פוליטיקה, חברה, תרבות וזהות בישראל
☰

4 הערות על משמעות בחירות האמצע לישראל

 

1.

דמיינו את הסקר הכי מחמיא לגוש השינוי בבחירות שלנו, ואת התוצאה טובה יותר לגוש השינוי בעוד עשרה אחוז. דמיינו את הסקר הכי מחמיא לקואליציה בבחירות שלנו, ואת התוצאה טובה יותר לקואליציה בעוד עשרה אחוז.

דמיינו את החלום, או הסיוט, הזה ותבינו מה קרה הלילה בבחירות באמריקה. בכל מקום שהיה ספק, הוא הוכרע לאותו צד – הדמוקרטי. בכל מקום שהיה סיכוי, גם קטן, הוא הוכרע לאותו צד – הדמוקרטי. התוצאה: לא מעט תקדימים או אירועים היסטוריים. מושלת שחורה ראשונה – בג׳ורג׳יה. סנטור מוסלמי ראשון – מישיגן. סנטורית דמוקרטית ראשונה בדרום קרוליינה מאז סוף שנות התשעים. סנטור דמוקרטי ראשון מקנזס מאז 1939. מושלת לטינה ראשונה בהיסטוריה של טקסס. ניצחון ראשון במרוץ מדינתי בטקסס למועמד דמוקרטי בשלושים שנה – הסנטור טלריקו.

יכנו זאת ״גל דמוקרטי״. תואר מקובל שאין הגדרה פורמלית שמכילה אותו. מתי ניצחון הוא סתם ניצחון, מתי הוא ניצחון גדול, מתי הוא נעשה ״גל״? כשרואים גל, מזהים אותו. בין השאר, על פי מה שאמרנו: בכל מקום שיש בו ספק אותו מפלגה מנצחת. כך שזה בהחלט היה גל.

2.

יש נטייה לחלץ מסקנות גדולות, גורפות, מבחירות אמצע. לנסות להפיק מהן תובנות על מה שיקרה בארה״ב בחודשים הקרובים ובשנים הקרובות זו נטייה מובנת, אך מוגזמת. מה כבר קרה אתמול? טראמפ היה לא פופולרי אתמול, ונותר לא פופולרי היום. בינואר, יעמוד מול קונגרס לעומתי. זה קרה לנשיאים רבים אחרי בחירות אמצע. כך אובמה ב-2010, כך בוש ב-2006, כך קלינטון ב-1994, כך גם נשיאים שכיהנו פחות: בוש האב (קונגרס לעומתי כל התקופה), הארי טרומן (קדנציה ראשונה), ג׳רלד פורד (קונגרס ״תינוקות ווטרגייט״, שהיה בו רוב דמוקרטי כל כך גדול, שיכול היה לעקוף וטו נשיאותי).

לא צריך להקל ראש, אבל גם לא נכון להפריז בעוצמת השינוי שהתחולל השבוע. ב-1936, פרנקלין רוזוולט נבחר לכהונה שנייה כנשיא. שנתיים אחר כך, בבחירות האמצע של 1938, המפלגה הדמוקרטית איבדה – שימו לב למספרים – 72 מושבים בבית הנבחרים ועוד שבעה בסנאט. נו, ומה קרה אחר כך? רוזוולט נבחר לכהונה שלישית. ואז לרביעית.

איך ישראל הצביעה? בואו לראות את כל הפרטים המעניינים

3.

גם רוב הדברים שמעניינים את המשקיף הישראלי על הבחירות הללו לא השתנו הרבה השבוע, כאשר הדמוקרטים ניצחו עוד יותר מכפי שקיוו. בהקשר המיידי, ניצחונם הסוחף ישפיע רק מעט, אם בכלל, על מדיניות החוץ. הוא ישפיע רק מעט, אם בכלל, ולא ברור לאיזה כיוון, על המרוץ לנשיאות של 2028. הוא ישפיע רק מעט, ואולי דווקא לכיוון ההפוך מהרצוי למנצחים, על התנהלותו של הנשיא המכהן כעת. מה שכן, הניצחון העיד על מגמה שנכונה זה מכבר, ושראוי היה לנסות למצוא לה מענה: הסיפור הישראלי חדל מלהיות סיפור מנצח בפוליטיקה האמריקאית.

