בואו ניטפל ליאיר לפיד. זה יהיה ״לפיד כמשל״. משל למה? משל לפיתוי להעדיף רטוריקה קצבית וסוחפת על דיוק בעובדות. כמובן, לפיד אינו הפוליטיקאי היחיד שעושה מאמץ לחבר מאמרים ונאומים שנשמעים ונקראים היטב, אבל הוא בולט בכישרונו לחבר מילים. אלא שלכישרון יש מחיר. המוכשר מתפתה להשתמש בכישרון, ולפעמים הוא מתפתה עד כדי הפרזה. הוא רוצה לומר דבר יפה – גם אם הוא לא לגמרי נכון. הוא רוצה לומר דבר שנשמע היטב – גם אם בדיקה מסודרת תלמד שאינו תואם את המציאות.
הנה מה שאמר לפיד בנאומו בכנס לכלכלה של המכון לדמוקרטיה:
״הנהגת הליכוד עומדת היום בפני בחירה היסטורית… יגיע רגע, הוא לא רחוק, שבו הליכוד ייפרד מנתניהו… הוא ימצא אצלנו יד מושטת ולב פתוח… יחד עם הליכוד אנחנו יכולים ליצור הזדמנות היסטורית למה שאנחנו מכנים ׳ברית ה-75׳. בשנתה ה-75 של המדינה, 75 אחוז מאזרחי ישראל, מסכימים ביניהם על 75 אחוז מהנושאים… 75 אחוז מאזרחי המדינה הם לאומיים-ליברלים. אפילו בכנסת הנוכחית – שהיא הכנסת הקיצונית בתולדות המדינה – הליכוד, יש עתיד והמחנה הממלכתי מונים יחד 68 מנדטים. אם תוסיפו את ישראל ביתנו ומפלגת העבודה, אנחנו מגיעים ל-76 מנדטים… ברית של אנשי מרכז ימין, מרכז שמאל ומרכז. איחוד של ליברליזם ולאומיות. יהדות שהיא דמוקרטית, ודמוקרטיה שהיא יהודית. ממשלה שתעבוד בשביל כולם, גם בשביל אלה שלא יצביעו לה״.
יפה: ברית ה-75. מבוססת על נתונים שלפיד מציג: 75% מהאזרחים מסכימים על 75% מהנושאים. נכון? נבדוק: יש בישראל כעשרים אחוז ערבים, קצת יותר. יש עוד כעשרה אחוז חרדים, קצת יותר. ביחד – לפחות שלושים אחוז. הנה, הלכו ה-75 אחוז של לפיד. כלומר, עוד לפני שבדקנו אם כל חברי הליכוד באמת ״ליברלים״ ואם כל חברי העבודה. באמת ״לאומיים״ (מה שתלוי כמובן בהגדרות המדויקות שתתפרו למושגים האלה), כבר ברור שלפיד לא מדייק. הוא מגזים כלפי מעלה, כדי להגיע למספר שהוא רוצה: 75.
עכשיו נעלה חשד לא נעים: לפיד אמר ״אזרחי ישראל״ אבל התכוון רק לאזרחי ישראל היהודים. אם בכלל יש טעם להרהר באפשרות שלפיד צודק, היא מתייחסת רק לאזרחים היהודים. כמובן, אין שום בעיה עקרונית לבחון מה רוצים רוב היהודים (שהם רוב המדינה), אבל אז צריך לומר את הדבר במפורש. לא לדבר על ״אזרחי ישראל״ כאילו מדובר בכולם.
אז נעבור ליהודים. לפיד אומר ש-75% מהם מסכימים על 75% מהנושאים. זה מעלה את הצורך לשאול איזה נושאים? על איזה נושאים יש רוב כזה שמסכים? מכיוון שלפיד נאם במכון לדמוקרטיה, נבדוק את התזה שלו באמצעות סקרים של מרכז ויטרבי של המכון לדמוקרטיה. לדוגמה, השאלה הבאה: באיזו מידה אתה מסכים או לא מסכים עם המשפט: “יש לאפשר תחבורה ציבורית בשבת באזורים בהם רוב חילוני”? המכון לדמוקרטיה שאל, ובאמצעות הכלי שהוא מספק, דאטה ישראל, אפשר לבדוק את תשובות היהודים בלבד. נו, אז איזה שיעור מהם מוכנים לתחבורה בשבת באזורים עם רוב חילוני? קרוב ל-65%. כלומר, די קרוב למה שלפיד טוען, אבל לא בדיוק.
