fbpx

האם ישראלים יותר מדי רוצים לנצח? (לא, אבל עם כוכבית*)

 

כמה אתם רוצים שישראל תנצח במלחמה? כמה אנחנו מוכנים להתאמץ ולהקריב כדי שישראל תנצח במלחמה? כמה להקריב את החיילים שלנו – שזה כמובן המחיר הכי קשה. כמה להקריב את העקרונות שלנו – שזה פחות קשה, אבל לטווח ארוך משאיר סימנים.

האם ישראל היא המקום. הכי בטוח בעולם?

האם במדינת איווה מוכרע גורלו של העולם?

ישראל עוד לא ניצחה. בציבור ניכרים סימנים של ערעור הבטחון ביחס לשאלה האם תנצח. כדי להשיב על השאלה יש צורך להגדיר מהו ניצחון, אבל את זה נעזוב כרגע. זה לא הנושא. הנושא הוא הרצון, כמה הוא חזק, והעקרונות, כמה הם גמישים מול הרצון החזק.

בטבלה אנחנו מציגים שלושה סקרים משלוש שנים. הוצגה בהם שאלה דומה, אבל לא בנוסח זהה, ובעיקר, לא עם אפשרויות זהות לתשובה. השאלה היא על מלחמה ועל עקרונות:  כאשר צה״ל יוצא לקרב, מה צריך להיות סדר העדיפויות שלו. בספירה גסה של אפשרויות, יש שלוש: יש אפשרות שרק הניצחון חשוב. יש אפשרות שהניצחון חשוב, ולצידו דברים נוספים, כמו שמירה על חיי חפים מפשע, גם מאזרחי האויב. יש אפשרות שהניצחון פחות חשוב משמירה על חיי חפים מפשע. כמובן, מהשלוש האלה אפשר לגזור גם תתי-אפשרויות. זה מה שקורה בסקרים שאנחנו מציגים כאן: בסקר אחד יש שלוש אפשרויות, באחד ארבע, באחד חמש. זה משפיע על התוצאות.

גם המציאות משפיעה על התוצאות. ברור שאין דומה שאלון משנת 2021, לשאלון של נובמבר 2023. בשנת 2021 הייתה כאן המתיחות הביטחונית השגרתית. בנובמבר 2023 ישראל הייתה בעיצומה של מלחמה קשה, לאחר שקיבלה מכה קשה. לכן, כששואלים ב-2021 האם מטרת צה״ל היא ״לנצח ולא חשוב איך״ וכששואלים עכשיו האם מטרת צה״ל היא ״לנצח ולא חשוב איך״, השאלה אולי אותה שאלה, והעקרון אולי אותו עקרון, אבל המציאות אחרת, הסנטימנט אחר. שימו לב איך בשני הסקרים, של 2021 ושל 2022, רק מיעוט לא גדול (14%, 17%) בחר באפשרות של ניצחון כחזות הכל. ״לנצח ולא חשוב איך״, או, בניסוח מפורש יותר, ״להשיג את מטרת המבצע גם במחיר של פגיעה בחפים מפשע״ (הסקרים של המכון למדיניות העם היהודי באמצעות המדד).

בשני הסקרים הללו רוב המשיבים בחרו באפשרות שמשלבת שאיפה לניצחון ושמירה על עקרונות מוסריים חשובים. ״להילחם כדי לנצח, תוך השתדלות לא לפגוע בחפים מפשע״. זו איננה אמירה שאסור לפגוע בחפים מפשע, זו בוודאי איננה אמירה ששמירה על חפים מפשע חשובה מהשגת יעדי הפעולה הצבאית. זו אמירה על מטרה – ניצחון – ועל מטרה משנית – השתדלות לא לפגוע במי שלא צריך. זו אמירה מותאמת היטב למדיניות של ממשלת ישראל ושל צה״ל.

האמירה הזו כנראה קצת פחות מובנת מאליה עכשיו. אבל הסקר מתעתע. שיעור המשיבים ״לנצח, תוך השתדלות לא לפגוע בחפים מפשע״ צנח. מסביבות שבעים אחוז לסביבות חמישים. עדיין הקבוצה הגדולה ביותר, אך לא בפער גדול. 46% בחרו באחת מהאפשרויות ״לנצח ולנקום, כולל פגיעה בכמה שיותר מתושבי עזה״ (13%), שיש בה קריאה מפורשת לפגיעה בחפים מפשע (או הנחה סמויה שאין בעזה חפים מפשע, כולל תינוקות בני יומם), או באפשרות ״לנצח ולא חשוב איך״ (33%), שיש בה מידה של התעלמות מהעיקרון של ״השתדלות״ לא לפגוע בחפים מפשע. האם ישראלים רוצים לפגוע בחפים מפשע? הם אף פעם לא רצו, וגם עכשיו לא רוצים (מלבד מיעוט קטן). האם לישראלים אכפת שנפגעים חפים מפשע? בעניין הזה נדמה שחל שינוי: חלק ממי שפעם היה להם אכפת, איבדו את האכפתיות. הסיבות מובנות – הנסיבות מובנות – אבל צריך לשים לזה לב. כי יש לזה חשיבות.

