fbpx
פוליטיקה, חברה, תרבות וזהות בישראל

אז מה לעזאזל ערביי ישראל חושבים על חמאס?

 

יש סקרים שאדם מביט בהם ומייד מבין מה הם מבטאים. רוב הציבור הישראלי רוצה בחירות לאחר תום המלחמה. זה ברור. רוב הציבור הישראלי חשדן כלפי נתניהו. גם זה ברור. רוב הציבור הישראלי מודאג מהעתיד. ברור. אבל לא תמיד הכל ברור. לפעמים משום שהציבור מבולבל, לפעמים משום שהשאלות לציבור מתסכלות. קשה לומר מה משני אלה הופך את המחקר של המכון לדמוקרטיה על ״עמדות החברה הערבית בנושא מלחמת ׳חרבות ברזל׳״ לקשה לפיצוח. אבל כמעט כל דבר שיש בו קשה לפיצוח.

האזינו: פרופ׳ יוסי יובל, איך זה להיות עטלף?

קיראו: איזה גושים יתייצבו לבחירות הבאות?

הסקר נערך בשיתוף פעולה בין התוכנית לחברה הערבית ומרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון לדמוקרטיה, ועל היוזמה עצמה צריך כמובן לברך, כי ישנו גם עניין אמיתי להבין, וגם קושי אמיתי לחקור, את עמדות הערבים מאז ראשית המלחמה. אגב, את סיבת הקושי לא קשה להבין. כמו בסקרים אחרים שנערכו בחברה הערבית (כולל על ידי המדד), גם מהסקר הזה ניכר שלערבים פחות נוח לבטא את עצמם בימים מתוחים כאלה. כמעט מחצית מהמוסלמים מרגישים שלא בנוח לדבר בערבית בקרבת יהודים. שלושה מארבעה (74%) מרגישים שלא בנוח להתבטא ברשתות החברתיות. אין סיבה להניח שבסקרים קל להם. למעשה, יש סיבה להניח את ההפך – שקשה להם גם בסקרים. זה מתבטא בירידה בשיעור המשיבים, ואולי גם בסוג המשיבים, מה שהופך את הבחינה של כל סקר בחברה הערבית למורכבת יותר.

הנה דוגמה למורכבות. בסקר של המכון לדמוקרטיה נרשמה קפיצה משמעותית מאוד, ולא בדיוק מוסברת, בתחושת השייכות של ערבים בישראל למדינת ישראל ולבעיותיה. במשך כמעט עשרים שנה הנתון הזה היה די סטטי, וברוב המקרים בין שליש למחצית מהערבים אמרו שהם מרגישים חלק מהמדינה ובעיותיה והשאר לא. אבל בנובמבר-דצמבר 2023 – מהפך! קפיצה של עשרים אחוזים ומעלה בתחושת השייכות. מה קרה? אה – הייתה מתקפה של חמאס. ומדוע היא העלתה את תחושת השייכות? הנה שני הסברים אפשריים:

הראשון הוא הסבר אופטימי – הערבים הבינו שהבחירה שמולם היא או שייכות לישראל, או גורלה של עזה. אם זו הסיבה לקפיצה, היא כמובן מבורכת. טוב שירגישו שייכים.

אבל יש גם הסבר שני, פסימי – הערבים הבינו שזה לא הזמן להביע הסתייגות מישראל, כי המצב מתוח. אז מי שלא מרגיש שייך ויתר על הסקר, או השיב תשובה לא לגמרי מדויקת. אם זו הסיבה לקפיצה, היא כמובן לא מבטאת שום דבר חוץ מאשר פחד. וכבר אמרנו: מהסקר עצמו ניכרת תחושת הפחד.

