fbpx

תחזית הגולשים: מי תזכה בגביע?

מדינהאחוז
ארגנטינה 40%
ברזיל 25%
צרפת 14%
גרמניה 6%
אנגליה 5%



המצב הכלכלי



המצב החברתי


אז הסקרים צדקו או טעו? ניסיון לדיון רציני

נתחיל מהסוף. טעו. בטח שטעו. רוב גדול של הסקרים לא חזה ניצחון של גוש נתניהו. בטח לא ניצחון גדול כפי שמסתמן. רוב הסקרים חזו סוג של תיקו משתק. מי שבנה על הסקרים כדי לדעת בודאות מי מנצח בבחירות התאכזב. מספר המצביעים בשני הגושים היה קרוב – והדינמיקה היתה מורכבת – מכדי שהסקרים יוכלו לומר לנו מראש מי ינצח.

הבחירות סופסוף מאחורינו: בואו לשחק בתחזית המונדיאל של המדד

מזה צריך להתחיל, ומזה צריך לצאת לדיון האמיתי: מה בעצם אנחנו רוצים מהסקרים? על השאלה הזאת יש, בגדול, שלוש תשובות אפשריות.

תשובה ראשונה: שיאמרו לנו מראש מה התוצאות. למי שמצפה לזה הנה המלצה – חידלו ממעקב אחר סקרים. הם יאכזבו אתכם פעם אחר פעם. סקרים לא יודעים לומר מראש כיצד יתחלקו 120 מנדטים בכנסת. לא יכולים, וכנראה גם לא יוכלו. אולי מעת לעת יהיה מזל, ובאופן חד פעמי תהיה תחזית לגמרי מדוייקת. אבל באופן עקרוני, זאת משימה שמעל לכוחותיהם.

תשובה שנייה: זאת התשובה של הציניקנים. הסקרים הם בידור טוב ולא יותר מזה. מטרתם היחידה להעלות את הרייטינג של כלי התקשורת לקראת בחירות. במקרה כזה, עיקבו אחר סקרים אם הם מבדרים אתכם, אבל בלי ציפיות. אל תעקבו אם הם לא מבדרים אתכם, או גרוע מזה, מעצבנים אתכם.

תשובה שלישית: זאת התשובה שלי, וזאת בעיני התשובה הרצינית היחידה. הסקרים הם כלי למעקב כללי אחר מגמות. על זה הם צריכים להיבחן, על השאלה האם זיהו מגמות. לא על השאלה האם חזו במדוייק את שיעור הקולות לכל מפלגה, כלומר, האם ידעו מראש ששיעור ההצבעה למרצ לא יהיה 3.28% (עוברת) או 3.17% (לא עוברת). פער של 11 מאיות האחוז.

מכיוון שהתשובה הנכונה בעיני היא התשובה השלישית, ועל מצב הסקרים ביחס לאפשרות הראשונה כבר השבנו (הם נכשלו בחיזוי מדוייק של התוצאות), ננסה לשאול כך: מה היו המגמות העיקריות בבחירות הללו, שעליהן הסקרים יכלו או לא יכלו, הצליחו או לא הצליחו, להשיב. הנה:

עלייה בשיעור ההצבעה. זה הדבר ששינה את התמונה בהרבה מאוד מובנים. היהודים הצביעו בשיעור גבוה, העלו את מספר הקולות הנדרש כדי לעבור את אחוז החסימה, השאירו מפלגות שלא העלו את שיעור ההצבעה מאחור, הזניקו את גוש הימין לניצחון. האם הסקרים חזו את העלייה הזאת? התשובה היא לא. בוודאי לא באופן ברור ומובהק שדווח לציבור. אם הייתה הפתעה ביום הבחירות, זאת הייתה אולי החשובה ביותר, כי ממנה נגזר כל השאר. הסוקרים הניחו שיעור הצבעה נמוך יחסית במגזר הערבי – והערבים הצביעו בשיעור לא נמוך במיוחד. הסוקרים לא אמרו מראש שתהיה נהירה של יהודים – והייתה. בקיצור: לא הצליחו.