לבחירה להתעלם משאלת החפים מפשע בשורות האויב יכולות להיות לפחות שתי סיבות:

האחת – הדם הרותח, שמערפל את הראייה, ומטשטש את הגבולות המוסריים. זו תופעה טבעית, שלא צריך למהר מדי לגנות אותה. כעס הוא רגש חשוב, שיש לו תפקיד בנסיבות הנוכחיות. הביטו בגבורה, בהקרבה, של חיילי צה״ל. הם כועסים. וטוב שהם כועסים. ובצדק הם כועסים. וחשוב שהאויב ידע שישראל מסוגלת לכעוס, ושכאשר היא כועסת היא מתירה את הרסן ופועלת באגרסיביות. חשוב שהאויב ייקח את הכעס הפוטנציאלי הזה בחשבון.

יש גם סיבה אפשרית שנייה להתעלם משאלת החפים מפשע: היא מאפשרת לנו להילחם. היא מסירה מדרכנו הסחת דעת, שאינה הולמת את שעת החירום שאנחנו נמצאים בה. טוב שחיילי צה״ל כועסים. טוב שהם מרוכזים במשימה, וכאשר מעמיסים עליהם מטלה נוספת, חורגת מהמשימה, כמו הקדשת תשומת לב מיוחדת להימנעות מפגיעה בחפים מפשע, אנחנו מסיחים את דעתם, מוסיפים להם עומס קוגניטיבי, שיכול להשפיע על החלטות שצריכות להתקבל בשבריר שנייה. רגע של היסוס לפני שיורים, רגע של התלבטות לפני שמשליכים רימון.

ויש כמובן גם הרבה סיבות לא להתעלם משאלת החפים מפשע. יש סיבות מוסריות – כי חפים מפשע הם חפים מפשע. יש סיבות חברתיות – כי חברה שמאבדת את הרגישות המוסרית שלה היא חברה פחות טובה. יש סיבות מדיניות – כי ישראל זקוקה לבעלות ברית שחשוב להן לוודא שהיא מדינה שערכיה דומים לשלהן. יש סיבות מבצעיות – ההיסוס לפני לחיצה על ההדק מונע פגיעה בחפים מפשע, ומונע גם פגיעה של כוחותינו בכוחותינו, או בשבויינו.

שורה תחתונה: החיים הם מטוטלת, וגם העקרונות מטולטלים איתם. ישראל צריכה להילחם כדי לנצח. אבל כן חשוב איך. חשוב שתעשה כל מה שצריך כדי לנצח. וחשוב שלא תעשה שום דבר שלא צריך כדי לנצח. וחשוב שתזכור מי האויב שלה, וכמה הוא אכזר. וחשוב שתזכור גם מי היא, וכמה היא לא כמו האויב שלה.

, , , , ,

22/02/2024איך ייסגר הבור הענק בתקציב המדינה? סבר פלוצקר, Ynet
יותר ממחצית צופים סיכויים נמוכים ל"ניצחון מוחלט" תמר הרמן, ירון קפלן, המכון לדמוקרטיה
למה השירות הצבאי של הסדרניקים קצר יותר? חיים נבון, מקור ראשון
7 באוקטובר של מגלן, דקה אחרי דקה איתי אילנאי, ישראל היום
מה המלחמה עושה לנו נחום ברנע, Ynet
סופו של סינוואר קרב. אבל חמאס יחיה בעזה גם אחריו אייל פינקו, וואלה
מדד JPPI לחברה הישראלית, פברואר 2024 רוזנר, פוקס, סלפקוב, המכון למדיניות העם היהודי
שרה פון שוורצה, צפויה לנו שיחה מדכדכת? שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל
עזה תסתדר בלעדיה: עשרה מיתוסים על אונר"א עדי שורץ, מקור ראשון
גם ממדי המחדל הכלכלי מתחילים להתבהר גד ליאור, Ynet








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-02-23)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 12 39 36
הליכוד 32 18 18.7
יש עתיד 24 13 13.1
ישראל ביתנו 6 10 9.5
ש״ס 11 10 9.4
עוצמה יהודית 6 10 8.8
יהדות התורה 7 6 6.9
רע״מ 5 4 5
חדש תע״ל 5 5 4.8
מרצ 0 5 4
הציונות הדתית 8 0 3.9
עבודה 4 0 0
בל״ד 0 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר