קלינטון

נתניהו עושה דבר ממזרי: הוא מעליב את התומכים שלו – בשם יריביו. הוא מעליב אותם בעצמו – כדי שלא יצטרך לסמוך על כך שמישהו אחר יעליב אותם. הוא מעליב אותם ביוזמתו – כדי להתניע את הקמפיין במועד שנוח לו

האם העובדה שישראלים מסוימים (במרכז ובשמאל) יותר חמצמצים נובעת מנטייה קבועה (כמו אצל האמריקאים), או פשוט ממצב קבוע (הם כמעט אף פעם לא בשלטון)

זה דבר שהרבה מאוד ישראלים נוטים לשכוח:  נשיא אמריקאי נבחר על ידי אמריקאים כדי לדאוג לאמריקה

מה שנכון במקרה של קרטר, יוכל לחזור על עצמו, בעוד כמה שנים שזה לא יהיה, גם במקרה של ביידן

להילחם בכל הכוח ולהפסיד זה מכובד, מלקחי בחירות 2008

תחת הכותרת המפוצצת של דמי השתקה לכוכבת פורנו עשוי לבוא משפט משעמם למדי

פוליטיקאים ממעטים לכתוב ספרים טובים. וממעטים עוד יותר לעשות זאת כאשר הם בתפקיד

הבוחרים לא נשאלו אם ביידן צריך לרוץ. הם נשאלו אם ירוץ. יש הבדל כמובן

מערכת יחסים נבנית מתוך התמודדות עם אתגרים משותפים. כמה כאלה יהיו לביידן ובנט? לא ברור. לקלינטון ורבין היה פרויקט, גם לבוש ואולמרט. במצעד הזוגות נדמה לי שאת אלה שווה לשים בראש