האזינו: שמואל רוזנר וחיים שפירא על סטטיסטיקה בחיי היומיום
קיראו: רוב הישראלים חושבים שישראל היא חברה מאוד מפולגת
נבדוק עוד שאלה: ״האם אתה בעד או נגד סיפוח למדינת ישראל של כל יהודה ושומרון / הגדה המערבית?״ כאמור, יהודים בלבד. זה נהיה מסובך. הסקר מ-2019 מצא כארבעים אחוז בעד, כארבעים אחוז נגד, כעשרים אחוז שלא יודעים. אז מה זה אומר – אפשר להציע שזה אומר ״שישים אחוז לא תומכים בסיפוח״, אפשר להציע שזה אומר ״שישים אחוז לא מתנגדים לסיפוח״. בכל מקרה, אין כאן הסכמה של 75% על שאלת הסיפוח. אין כאן משהו שמאשש בבירור את הטענה של לפיד.
עוד נושא במחלוקת קבועה, גיוס חרדים. שנבדוק? המכון לדמוקרטיה בדק. השאלה הייתה בנוסח הבא: ״חוק הגיוס החדש העומד בפני אישור בכנסת קובע כי חרדים שלמדו בישיבות עד גיל 22 יקבלו אז פטור משירות צבאי ויוכלו לצאת ללימודים או לעבודה. האם אתה תומך או מתנגד לחוק זה?״ כמובן, זו שאלה ספציפית שמתייחסת לחוק ספציפי שבינתיים לא עלה להצבעה. אבל יש כאן אינדיקציה למצב ההסכמות, אז נביט במספרים. תומכים ודי תומכים בחוק: 39%. די ומאוד מתנגדים לחוק: 51%. עוד 10% לא יודעים. מצאתם כאן הסכמה של 75%? לא מצאתם. אין הסכמה כזאת.
כמובן, אפשר לנסח שאלות שעליהן נמצא הסכמה רחבה. הכול תלוי מה שואלים ואיך שואלים. הנה דוגמה מסקר של המכון למדיניות העם היהודי. 98% מהיהודים אומרים שחשוב להם (מאוד או במידת מה) שישראל תהיה מדינה דמוקרטית. זו הסכמה רחבה מאוד. 93% אומרים שחשוב להם שישראל תהיה מדינה יהודית (מאוד או במידת מה). גם זו הסכמה רחבה. היא עוד יותר רחבה מה-75% שלפיד מדבר עליהם. אבל ברור למה. מדובר בשאלה מאוד כללית ומאוד מעורפלת. מדובר בעיקרון על. אז כן, אין ויכוח על יהודית ודמוקרטית כעקרון על. וחשוב לזכור את זה, כי לעיתים קרובות ישראלים מתבלבלים וחושבים שהיריבים הפוליטיים שלהם לא רוצים מדינה יהודים (השמאל חושב על הימין) או לא רוצים מדינה יהודית (הימין חושב על השמאל). במובן הזה, מה שלפיד מנסה לומר הוא דבר חשוב. מה שהוא מנסה לעשות הוא לשלוח מסר חשוב. הפערים אינם גדולים כפי שלפעמים נדמה. ישנם דברים שרוב מוחץ של ישראלים (בוודאי ישראלים-יהודים) מסכימים עליהם. אבל זה שוב מחזיר אותנו לשאלה ״מה השאלה״. כלומר, לאיזה ״נושאים״ לפיד מתכוון כאשר הוא אומר ״מסכימים על 75% מהנושאים״.
ועוד עניין אחד. לפיד ניסה להציג את הרוב שלו בחיבור של מפלגות. תחת הכותרת ״לאומיים-ליברלים״ הוא הכניס את בוחרי הליכוד, יש עתיד, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו ומפלגת העבודה. הנה – קבע – 76 מנדטים. שזה נשמע דומה מאוד ל-75% עד שנזכרים שבכנסת יש 120 חברים, ולא מאה. כך ש-76 מנדטים זה לא 75%. זה 63%. וחוץ מזה, האם חבר הליכוד שלמה קרעי הוא באמת ״לאומי-ליברלי״? לא בטוח. לא בטוח שהוא עצמו היה מבקש להתנאות בתואר ליברלי. ומה על נעמה לזימי ממפלגת העבודה, האם היא ״לאומית-ליברלית״? להערכתי, היא הייתה אומרת שכן, אבל במחנה הקואליציה היו מגחכים על האמירה הזאת, וטוענים שהיא ליברלית אך אינה לאומית. כך שיש כאן שאלה כפולה: לא רק האם כל חברי הכנסת של הסיעות המדוברות אומרים על עצמם שהם ״לאומיים-ליברלים״, אלא גם מי קובע מיהו באמת ״לאומי-ליברלי״?
נחזור לבסיס: לפיד נשא נאום יפה רטורית ומפוקפק עובדתית, אלא אם רוצים להישאר בספירות העליונות מאוד של ״נושאים״ שעליהם יש ״הסכמה״. לפיד נשא נאום שמנסה למכור סחורה ראויה, אבל קצת הגזים במאמצי השיווק. כך לפחות אני סבור, ומעניין אם 75% מהיהודים בישראל היו מסכימים איתי.
