שמחתם כשג׳ו ביידן ניצח בבחירות בארה״ב? אתם במיעוט. בכיתם כשדונלד טראמפ הפסיד? כנראה שקצת הגזמתם. חילופי הנשיאים בארה״ב מתקרבים, ואיתם גם השאלות הצפויות על מצב היחסים בין ישראל לבין ארה״ב, האם ישתפרו (קשה לראות איך), האם יורעו (זה לא הכרחי). איך תיראה הדינמיקה של יחסי נתניהו עם הנשיא הכאילו-חדש, אך-למעשה מוכר לו היטב מעשרות שנים ומעשרות פגישות. האם יתכתשו בגלל התפתחויות בזירה הפלשתינית, האם ימצאו שפה משותפת בהקשר לאיראן. צריך לקחת בחשבון שבהרבה מאוד קודמים תחזיות בנושאים כאלה החמיצו את המציאות, לעיתים בפער גדול. קודם כל, כי המציאות משתנה ומכתיבה תנאים חדשים ומדיניות חדשה. ועוד, כי לנשיא האמריקאי יש עוד הרבה דברים על הראש חוץ מישראל, ולפעמים הוא מעדיף, מסיבות שלא קשורות בנו, בדרך שלא צפינו. ועוד, כי יש עוד שחקנים בזירה, כמו איראן, וסעודיה, כמו מצרים והרשות הפלשתינים. לכל אחת מהמדינות יש אסטרטגיה להתמודדות מול ארה״ב, לכל אחת יש סדרי עדיפויות.
כך או כך, כדאי להתרגל. טראמפ נתן וטראמפ הלך, יהי שמו מבורך. ואנחנו הישראלים – נדמה שבאמת מתרגלים. בהדרגה. במאמר הזה נציג שלושה גרפים, כולם מתוצרת המכון לדמוקרטיה. אחד מסקר ממש עכשווי, שניים אספנו מהאתר המצוין דאטה ישראל (כלל ברזל של המדד: לתת קרדיט למי שמגיע. אם נדמה לכם שלא נתנו מספיק, אנא העירו). המספרים מהם, המסקנות עלינו. והן שלוש: לביידן יהיה קשה מאוד לזכות לאהדה דומה לזו של טראמפ; לביידן לא יהיה קשה במיוחד לזכות להערכה סבירה ומעלה, למרות שהוא דמוקרטי, ולמרות שהיה הסגן של ברק אובמה (שאיננו אהוד בישראל), ולמרות שנכנס לנעליו של אחד הידידותיים ביותר אי פעם; ישראלים אינם לגמרי טפשים: הם מבינים שישראל אינה בראש מעייניו של אף נשיא אמריקאי, אפילו לא הכי ידידותי.
הנה הראיות. ישראלים נשאלו מי יותר טוב לישראל גם ביוני, כשהקמפיין הנשיאותי עוד היה בחיתוליו, וגם ערב הבחירות. הם נתנו את אותה תשובה פעמיים. ואם כבר, הוסיפו לטראמפ עוד כמה נקודות. למעשה, אם משווים את האהדה לטראמפ ערב הבחירות, לאהדה למועמדים אחרים ערב בחירות קודמות (עשינו את זה כאן, באנגלית) אפשר לראות שהיתרון של טראמפ גדול יותר מזה של, נאמר, מיט רומני על ברק אובמה (2012), או ג׳ורג׳ בוש על ג׳ון קרי (2004). זה לא בגלל שישראל תמיד העדיפה את טראמפ. למעשה, ערב הבחירות הקודמות היא העדיפה (בפער קטן) את הילרי קלינטון. אבל טראמפ בא, עשה מה שעשה, אמר מה שאמר, התנהל כמו שהתנהל, וכבש את דעת קהל הישראלית – לא כולם כמובן, אבל רובם. שלושה מכל ארבעה ישראלים, ארבעה מכל חמישה יהודים ישראלים, סבורים שממשל ביידן יהיה פחות ידידותי לישראל מממשל טראמפ. נדמה שזה פשוט מכיוון שקשה לדמיין ממשל שאיננו פחות ידידותי.
כך או כך, הנה הגרף.
עכשיו יבוא עוד אחד. הוא ישים דברים בקצת פרופורציה, ויוכיח שהישראלים אולי קצת נסחפו באהדה המצועפת לנשיא שנוי במחלוקת, אבל לא נסחפו עד כדי אובדן חושים. למעשה, למרות העדפתם המובהקת לטראמפ על פני ביידן, כאשר הם נשאלים על בטחון לישראל כמרכיב במדיניות החוץ האמריקאית, הם מבינים שישראל היא – ובכן – לא ממש מרכיב. או אם להיות מנומסים, מרכיב משני. ומכיוון שכך גם אין הבדל גדול בעיניהם בהקשר זה בין טראמפ לביידן. גם זה לא רואה את בטחון ישראל כמרכב מרכזי (שאלה על טראמפ מ-2019), וגם זה לא רואה אותו כמרכיב מרכזי (שאלה על ביידן מ-2020). הנשיא השתנה, המרכזיות נשארה כפי שהיתה. או כך לפחות מניחים הישראלים.
והנה גרף אחרון. כאן נדרש הסבר, כי עשינו מניפולציה שאפשר להתווכח עד כמה היא ראויה. קודם כל אנחנו משווים בין שתי שאלות לא זהות. באוקטובר שאלו בנוסח אחד, בנובמבר בנוסח אחר (אגב – וזו כבר שאלה לאנשי המכון לדמוקרטיה – למה? לא מוטב לשאול באותו נוסח כדי שההשוואה תהיה תקפה?). אבל זה לא הכל. חשוב יותר שבשאלון האחרון יש ארבע אפשרויות לתשובה (חוץ מ״לא יודע״). יש ״הרבה יותר ידידותי״, ״קצת יותר ידידותי״, ״קצת פחות ידידותי״ ו״הרבה פחות ידידותי״. את ארבע התשובות האלה אפשר להציג בכמה אופנים. הראשון – להציג את כולן (בטבלה בתחתית המאמר נעשה זאת). השני – להציג שתי אפשרויות, באחת ״יותר וקצת יותר״, בשניה ״פחות וקצת פחות״. אבל אנחנו בחרנו באפשרות השלישית. בחרנו להחשיב את שתי אופציות ה״קצת״ – קצת יותר וקצת פחות – כאילו אמרו ״ללא שינוי״. למה? כי שינוי קטן הוא לא ממש שינוי, אלא המשך, קצת יותר או קצת פחות. וגם, כי זאת הבחירה שמאפשרת לנו להשוות את הסקר הזה לסקר הקודם (בנוסח השונה).
בקיצור, בחירה בעייתית. התוצאה היא הגרף הבא, אבל מתחתיו הוספנו גם טבלה מפורטת כדי שלא נואשם בגניבת דעת. בטבלה תוכלו לראות שה״קצת פחות״ הרבה ותר דומיננטי מה״קצת יותר״. מה שאומר שביידן עדיין על תקן חשוד. ומצד שני, אם מקבלים את מה שאנחנו מציעים כאן, אולי בכל זאת אפשר ללמוד שהישראלים מתרגלים. לפני הבחירות היו יותר פסימיים (אם ביידן ייבחר יהיה גרוע). אחרי שנבחר הבינו שהשד לא כל כך מאיים (השינוי יהיה רק ״קצת״).
הסקרים הם של מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה. פרופ׳ תמר הרמן וד״ר אור ענבי כתבו את המדד שממנו נלקחו הנתונים העדכניים.
