לאדמה. ייתכן שמאוד שגם האיראנים עוד מנסים להבין מה קרה להם. ואחרי שיבינו, לא ימהרו לספר. בטח לא לישראל. כלומר, כאשר ישראל הודיעה ש״הסירה מעליה איום קיומי מידי כפול״ היא עשתה זאת על סמך מידע חלקי. אולי הסירה, אולי לא הסירה. ואם הסירה – צריך לברר מה הסירה. שווה לשים לב לניסוח: ״איום קיומי מידי״. זה מרמז לפרסומים על כך שאיראן הייתה על סיפו של ניסיון לעשות מהלך שישנה את מאזן הכוחות האסטרטגי. זה היה המניע ליציאה לפעולה דווקא בעיתוי המסוים שנבחר.
קודם שאלנו: האם איראן הייתה איום קיומי על ישראל. עכשיו נשאל: האם היא עדיין איום קיומי על ישראל. אלה כמובן לא שאלות מקריות. את שתיהן ביררנו בסקר. וכמו שאמרנו על הראשונה – כדי לחשוב שאיראן הייתה איום קיומי צריך להאמין לנרטיב של מנהיגי ישראל – כך נאמר גם על השנייה – כדי לחשוב שישראל ״הסירה מעליה איום קיומי״ שוב צריך להאמין לנרטיב של מנהיגי ישראל. לנו, האזרחים, אין יכולת לברר מה היה בידי איראן ומה נותר בידיה, מה היו כוונותיה בעבר, ומה כוונותיה היום, מה האמצעים שהיו בידי ישראל כאשר פעלה להסיר את האיום, ומה האמצעים שיש בידיה היום כדי למנוע ממנו לשוב ולהתממש. כל שיש לנו הוא אוזניים, מידה של שיקול דעת, ואת מה שאומרים לנו המנהיגים, ומה שהם ושלוחיהם, ולעיתים גם יריביהם, מדליפים לכלי התקשורת.
על אסטרטגיית על: הספר על ניצחון במלחמה ומדיניות
כמעט שישה מכל עשרה ישראלים אומרים שערב המערכה איראן הייתה במידה רבה יום קיומי על ישראל. פחות משניים מכל עשרה ישראלים סבורים שגם אחרי המערכה איראן היא במידה רבה יום קיומי על ישראל. זה מלמד על הצלחה. האם מדובר בהצלחה של המבצע? אולי – אבל בעיקר בהצלחה של המנהיגים שמדובר בהם, נתניהו ודונלד טראמפ, לשכנע את הישראלים שהמבצע הצליח. ארבעה מכל עשרה ישראלים סבורים כיום שאיראן כבר אינה איום קיומי, או שהיא איום כזה רק ״במידה מעטה״.
מי הכי משוכנעים בזה? הנה ההוכחה שמה שעומד על הפרק איננו ניתוח מפורט של המציאות, אלא בעיקר אמון במנהיגות. מי שחושבים שבערב המלחמה איראן הייתה האיום הכי חמור, הם גם אלה שחושבים באופן הכי נחרץ שהאיום אכן הוסר. הם האמינו לאזהרות החמורות של ההנהגה מפני איראן לפני המערכה – הם מאמינים להודעות המפליגות על ניצחון של ההנהגה אחרי המערכה. נביט שוב על בוחרי אותן שתי מפלגות שהזכרנו קודם. מקרב בוחרי הליכוד, ארבעה מכל עשרה כבר לא חושבים שאיראן היא איום קיומי משמעותי. מקרב בוחרי העבודה, רק שניים מכל עשרה כבר לא חושבים שאיראן היא איום קיומי משמעותי. אלה האמינו ומאמינים למה שאמרה ואומרת הממשלה. אלה לא האמינו ולא מאמינים למה שאמרה ואומרת הממשלה.
ואיראן? היא עודה איום משמעותי על ישראל. אם נזיז הצידה את המילה ״קיומי״ שמשמעותה מעורפלת, לאיראנים יש בהחלט מוטיבציה, יש אידיאולוגיה, יש משטר עוין, יש כוונת זדון. ייתכן שיש להם פחות משאבים. התקווה היא שיש להם פחות משאבים. אבל משאבים הם דבר שמתכלה ונצבר מחדש. כלומר – קל יותר לקבל בהודעת ישראל את המילה ״מיידי״, קשה יותר לקבל את המילה ״הסירה״.