נסיקת הציונות הדתית: ככותרת לבחירות האלה, העלייה המשמעותית בכוחה של מפלגת הציונות הדתית, והיכולת שלה, ובעיקר של איתמר בן גביר, לגייס מצביעים רבים, כולל מצביעים חדשים, לגוש הימין – היא הכותרת המרכזית שתישאר בזיכרון. האם הסקרים חזו אותה? בהחלט חזו. כל הזמן חזו. ראו את הסקרים האחרונים ואת המדגמים בטבלה. ראו את ממוצע הסקרים המשוקלל של המדד. הוא נתן לציונות הדתית 13.8. היא תסיים עם 13-14. זו תחזית מדוייקת של מגמה מרכזית. אם נדמה לכם שהייתם יודעים מראש שזה יקרה, גם בלי הסקרים, אתם חיים בסרט. רק בזכות הסקרים היה ברור לאורך הדרך שזה סיפור מרכזי במערכת הבחירות (אפשר כמובן לטעון, שבלי הסקרים תופעת בן גביר לא הייתה מתרחשת, אבל זו טענה שגם אם היא נשמעת טוב, קשה מאוד לבדוק או להוכיח). בקיצור: הצליחו.

נפילת מרצ והעבודה: זה אירוע דרמטי, שהעצים מאוד את תחושת ההפסד של המרכז-שמאל. לא רק שלגוש נתניהו יש יותר מנדטים, אלא שמפלגה ותיקה ומרכזית נותרה מחוץ לכנסת, ועוד אחת, שהייתה חשובה ומרכזית, התקרבה מאוד למצב הזה, ובמידה רבה גם אשמה בחיסול חברתה. האם הסקרים זיהו את המגמה הזאת? על זה אפשר לומר לא – כי בשלבים האחרונים של המרוץ כל הסקרים העבירו את שתי המפלגות. על זה אפשר לומר גם כן, כי בכל שלבי המרוץ, כל הסוקרים הזהירו ששתי המפלגות קרובות לאחוז החסימה, ושקיים סיכון (מבחינתן) שאחת מהן או שתיהן לא יעברו. בגלל הסקרים היה קמפיין גוועלד. בגלל הסקרים התעורר כעס על יאיר לפיד כאשר נדמה היה שהוא שותה קולות. בגלל הסקרים עקבנו במבט מתוח אחרי מה שקורה לשתי המפלגות הללו. בקיצור: הצליחו למדי.

אחוז החסימה: תחזית שנוגעת לאחוז החסימה היא עניין קשה כי היא מצריכה להבין מראש מה יהיה אחוז ההצבעה, וגם לנסות לדייק במקרים של מפלגות קרובות מאוד מלמעלה או מלמטה. פספוס קטן, וכבר נרשמת טעות של 4 מנדטים לחוב הסוקר. אז איך הסקרים הצליחו? על שיעור ההצבעה כבר דיברנו. על מרצ כבר דיברנו. עם מרצ היה באמת מאוד קשה, כמו שהיה עם בנט ושקד של 2019. כאשר הפער הוא כמה אלפי קולות, אין לצפות מהסקרים לחזות מראש אם יפלו בצד זה או בצד שני של אחוז החסימה. מצד שני: כל המפלגות שהתעקשו לרוץ, למרות שהסוקרים אמרו כל הזמן שלא יעברו, ובעיקר מדובר בבל״ד ובבית היהודי (נתעלם לרגע מזוטות כמו אלי אבידר, צעירים בוערים וכדומה), אכן לא עברו. מי שהצביעו לאיילת שקד כי החליטו שלא אכפת להם מהקול שלהם, העיקר להצביע למי שהם מאמינים בדרך שלה – יבואו על הברכה. מי שהצביעו לאיילת שקד בגלל שהם ״לא מאמינים לסקרים״ וחשבו שהיא בכל זאת תעבור – עשו שגיאה. בקיצור: הצליחו.

