בחירות

צריך להדגיש: אין לנו שום דרך לדעת אם הציבור צודק. אם לומר את האמת, הפער נראה לנו קצת מוגזם. אבל אולי זאת פשוט הפסיכולוגיה שלנו. כאמור, זה לא סקר מנדטים. לא שאלנו אף אחת למי היא מצביעה, כי זה אסור לפרסם. שאלנו רק מי אתם חושבים שינצח. ואנחנו ממשיכים לשאול. וכן – זאת הזמנה. נצלו את הזמן הקצר שנותר והשאירו גם אתם תחזית

זה מה שהציבור רוצה בהנהגה. פוליטיקאים. איך נסביר את זה? לא קל להסביר, אבל אפשר לנסות. הנה הצעה שיש בה גוון של מחמאה לציבור הישראלי על מידה של בגרות: הציבור חכם ומבין שהפוליטיקאים הם כנופיה בעייתית, שלא תמיד ראויה לאמון. ומצד שני, הוא חכם ומבין שפוליטיקה היא מקצוע שמחייב מומחיות

רוב לשליש מהחילונים לחלוטין (שהם כשליש מכלל היהודים במדינה), מדרגים את חיוב החרדים בלימודי ליבה, גיוס ותעסוקה כאחד משלושת החשובים. רק למיעוט קטן (6%) וידוא יהודיות המדינה נמצא גבוה בסדר העדיפויות. וזה כמובן לא אומר שיהודיות המדינה לא חשבה להם, זה אומר שבעיניהם אין מה לוודא – המדינה יהודית והכל בסדר. בקוטב הנגדי, אצל הדתיים והחרדים, יש כנראה תחושה חזקה של צורך להגן על היהודיות של המדינה

מרגע שהכל מתערבב, גם בראשם של הבוחרים הכל מתערבב. האם נתניהו צריך לעמוד לדין? תומכי נתניהו יאמרו שלא, מתנגדיו יאמרו שכן. האם טראמפ אשם בהסתה? מתנגדו יאמרו שכן, תומכיו אמרו שלא. במילים אחרות: קשה מאוד להפריד בין בדיקה עניינית של סוגיה ממוקדת, לבין עמדה כללית מוקדמת ביחס למנהיג

אתם מוזמנים לצפות בשיחה של שמואל רוזנר וקלמן ליבסקינד. אחריה, הוספנו גרף שהוצג בטלויזיה – אבל, מעודכן. מה זה אומר מעודכן? זה אומר מספרים קצת אחרים, כי בינתיים נוספו עוד תחזיות רבות, והממוצעים קצת זזו למעלה או למטה, ואנחנו רוצים להציג תמונה מעודכנת, נכונה להבוקר. 

קודם כל, הפיכה לא הייתה. כדאי לומר את זה במפורש, משום שהמילה ״הפיכה״ נזרקה במהלך הלילה והבוקר לחלל העולם, כאילו מדובר באיזו תובנה טריוויאלית. הפיכה היא ניסיון לתפוס את השלטון בכוח. בוושינגטון הלילה לא היה ניסיון לעשות שום דבר שאפשר בכלל להבין מהו.

זה חשוב לאמריקאים, שהוציאו כבר יותר מ-400 מיליון דולר על קמפיינים בג׳ורג׳יה. זה חשוב גם לישראל. אם הדמוקרטים ישלטו בוושינגטון, זה לא נוח לישראל שנדרשת לתמרון מול הממשל

יש מישהו שבעד זיהום אוויר? יש מישהו שלא רוצה פחות מגפות? האם מישהו מתנגד לשלום עולמי, לאושר לכל, לשמחה ואהבה? יש שאלות שהן בעצם שאלות רטוריות. האם אתה מודאג ממשהו? למה לא. אם זה ממשהו בעייתי, אני מודאג. האם תרצה שישתפר? ברור. לכן, לכל השאלות הכלליות יש תשובה נוחה שאין לה מחיר אמתי.

שימו את החרדים בצד. הם אולי ילכו עם סער ואולי לא. תלוי בנסיבות. ולכל אחד משלושת התסריטים חברו שלוש אופציות לקואליציה. אחת של נתניהו עם בנט והחרדים – הקואליציה הקלסית של הימין, אבל בלי גדעון סער. אחת של נתניהו עם גדעון סער והחרדים (אין להם בעיה להסתדר) – ובנט בחוץ, כמו עכשיו. אחת קואליציה של סער ובנט בלי נתניהו, ובחיבור עם מפלגות המרכז האחרות שמוכנות לעשות הכל כדי להיפטר מנתניהו. זה אומר יש עתיד (נראה שלפיד כבר לא יהיה ראש ממשלה בסיבוב הזה), כחול לבן (אם יישאר ממנה משהו, ולא בטוח), ליברמן (למה לא).

יהיו כמובן עניינים לסדר, כמו מי ראש הממשלה, או מי ראש הממשלה ראשון. אבל אין ספק שלסער ובנט יהיה קל יותר לסמוך אחד על שני מאשר לסמוך על נתניהו. ואפשר לדמיין אותם מצרפים גם את החרדים, ומגדילים עוד יותר את מרחב התמרון הפוליטי שלהם. בינתיים, מה שיעשה נתניהו הוא שני דברים. אחד, יוודא שהוא מאבד פחות מנדטים ממה שתסריטים מציעים. שני, ישחק מול בנט וסער כדי להפריד ביניהם. לפתות אחד כדי להשאיר את השני בחוץ. אולי באמצעות רוטציה (אבל נתניהו שני).

כדאי להתרגל. טראמפ נתן וטראמפ הלך, יהי שמו מבורך. ואנחנו הישראלים – נדמה שבאמת מתרגלים. בהדרגה. במאמר הזה נציג שלושה גרפים, כולם מתוצרת המכון לדמוקרטיה. אחד מסקר ממש עכשווי, שניים אספנו מהאתר המצוין דאטה ישראל. המספרים מהם, המסקנות עלינו. והן שלוש: לביידן יהיה קשה מאוד לזכות לאהדה דומה לזו של טראמפ; לביידן לא יהיה קשה במיוחד לזכות להערכה סבירה ומעלה, למרות שהוא דמוקרטי, ולמרות שהיה הסגן של ברק אובמה (שאיננו אהוד בישראל), ולמרות שנכנס לנעליו של אחד הידידותיים ביותר אי פעם; ישראלים אינם לגמרי טפשים: הם מבינים שישראל אינה בראש מעייניו של אף נשיא אמריקאי, אפילו לא הכי ידידותי.