הסדרה של היום שאחרי בעזה היא עניין מורכב. יהיו הרבה פרטים שצריך לשקול. תהיה עסקת חבילה שיהיה צורך לשקול. יהיו גם קווים אדומים
אפשר לזהות כאן סוג של סתירה פנימית: אין רוב לסיום המלחמה גם ללא הכרעת חמאס – אבל יש רוב לסיום המלחמה ללא מיטוט חמאס
רביב דרוקר הציע לו השבוע לפרוש. עמית סגל הציע לו להיות נשיא המדינה הבא. כלומר, לפרוש. אם שני אלה מסכימים, אפשר לומר שגנץ השיג את מטרתו: אחדות של קטבים
הרצון לשמור על עקביות הצדיק הצמדות לנוסחה הקיימת. אבל מולו עמד הרצון להחזיק בממוצע רלבנטי, ודי ברור שממוצע שאינו כולל את המפלגה של בנט הוא ממוצע לא רלבנטי
לגנץ אין בעיה עם התומכים של המחנה הממלכתי. יש לו בעיה עם כל השאר
ישראלים חושבים שהמינוי בעייתי. ישראלים מרוצים שהפרשה מאחורינו
לאן נעלמים המצביעים של יש עתיד ולפיד?
נו, רוצים או לא רוצים? טענות יוצאות דופן דורשות ראיות יוצאות דופן
לקואליציה אין מספיק בוחרים כדי לנצח. מה שיש לה בשפע זה זמן
למה הדבר דומה? לשאלה בה נהגנו להשתעשע לעתים כילדים: “מה עדיף להיות? עשיר וחולה או עני ובריא?