עליית החרדים: כאן כנראה הכשלון היחסי של הסקרים. הם לא חזו את עליית ש״ס, וגם עם יהדות התורה קצת גמגמו. רוב הזמן, הסקרים של שתי מפלגות החרדים נראו כמו העתק-הדבק של תוצאות מבחירות קודמות או מסקרים קודמים. 7 לזו, 8 לזו. אבל ברור לגמרי שמשהו קרה אצל החרדים הפעם שלא הובן מראש. האשכנזים באו בהמונים כדי לחזק את מפלגתם. הספרדים עבדו קשה והביאו קהלים חדשים וקולות חדשים, כדי להחזיר את עטרת המפלגה ליושנה. ממוצע הסקרים הסופי של ש״ס היה 8.4. אם תסיים עם 11-12 מנדטים זה פער משמעותי. יותר מזה: ממוצע הסקרים חזה שבכנסת יהיו בסביבות 15 ח״כים חרדים. בפועל יהיו עשרים או קרוב לזה. זה פער משמעותי. בקיצור: לא הצליחו.

מפלגות שדוייקו: התחזית שניפקו הסקרים לליכוד, ליש עתיד, למחנה הממלכתי, די מדוייקת. אפשר להתייחס לזה בשוויון נפש, אבל זה לא דבר של מה בכך. הסקרים זיהו נכון שיש עתיד מטפסת. הסקרים זיהו נכון שהליכוד מתקשה לטפס. הסקרים זיהו נכון שהמחנה הממלכתי, אחרי האיחוד של גנץ וסער, אחרי התוספת של גדי איזנקוט, לא מממשת את הציפיות שמנהיגיה תלו בה. בקיצור: הצליחו.

התחזית לגוש: זה כמובן הדבר הכי חשוב, הכי קשה, הכי כואב. זה כמובן גם הדבר שהכי תלוי בהמון משתנים אחרים. כדי לחזות נכון את מצב הגוש צריך לחזות היטב את שיעור ההצבעה (הסקרים לא זיהו), לדעת בדיוק רב מי יעבור את אחוז החסימה (מרצ נפלה בגלל פער קטן), להבין כל מגמה (התחזקות החרדים, ולא רק הציונות הדתית). מספיק שמחמיצים משתנה אחד, ותמונת הגושים משתנה. בטח במצב שבו מספר המצביעים לכל גוש כל כך דומה. האם הסקרים ידעו מראש שגוש נתניהו ינצח? התשובה היא לא. האם הסקרים התריעו מראש שיש אפשרות שגוש נתניהו ינצח? בהחלט כן. בקיצור: זה המקום שבו נאמר את הדבר הכי פרובוקטיבי – הצליחו למדי.

 

, , , , ,



02/12/2022גידול בהשכלה, בתעסוקה ובצריכה, אבל היישובים הערביים נשטפים בדם מירב ארלוזורוב, הארץ
מינוי מעוז הוא תחילת הסוף של החינוך הממלכתי שי פירון, Ynet
האנשים שמריעים לסוף האנושות (אנגלית) Adam Kirsch, The Atlantic
יום אבל על הקמתה של ישראל מנוגד לרוח האו"ם עדי שורץ, ישראל היום
איזנקוט הפך למטרה החדשה של הביביזם בן כספית, מעריב
האירועים בגדה מרמזים על כיוון אחד: התלקחות עמוס הראל, הארץ
ברית המיעוטים המודרים: מנחם בגין ונאום הצ'חצ'חים אלעד נחשון, השילוח
למה בחוק שיגרום למשכנתה לא לעלות אין היגיון? שאול אמסטרדמסקי, כאן חדשות
אנחנו בדרך למלחמת כל בכל. מלחמת נתניהו אורי משגב, הארץ
האם לאילון מאסק פשוט היה מזל? (אנגלית) Megan McArdle, Washington Post