יכול להיות שבני גנץ יפנה את מקומו בראשות המחנה הממלכתי, ויכול להיות שלא. העובדה שכרגע אומר שלא יעשה זאת, מעידה על עמדתו עכשיו, אבל לא בהכרח על עמדתו מחר. אני הקמתי את המפלגה, מוביל אותה ואמשיך להוביל אותה״, זה מה שגנץ אמר אתמול. אם היה אומר כבר עכשיו שאולי יפנה, גורלו היה נחרץ. אם הוא אומר עכשיו שלא יפנה, אולי יתאושש, אולי ימצא דרך לתמרן, אולי יתברר שאין מי שמוכן להתעמת אתו כדי לאלץ אותו לפנות את המקום. אולי ואולי ואולי.
מה שבטוח: גנץ בבעיה. אם הוא יודע שהוא בבעיה, ואם הוא לא יודע, אם הוא מודה בבעיה, בינו לבין עצמו, או שהוא מכחיש אותה, הבעיה שם. ידידו-יריבו יאיר לפיד סובל מבעיה דומה. הבוחרים התעייפו ממנו. דמותו נשחקה. במקרה של לפיד, רבים כבר נטשו למפלגה אחרת – הדמוקרטים. במקרה של גנץ, רבים כבר אומרים שינטשו למפלגה אחרת – של נפתלי בנט. ההבדל היחיד בין המקרה של לפיד לבין זה של גנץ הוא בכך שהמפלגה של גולן כבר קיימת, בועטת, מושכת מצביעים, ולעומתה המפלגה של בנט היא בלון של שמועות ואוויר חם. ובכל זאת, בכל פעם שמוצגת האפשרות שמפלגה כזאת תקום, רבים ממצביעי המחנה הממלכתי בבחירות 2022 מדלגים בבחירתם לעגלה שעוד לא נוסעת של בנט.
מה יכול להציל את לפיד? לא ברור. הוא יצטרך לגייס כוחות חדשים, אולי כאלה שיכולים להתחרות עם גולן בטריטוריה של גולן. גנרלים, נחרצים, שיזריקו קצת מרץ – אבל לא מרצ – לעורקיה של יש עתיד. מה יכול להציל את גנץ? כאן התשובה קלה יותר: גדי איזנקוט. לא בטוח שימנע את כל מעבר הבוחרים לבנט, אבל די בטוח שישאב בוחרים ממפלגות אחרות. איזנקוט יותר אהוד מגנץ. וזה בטח לא נעים, לא לגנץ, אולי גם לא לאיזנקוט. כך או כך, זה המצב.
האם רבע מיליון פלשתינים יעזבו את עזה כבר השנה?
האם יתגייסו לצה״ל יותר מ-5000 חרדים כבר השנה?
בואו להתחרות בתחזית האירועים של המדד
הנה נתונים שחוברו השבוע מתוך סקרים של המדד. הם מלמדים על תופעה מעניינת: לגנץ אין בעיה משמעותית עם הבוחרים הפוטנציאליים של המחנה הממלכתי. אלה – כלומר, אלה מהם שהחליטו לדבוק במחנה הממלכתי – רוצים אותו, נותנים בו אמון רב. הם נותנים אמון רב גם באיזנקוט, מה שמבטיח שרובם יישארו גם אם יהיו חילופים בהנהגה. אבל עם אלה, גנץ במצב משביע רצון. הבעיה שלו אינה איתם. הבעיה שלו היא עם כל השאר.
בודדנו את מי שמתכוונים להצביע למפלגות של מה שנכנה כאן, סתם בגלל ההרגל מפעם, גוש השינוי. מבנט ושמאלה, עד לדמוקרטים של גולן. את המספרים אפשר לראות בגרף, והם אינם זהים למעט בדבר אחד: בכל המפלגות הללו יש הרבה יותר בוחרים שיש להם אמון גבוה באיזנקוט לעומת אלה שיש להם אמון גבוה בגנץ. זה נכון לבוחרים שנוטים שמאלה – הבוחרים של גולן או לפיד. זה נכון לבוחרים שנוטים ימינה – הבוחרים של בנט. וחשוב לדייק: בוחר של בנט שיש לו אמון גבוה באיזנקוט לא בהכרח ינטוש את כוונתו להצביע לבנט אם איזנקוט יעמוד בראש המחנה הממלכתי. אבל אולי תהיה לו סיבה להתלבט. באותו אופן, בוחר של ישראל ביתנו שיש לו אמון גבוה באיזנקוט לא בהכרח ינטוש את כוונתו להצביע לליברמן אם איזנקוט יעמוד בראש המחנה הממלכתי. אבל אולי תהיה לו סיבה להתלבט.
לשלושה מכל ארבעה בוחרים של לפיד תהיה סיבה להתלבט אם איזנקוט יחליף את גנץ. לשניים מכל שלושה של גולן. לכמעט מחצית מהבוחרים הפוטנציאליים של ליברמן ובנט. הצרחה של מנהיגות המחנה הממלכתי תשנה את מפת המרכז שמאל באופן משמעותי. יכול להיות שזה צעד שיגמור סופית את הסיכוי של יש עתיד להיות מפלגה משמעותית (כי הבוחרים שלא עברו לגולן יעברו לאיזנקוט). יכול להיות שזה צעד שיוריד את מספר המנדטים הצפוי לבנט, ויקרב את ישראל למירוץ תלת ראשי של מפלגות דומות בגודלן (ליכוד, בנט, איזנקוט). יכול להיות שזה יחזיר את הדמוקרטים לגודל המתאים למפלגה שמייצגת את השמאל – שהוא קטן מאוד. משהו שדומה יותר למרצ הקטנה עד בינונית של פעם מאשר למה שנראה בסקרים היום. כמובן, יכול גם להיות שאחרי שאיזנקוט יעפיל לפסגה, וייחשף למתקפות של כל היריבים הפוליטיים שהוזכרו כאן, ועוד כמה שלא הוזכרו, יתברר שהאהדה אליו נשחקת, והאמון בו צונח במהירות.
הכל יכול להיות, חוץ ממה שלא יכול להיות. וכנראה שלא יכול להיות שהרבה מתומכי יש עתיד יעברו להצביע לגנץ, כי מחצית מתומכי יש עתיד אמרו בסקר ממש בזמן האחרון ש״אין להם אמון״ בגנץ. כמה מהם אמרו אותו דבר על איזנקוט? התשובה היא 3%. וכנראה שלא יכול להיות שהרבה מתומכי בנט יעברו להצביע לגנץ. שליש מהתומכים במפלגה חדשה של בנט אמרו ש״אין להם אמון״ בגנץ. ועל איזנקוט? 16%. זאת המציאות. ואת הדיון על השאלה אם גנץ כן או לא, אם איזנקוט כן או לא, אם מישהו מהם כן או לא, ואיך בכלל להחליט, ולמי מגיע, ומה נכון, ואיך ראוי, ומתי, ומאיזה סיבות – את הדיון הזה צריך לנהל בלי להתעלם מהמציאות.
למה יש רוע בעולם? אם עוד לא קראתם, זה הזמן!?