יהודים רבים מאוד בישראל הביטו בהתפעלות, ובשביעות רצון, בהתנהלות של ערביי ישראל עם פרוץ המלחמה. עקיבא נוביק כתב שזו ״נקודת אור שכדאי להבליט״. ושהוא מתרשם ש״אזרחי ישראל הערבים. רובם הגדול מתייצב, גם אם בשתיקה, לצד המדינה ומול אויביה״. צריך לקוות שהוא צודק, אבל יש יהודים רבים שחושבים שנוביק ודומיו פשוט תמימים. כאשר שאלנו, במסגרת סקר של המכון למדיניות העם היהודי, את השאלה ״מה לדעתך ההסבר היותר נכון״ לכך שאין ״עימות עם ערביי ישראל בתקופת המלחמה״ – 42% בחרו בתשובה: ״באופן כללי, ערביי ישראל מזדהים עם מעשי חמאס אבל פחדו להצטרף״. כלומר, כמחצית מהיהודים (46%) חושבים כמו נוביק (״ערביי ישראל לא מזדהים עם מעשי חמאס״), והמחצית השנייה סבורים שהערבים מזדהים עם חמאס אבל מפחדים.

יש הבדל תהומי בין מגזר ערבי שמרגיש חלק מישראל ואינו מזדהה עם חמאס, לבין מגזר ערבי שמזדהה עם חמאס אבל מפחד לבטא את תחושותיו. וכמובן, צריך להניח שבכל מקרה יש בישראל גם ערבים כאלה וגם ערבים כאלה, ושיש גם לא מעט ערבים שהמצב מאוד מבלבל אותם וקשה להם, ולכן עוד לא גיבשו דעה מוצקה. כך או כך, קיוויתי שמחקר עומק של המכון לדמוקרטיה ישפוך קצת אור על השאלה המעניינת ביותר בקשר למגזר הערבי ולמלחמה, אבל זה לא קרה. למה לא? קודם כל, כי השאלה לא נשאלה. אין בכל הסקר אפילו שאלה אחת בהירה, חדה, שבוחנת האם הערבים בישראל סבורים שמעשי חמאס הם מעשי פשע רצחניים ובלתי נסלחים, או שמא הם חושבים שאלה הם מעשים שאפשר להבין ושיש להם הצדקה. אין בכל הסקר אפילו שאלה אחת בהירה, חדה, שבוחנת האם הערבים בישראל סבורים שמלחמתה של ישראל בעזה היא מלחמה מוצדקת, או שמא הם סבורים שישראל היא הפושעת, ותומכי חמאס הם הקורבן.

מה שיש בסקר זה כמה שאלות שמדשדשות ליד השאלה המהותית. אבל מרוב שהן מדשדשות, בזהירות, בניסוחים מעורפלים, אי אפשר לדעת מה התשובה אומרת. אולי זאת הבעייה של כולנו: מרוב רצון לא לשאול שאלות קשות ולא נעימות בצורה ישירה, אנחנו שואלים רק שאלות בערך וליד, ומקבלים תשובות בהתאם. תשובות שאין בהן הרבה תועלת. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא השאלה הבאה: ״ראש מפלגת רע”ם עבאס אמר כי מעשי החמאס ב-7/10 ׳אינם משקפים את החברה הערבית, העם הפלסטיני והאומה האסלאמית׳. האם אתה מסכים או לא מסכים עם דבריו?״

ננתח את השאלה הזאת, שיש בה כמה ליקויים מהותיים.

הראשון: לא ברור למה המשיבים מסכימים או לא מסכימים. יש ״החברה הערבית״, יש ״העם הפלסטיני״, יש ״האומה האיסלאמית״. אבל מה אם אני חושב שהדברים נכונים ביחס לאחד מאלה (נניח העם הפלסטיני״) אבל לא ביחס לאחר (״החברה הערבית״) – האם זה אומר שאני מסכים עם מנסור עבאס או חולק עליו?

ליקוי שני: עצם השאלה על דברים שאמר מנסור עבאס, שהוא ראש מפלגה, ולא על המהות, מייצרת הטיה פוליטית. מי שלא תומכים במפלגה של עבאס עלולים להגיד שהם לא מסכימים איתו, לא בגלל שהם לא מסכימים עם תוכן הדברים, אלא בגלל שהם לא רוצים להסכים עם המנהיג הפוליטי שאמר את הדברים.

