מעת לעת אנחנו שואלים בסקרים שלנו, אחרי שנגמרות השאלות של הסקר עצמו, האם הסקר היה הגון או מוטה. זו שאלה שחשוב לנו לשאול, כי רצוי שהמשיבים לסקר ירגישו שלא עושים להם מניפולציה, ולא מעט מהם, במקרים רבים, מרגישים כך. למה הם מרגישים כך? גם לזה יש תשובות מגוונות. בדרך כלל הם מרגישים כך כי התשובות לא ענו במדויק על ההרגשה שלהם. לפעמים הם מרגישים כך כי בעיניהם היו חסרות שאלות חיוניות. ולפעמים האפשרויות לתשובה נראות להם ככאלה שגוררות אותם לכיוון אידיאולוגי מסוים.
הנה כמה דוגמאות לתלונות שקיבלנו ממשיבים בחודש האחרון: ״לא נשאלה שאלה אחת האם לפי דעתך בית המשפט העליון הוא מוטה פוליטית״; ״לא שאלתם לגבי אופציה של איתמר בן גביר כאלטרנטיבה לראשות הממשלה״; ״כרגיל אתם שואלים על דמוקרטיה, אם הייתי מוכנה לוותר עליה, ברור שלא אבל בסקר כרגיל שמים דמוקרטיה מול יהדות״; ״שאלתם האם ישראל תנצח במלחמה׳. ניסוח השאלה מאד בעייתי, כי לשם תשובה צריך להגדיר מהו ׳ניצחון במלחמה׳״; ״בהגדרת קבוצה כ׳מתנחלים׳ ולא כמתיישבים, או כתושבי יהודה ושומרון, כבר יש בשאלה משום הטייה״.
אנחנו קוראים בתשומת לב את כל התלונות. פה ושם, יש תלונה שנראית לנו נכונה. אנחנו לא מושלמים. במקרים אחרים אנחנו מתרשמים שהתלונות כועסות יותר על המציאות מאשר על נוסח הסקר. וצריך לומר: רוב התלונות באות מימין. גם לזה אנחנו שמים לב, ומנסים לבדוק בכל פעם מחדש האם שאלוני המדד נותנים סיבה למשיבי ימין לבוא בטענות יותר מאשר למשיבים במרכז או בשמאל.
כל זה הקדמה למה שקרה השבוע. הסקר החודשי של המכון למדיניות העם היהודי, בביצוע המדד, העלה ממצא שבעקבותיו באו כמה תלונות – והפעם דווקא לא מימין. גם זה דבר שצריך להתרגל אליו: תלונות באות בדרך כלל ממי שלא מרוצים מהתוצאה. אולי זה טבע העולם, אולי זה הרצון לחפש הסברים למציאות לא נוחה. אם הציבור חושב דבר שלא נוח לי, זה עניין אחד. אם הסוקר כתב שאלה לא טובה, זה יותר קל.
מה היה לא נוח למי שהיה לא נוח? העובדה שרוב הציבור הישראלי בחר לומר שהמינוי של נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, ״בעייתי״. 49% בסך הכל בחרו באפשרות שהמילה ״בעייתי״ כלולה בה. 35% בחרו באפשרות שהמילה ״בעייתי״ לא כלולה בה. 16% – ובהם כמחצית מהערבים שהשיבו לשאלה (46%) בחרו ב״לא יודע/ת״.
האפשרות שמינוי של נשיא בית המשפט העליון הוא ״בעייתי״ היא אפשרות מטרידה ומצערת. זו גם אפשרות שנתונה במחלוקת פוליטית. באופן טבעי, מי ששמחים במינוי, רוצים לחשוב שהרוב איתם. מי שפחות שמחים בו, מרוצים לשמוע שהרוב איתם. אבל עם מי הרוב באמת? כפי שכתבנו כאן לא פעם ולא פעמיים, לניסוח של שאלות ושל תשובות יש השפעה משמעותית על חלוקת התשובות. כתיבת שאלות אינה מדע, היא אמנות, שתובעת תשומת לב, ניסיון ודיוק. נציג את השאלה ששאלנו, את התשובות האפשריות, את מהות התלונות, ואת מה שאפשר לומר בתגובה על התלונות.
הנה השאלה: ״אחרי עיכוב של חודשים רבים, השופט יצחק עמית מונה לנשיא בית המשפט העליון. מהאפשרויות הבאות, מה הקרובה ביותר לעמדתך?״
הנה התשובות האפשריות (בגרף תוכלו לראות את התפלגות התשובות):
״הגיע הזמן. זה היה צריך לקרות מזמן״
״המינוי בעייתי, אבל טוב שזה מאחורינו״
״המינוי בעייתי, והיה טוב יותר אם לא היה קורה״
״שר המשפטים היה צריך למנוע את המינוי גם במחיר של משבר חוקתי״
״לא יודע/ת״
האם רבע מיליון פלשתינים יעזבו את עזה כבר השנה? בוא להתחרות בתחזית האירועים של המדד
האם זאת שאלה טובה? למי שחשבו שלא יש טענה מרכזית שמצדיקה התייחסות. בשלוש מתוך ארבע אפשרויות, ישנו חיווי שלילי על המינוי (בעייתי). הטענה, בפשטות, הייתה: נתתם יותר אפשרויות שליליות מאפשרויות חיוביות. ואכן – זה המצב. זה מה שאפשר לכתוב את הכותרת: רוב חושבים שהמינוי ״בעייתי״.
