את סוגיית השקרים בסקרים, כתב קמיל פוקס, רצוי להפריד לשני חלקים. הראשון – ״באיזו מידה אנשים משקרים בסקרים״. השני – ״מדוע משקרים אלה שמשקרים״. הדיון בעמוד 206 בספרו של פוקס: ״תשיגו לי את מינה צמח: על סקרים, מתמכרים ומבקרים״. ממנו יצאנו למסע קצר. מסע שכלל עוד סקר. לכבודו של פוקס, חבר ומורה, שהלך לעולמו לפני חודש, בתחילת אפריל, סוף אדר ב.
בשאלות רגישות, מסוג מסוים, כתב פוקס בספר, ״אין ספק שנסקרים משקרים״. ומה על סקרי בחירות, שבדרך כלל הם שמעוררים את החשדנות המוכרת בקרב מבקרי הסקרים? ״המצב כבר פחות ברור״, כתב. הוא הציע להחליף את נוסח הדיון. במקום לשאול ״למה הנשאלים משקרים״, מתאים יותר בעיניו לשאול ״למה הנשאלים עונים כפי שעונים?״. וכן – הסיק: ״יש אנשים שמשקרים, אם כי בשיעורים נמוכים מכפי שגורס הפולקלור העממי״.
הוא עצמו הרגיש מדי פעם שלא כולם אומרים לו את האמת. לאחר מדגמי הבחירות של שנת 2015, שלא חזו היטב את התוצאה, התבקש להסביר את כשלון המדגם לספק תמונה מלאה ומדויקת של התוצאות, והציע שלושה גורמים מסבירים: שיעור המסרבים הגבוה להשיב למדגם, שעת סגירת המדגמים המוקדמת לעומת שעת סגירת הקלפיות, וגם “חלק מהאנשים לא אומרים את האמת, כלומר משקרים”. בספר, שנכתב לפני הבחירות האלה, ולפני המדגם הזה, היה מדוד יותר. חלק גדול מההטיות שנתפסות אצלנו כשקרים, אלה הטיות שיש להן ״הסברים מתחומי הפסיכולוגיה החברתית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית. אלה לא בדיוק ׳שקרים׳״, כך כתב.
שאלת השקרים העסיקה אותו כאיש מקצוע רציני, ולא כציצן של ביקורת נמהרת על תורת הסקרים. היא מעסיקה גם אותנו, ולכן בחרנו לכלול אותה בסקר שערכנו לאחר מותו באמצעות הפאנל של אתר המדד, שפוקס היה מייסדו, והיועץ המקצועי שלו מאז הקמתו.
הסקר כלל 1400 משיבות ומשיבים, והתשובות שוקללו על פי הצבעה ודתיות. שאלנו בו שתי שאלות שנוגעות לנושא שאנחנו עוסקים בו כעת:
האם כאשר את/ה משיב/ה לסקרים את/ה אומר/ת את האמת או לא אומר/ת את האמת?
וגם:
האם לדעתך, כאשר ישראלים אחרים משיבים לסקרים, האם הם אומרים את האמת או לא אומרים את האמת?
כמובן, הנחנו שיהיה פער בין התשובה לשאלה הראשונה לבין התשובה לשאלה השנייה. ואכן, יש פער. 76% מהנשאלים אמרו לנו שהם ״תמיד אומרים את האמת״ בסקרים. רק 5% מהם אמרו שגם ישראלים אחרים ״תמיד אומרים את האמת״ בסקרים. כלומר: רוב הישראלים מעידים על עצמם שהם תמיד אומרים אמת. ומצד שני רובם (53%) מעידים על הישראלים האחרים שהם רק ״בדרך כלל אומרים את האמת״, ולא תמיד. ויש גם לא מעט מהם, 38%, הסבורים שישראלים אחרים רק ״לפעמים אומרים את האמת ולפעמים לא אומרים את האמת״. דרגה עוד יותר נמוכה של מהימנות.
צריך לשים לב לכמה דברים כאשר בוחנים את התוצאות הללו. קודם כל, מי שהשיבו הם ישראלים שמשיבים – ישראלים שתוך כדי מתן תשובה לסקר היו צריכים לומר אם הם תמיד עונים אמת כשהם משיבים לסקר. משמע, אלה מהם שאמרו ״בדרך כלל״ (22%) או ״לפעמים כן ולפעמים לא״ (2%) בעצם רמזו לנו – הסוקרים – לקחת בחשבון שאולי גם בסקר הזה הם לא אומרים אמת. למעשה, אולי הם אפילו לא אומרים אמת כאשר הם אומרים שהם בדרך כלל אומרים אמת… כך שעצם השאלה במתכונת הזאת, בנסיבות האלה, היא שאלה שיש בה ממד בעייתי.
בין השאר בגלל זה בחרנו לשאול את המשיבים גם על עצמם, וגם על אחרים. כי לפעמים, הדרך הכי נוחה לבני אדם לומר מה הם חושבים באמת, היא לדבר על אחרים ולא על עצמם. ומצד שני, המשיבים יודעים על עצמם אם הם כן או לא אומרים אמת. הם לא יודעים על אחרים. מה שהם יודעים על אחרים זה מה שהם שומעים ברחוב, או בתקשורת, כולל אגדות על ישראלים שמרבים לשקר בסקרים – מה שפוקס קורא לו ״הפולקלור העממי״.
מחר: על הבדלים בין מגזרים בשאלת הסקרים והשקרים.