ליקוי שלישי ומכריע: ונניח שמישהו או מישהי מסכימים ״עם דבריו של עבאס״, עם מה הם בעצם מסכימים? האם כאשר הם אומרים שמעשי חמאס ״אינם משקפים״ הם למעשה אומרים שהם מתנגדים למעשי חמאס – או שהוא רק אומרים שהם ״אינם משקפים״ אבל למעשה תומכים בהם? השאלה האם דברים ״משקפים״ או ״לא משקפים״ היא לא שאלה על עמדה, היא שאלה על קריאת המציאות

ניתן דוגמה לשאלה דומה: ״פלוני אלמוני אמר שאמונה באלוהים משקפת את עמדת היהודים ישראל. האם אתה מסכים או לא מסכים עם דבריו?״. התשובה הנכונה היא כמובן כן. כלומר, מי שייתן תשובה סבירה יסכים עם אמירתו של פלוני אלמוני. למה? כי הוא צודק – וכי רוב אזרחי ישראל מאמינים באלוהים. כמובן, העובדה שמישהו אמר כן – העובדה שמישהו ״הסכים״ עם ההערכה של פלוני אלמוני – לא הופכת אותו למאמין (או ללא מאמין). היא פשוט הופכת אותו למי שמבין שהרוב מאמינים, ולכן שאמונה ״משקפת״ את עמדת אזרחי ישראל. בדיוק באותו אופן, מי שאומר שמעשי חמאס ״משקפים״, או ״לא משקפים״ את ״החברה הערבית, העם הפלסטיני והאומה האסלאמית״ לא מביע עמדה משלו על מהות המעשים של חמאס. הוא רק מתאר את המציאות כפי שהוא מבין אותה ביחס לאחרים.

נדמה לי (לא שאלתי) שהחוקרים התכוונו לברר באמצעות השאלה הזאת מה ערביי ישראל חושבים על המתקפה, ועד כמה הם מסתייגים ממנה. נדמה לי שהם פשוט רצו לעשות את זה בזהירות, בעקיפין, בלי לשאול שאלה ישירה, כדי לא להבהיל את המשיבים שגם ככה מבוהלים. אבל התוצאה היא חוסר בהירות. התוצאה היא שפשוט אי אפשר לדעת מה הערבים אומרים לנו. הביטו בגרף. 56% מהערבים מסכימים עם עבאס. קודם כל זה אומר שהרוב סבורים שמעשי חמאס ״לא משקפים״. מצד שני, שליש (33%) סבורים שהם ״כן משקפים״. האם זה אומר ששליש מערביי ישראל מזדהים עם מעשי חמאס? אם התשובה היא כן, זה נתון די מבהיל. אם התשובה היא לא – אם התשובה היא שהם פשוט לא מסכימים עם קריאת המציאות של עבאס – אז למעשה לא למדנו שום דבר מעניין.

נמשיך עם הגרף, כי מוצג בו גם ניתוח לפי תת-מגזרים שרק עושה את התמונה עוד יותר מבלבלת. מה אומרים לנו רבע מהנוצרים, או הדרוזים, שלא מסכימים עם עבאס. האם אנחנו מניחים שרבע מהנוצרים תומכים במעשי חמאס? זאת אפשרות אחת (גם היא מבהילה). או שאולי אנחנו מניחים שהנוצרים לא מסכימים עם עבאס, כי הם חושבים שמעשי חמאס דווקא כן משקפים את ״החברה הערבית, העם הפלסטיני והאומה האסלאמית״ – כלומר, כי פשוט יש להם דעה ביקורתית מאוד על החברה הערבית, העם הפלסטיני והאומה האסלאמית?

כאמור, אי אפשר לדעת למה הם מתכוונים, ולכן אפשר או להיבהל (אם מייחסים לרבע מהם תמיכה בחמאס) או להשתעמם (אם מניחים שהתשובה חסרת משמעות). מה שאי אפשר זה לדעת. אי אפשר לדעת מה חושבים הערבים על מעשי חמאס. צריך להמשיך לשאול.

, , , , , , , ,