בנסיעה לכיוון סקרנטון פנסילבניה, שולי הדרך מחליפות צבעים. מהכתום-צהוב של נשירת הסתיו, ושל הדלעות מליל כל הקדושים, לאפור של החורף, שכבר ניכרים בו פה ושם סימני האורות של עונת הכריסמס. בחירות לנשיאות מביאות לקלפי יותר מצביעים. הם מייצרות אווירה ססגונית של תחרות. בחירות אמצע, כמו אלה שנערכו השבוע, קצת פחות, גם במחוזות שיש בהם תחרות צמודה. מה לנו ולמחוז השמיני בפנסילבניה, על הגבול עם ניו ג׳רזי? הנה תשובה אפשרית אחת, מפי המועמדת המנצחת. דמוקרטית כמובן, שהדיחה את חבר הקונגרס המכהן, הרפובליקני: ״ביום הראשון לכהונתו, בינואר 2027, על הקונגרס לשים סוף מיידי למלחמה באיראן. עלינו להצביע בעד סיום המלחמה הפזיזה הזו… [חבר הקונגרס הרפובליקני] ברסנהן הצביע שש פעמים בעד המלחמה באיראן… עלינו לשנות זאת״.

דונלד טראמפ לא אמר עדיין מה בכוונתו לעשות בעניין המלחמה. הוא כן הודיע השבוע שסיכם על הפסקת הסיוע לישראל כבר בסוף שנה זו. זו היתה הודעה משונה מהרבה מאוד בחינות – אף אחד לא התכונן לה, אף אחד לא ידע שהיא באה, גם לא בטוח שהיא מתארת את המציאות בצורה נכונה. כלומר, הודעה משונה – טיפוסית לטראמפ. ומצד שני, זו היתה הודעה שהולמת גם את מה שאמרו גם בוחרים בלא מעט מחוזות ומדינות השבוע. הם אמרו לטראמפ ולמפלגה שלו, שקצת נמאס להם מהמדיניות שלהם. הם אמרו דבר דומה גם לנו. קצת נמאס לנו מהמרכזיות של ישראל בשיח האמריקאי, קצת נמאס לנו לשמוע על השיקול הישראלי בקבלת ההחלטות האמריקאית. בלא מעט מקומות, אמירות מהסוג הזה סייעו למועמדים לנצח. יהיה לזה מחיר.

4.

המרוץ במישיגן, שהוכרע השבוע בניצחון ברור של המועמד לסנאט עבדול אל סייד, ריכז, תשומת לב מיוחדת. בין השאר, משום שטראמפ עושה בו שימוש לניגוח המפלגה הדמוקרטית כולה. ״הוא יזמן להקות של ג׳יהדיסטים לחופים שלנו״, אמר הנשיא על המועמד אל סייד. ועוד אמר, שאנשים כמו אל סייד צריך לעצור בשדה התעופה ולא לתת להם לעלות על מטוסים. שמא יפילו אותם. יריביו של הנשיא האשימו אותו באיסלמופוביה, אבל טראמפ – אנחנו כבר מכירים אותו – לא נבהל מהאשמות כאלה. הוא ממשיך בשלו.

אם הדמוקרטים ינצחו, אמר במישיגן, יהיה באמריקה ״סיוט של טרור ואלימות עד שלא תוכלו לחגוג אפילו את כריסמס״. הוא האשים את אל סייד שהוא חבר באחים המוסלמים. ואמנם, אין ראייה שזו האשמה נכונה. אבל יש מכתב קצת בעייתי שאל סייד חתם עליו, ויש לו אחות למחצה שאמרה כל מיני דברים מקוממים, ויש סימנים נוספים שאל סייד הוא מועמד עם נטיות רדיקליות. טראמפ, שמערבב קצת עובדות והרבה בדיון במתקפות שלו על המועמד הדמוקרטי, תקף גם את היהודים שמתלבטים אם להצביע, כדרכם, למפלגה הדמוקרטית, כולל למועמד במישיגן. ״כל יהודי שתומך באיש הזה צריך להתבייש״, אמר הנשיא.

כמה מהיהודים תמכו בו? סקרים ארציים לימדו ש-67% מהיהודים בארה״ב תמכו במועמדים דמוקרטים. סקר של הצבעה מוקדמת במישיגן קבע ש-60% מהיהודים שהצביעו מוקדם תמכו באל סייד. מוקדם לקפוץ מהסקרים הכלליים האלה למסקנות ברורות, למעט שתיים: הראשונה – פחות יהודים תמכו בו מכפי שיהודים תומכים בדרך כלל במועמדים דמוקרטים. יותר יהודים תמכו בו מכפי שישראלים יכולים להבין.

 

רלבנטי גם היום: האזינו למסע הבחירות של הקיפוד והשועל

פרק ראשון: גלדסטון נגד ד׳יזראלי, ולמה המנצח מנצח

פרק שני: האם הבחירות משקפות את רצון העם?

פרק שלישי: תתחדשו, יש לכם שיטת בחירות

פרק רביעי: מתי הבחירות הן הכי גורליות?

פרק חמישי: למה הם לא הולכים לבד?

, , , , , , , , ,