מהשבוע הרצוג צריך לשקול דבר מסובך יותר – את השאלה האם החלטה לחנון את נתניהו מועילה או מזיקה לישראל, בתוספת השאלה האם ציות או אי ציות להוראה המפורשת של טראמפ מועיל או מזיק לישראל
ביידן לא פופולרי. לא בקרב כלל הישראלים, ועוד הרבה פחות מזה בקרב מי שעשויים להצביע בעד נתניהו
ההבטחה לאמריקאים שכביכול תשחרר אותה מהצורך לתמוך בישראל לא בהכרח תמומש במלואה
הפסיכולוגיה של בני אדם בכלל ושל מנהיגים בפרט מלמדת שבמקרים כאלה הנטייה היא לבחור בתוכנית, אבל טראמפ הוא נשיא הפכפך, אז מוטב לא לנחש
מה שעשה מוכיח שהתייצבות נגד ישראל בלי להשפיל מבט יכולה להשתלם פוליטית
פחות תלות באמריקה מחייבת את ישראל להשקיע פחות כספים במטרות שאינן מביאות לצמיחה כלכלית, ולהשקיע יותר במטרות שמביאות לצמיחה כלכלית. וזה לא מה שישראל עושה
הנשיאים שהשיגו את התוצאות הטובות ביותר ביחסים עם ישראל, בוודאי בעשורים האחרונים, הם מי שידעו גם ללחוץ עליה – אבל גם להרגיע אותה
ראש ממשלת ישראל הוא מעמסה תדמיתית על גבה של ישראל. זו לא טענה, זו לא דעה, זו עובדה
פתאום, מצב של רווח בטוח, בלי שום סיכון הפך למצב של רווח בטוח, שבצידו גם סיכון
יכול להיות שהשינוי שאנחנו רואים כעת לעומת השנה שעברה הוא לא תוצר של מה שקרה בשנה האחרונה בעזה, אלא תוצר של מה שקרה בשנה האחרונה בוושינגטון