האם יש תשובה לטענה הזאת? יש לה כמובן גם תשובה. לפעמים המציאות מכתיבה יותר אפשרויות מסוג מסויים לעומת סוג אחר. ניתן דוגמה מעולם לגמרי אחר. מה דעתכם על תרד? הנה שלוש אפשרויות: אוהבים ושמחים לאכול, לא אוהבים ומוכנים לאכול, לא אוהבים ולא מוכנים לאכול. הגיוני נכון? כמובן, אפשר היה להוסיף אפשרות רביעית, כדי ״לאזן״ לשתי תשובות בעד התרד ושתי תשובות נגד התרד – אפשר היה להוסיף את האפשרות ״אוהבים ולא שמחים לאכול״. אבל זאת אפשרות לגמרי מלאכותית. למה שמישהו יאהב תרד ולא ישמח לאכול תרד? וזאת כמובן רק דוגמה, ואפשר למצוא עוד הרבה כאלה, לכך שאיזון הוא דבר חשוב כשהוא מתאים למציאות, ולא דבר חשוב כשהוא לא מתאים למציאות.
עכשיו נשאל, האם אפשר היה לאזן את התשובות בשאלה על השופט עמית? התשובה היא כן. אפשר היה להציע, לדוגמה, את התשובות הבאות (ויש כמובן עוד הרבה מאוד קומבינציות שאפשר להעלות על הדעת):
״הגיע הזמן. זה היה צריך לקרות מזמן״
״הגיע הזמן, וזה קרה בזמן הנכון ״
״המינוי בעייתי, והיה טוב יותר אם לא היה קורה״
״שר המשפטים היה צריך למנוע את המינוי גם במחיר של משבר חוקתי״
מה הרווחנו? הרווחנו איזון. מה הפסדנו? הפסדנו אפשרות שנראית יותר מעניינת מהאפשרות של מי שחושבים שהמינוי טוב ומאוחר, ומי שחושבים שהמינוי טוב, ולא אכפת להם שמאוחר. פחות מעניין לדעת אם העיתוי נכון – יותר מעניין לדעת שיש ישראלים שאמנם לא מרוצים מהמינוי אבל מרוצים מהעובדה שהפרשה מאחורינו. למעשה, אפשר להסתכל על חלוקת התשובות קצת אחרת. במקום לומר שיש אחת חיובית (הגיע הזמן) ושלוש שליליות (כל מי שאמר תשובה שיש בה המילה ״בעייתי״), לומר שיש שתיים חיוביות – מי ששמחים במינוי, ומי ששמחים שזה נגמר (טוב שזה מאחורינו) – ושתיים שליליות (שתי התשובות שמתאימות למי שחושבים שיותר טוב אם לא היה קורה). בהתאם, אפשר היה לנסח גם כותרת אחרת. במקום לכתוב:
רוב הישראלים חושבים שמינוי עמית בעייתי.
אפשר היה לכתוב:
רוב הישראלים מרוצים שפרשת מינוי עמית מאחורינו.
אין סתירה בין שתי הכותרות האלה. שתיהן נכונות, אם מתייחסים ל״בעלי הדעה״ (כלומר, מזיזים את מי שאמרו לא יודעים). הכותרת הראשונה נכונה, כי יש רוב שאמרו ״בעייתי״ באחת משלוש תשובות, הכותרת השנייה נכונה כי יש רוב שאמרו ״הגיע הזמן״ + ״טוב שזה מאחורינו״.
כל זה לא בא כדי לומר שהטענה נגד השאלה היא טענה מופרכת. היא לא מופרכת, היא מובנת, וראויה לעיון. מצד שני, את השאלות אנחנו משתדלים לכתוב כשיש כוונה מאחוריהן, ולפעמים המשיבים, או מי שקוראים את המסקנה, ממהרים לחשוב ששגינו, או אפילו לחשוד שמדובר במניפולציה, בלי לנסות להבין עד הסוף את הכוונה. לכן נכון להתייחס, לכן נכון להסביר. ואגב, במקרים מסויימים יהיה נכון גם לומר שטעינו. בטח היו, ומן הסתם גם עוד יהיו, שאלות שבדיעבד נסכים שלא היו מנוסחות היטב.
ומשהו על המינוי של עמית: השאלות המתודולוגיות אמנם מעניינות. ואפשר היה לכתוב אלף נוסחים שונים של השאלה על עמית ותשובות לה, ולקבל כל פעם חלוקה קצת שונה של הנתונים. אבל בסך הכל מה שרואים בשאלה ששאלנו כנראה מבטא פחות או יותר את המציאות: שליש מהישראלים חושבים שהמינוי בסדר ואין שום בעיה. אחוז מסוים חושבים שיש קושי מסוים עם המינוי, אבל מוטב לדפדף ולעבור הלאה. השאר חושבים שהמינוי לא טוב – וחציים היו מוכנים להחריף את המשבר כדי למנוע אותו. ראו את נתוני האמון הכלליים בבית המשפט העליון, ותבינו שהסקר הזה כנראה משקף מציאות. בצדק או לא בצדק, כ-40% נותנים בו אמון. זה המצב. והוא יישאר כך, גם אם נכתוב את השאלה קצת אחרת.
למה יש רוע בעולם? קיראו את הספר החדש של ישראל קנוהל
