לפני חודש בערך הצגנו כאן שאלה: האם הגיוס הרעשני של כמה מאות חרדים לצה״ל מבטא שינוי ממשי, או שמדובר בתרגיל ביחסי ציבור, רעש רקע שלא מלמד על שום תזוזה משמעותית.
להאזין: באיזה אלוהי-ם היהודים בישראל מאמינים?
לקרוא: בעד ונגד האירוח של אלון מאסק בישראל?
להשיב: מה הלקחים שלכם ממתקפת ה-7 באוקטובר?
לשאלה הוספנו מבחנים: על מה כדאי להסתכל אם רוצים לתת תשובה רצינית לשאלה הזאת. עכשיו נוסיף למבחנים גם מספרים, שיש בהם יותר מקצה של תשובה. המספרים מתוך סקר של המכון למדיניות העם היהודי, שנתוניו נאספו על ידי חברת הסקרים אסקריא, המתמחית בחברה החרדית, ונותחו על ידי פרופ׳ קמיל פוקס. הכותרת שאפשר לתת להם: אין שינוי. אין תזוזה. החברה החרדית לא רוצה לעשות היום את מה שלא רצתה לעשות אתמול. היא לא רוצה להתגייס, היא לא רוצה לוותר על תקציבים יחודיים, היא לא מצפה לתמורות מרחיקות לכת בקשר של חרדים ולא חרדים.
זו מסקנה מאכזבת, גם אם לא בהכרח מפתיעה. ויהיו מי שיחלקו עליה. הם יאמרו: הסקרים לא לוכדים את השינויים שקורים מתחת לרדאר, או שיאמרו שיש תהליכים שהשאלות כלליות מכדי לזהות אותן, או שחרדים יודעים מה רוצים לשמוע מהם אז הם אומרים דברים שהם לא מתכוונים אליהם, או וריאציות אחרות של אחת מהטענות האלה. מי שיחלקו על ממצאי הסקר רוצים שהמציאות תהיה אחרת, וחלקם מן הסתם מאמינים – בכל ליבם – שהמציאות אחרת. יכול להיות: סקרים הם כלי אחד מתוך כלים רבים, ויש להם מגבלות. אולי המציאות אחרת. אולי רק הם, האופטימיים, רואים אותה. אבל צריך לומר: קצת קשה לבסס מדיניות על טענות שאי אפשר למצוא להן ראיות מוצקות. וכרגע, אין ראיות מוצקות. יש ראיות הפוכות.
קחו לדוגמה את השאלה על גיוס החרדים במלחמה. כבר הזכרנו את הכמה-מאות חרדים שהתגייסו בתקופת המלחמה. זה היה אירוע שהוקדשה לו תשומת לב רבה, אם כי כל העת ריחפה מעליו שאלת המהות – מה הוא משקף. ברור שטוב לראות חרדים במדים. זה סמל משמעותי, זה נירמול של תופעה שצריכה להיעשות נורמלית. האם יש כאן גם רמז לעתיד? אולי, אבל החרדים לא חושבים כך. שאלנו: ״בזמן המלחמה אנחנו רואים לא מעט חרדים שבוחרים ללבוש מדים ולהתגייס כדי לסייע למאמץ המלחמתי. מה מהאפשרויות הבאות הכי קרוב לעמדתך בנושא זה?״ 46% מהחרדים אמרו ש״טוב שזה קורה״. מעודד? לא בהכרח, כי מתוך אלה, הרוב הגדול (33%) אמרו שאמנם טוב שזה קורה, ״אבל זו תישאר תופעה יחסית מצומצמת בחברה החרדית״. צרפו את אלה ל-30% שאמרו שלא טוב שזה קורה, והנה כבר רוב ברור שאומר לכולנו: אל תצפו לגיוס נרחב. זה לא יקרה.
שאלנו חרדים גם האם בעקבות המלחמה חל שינוי בעמדתם ביחס לגיוס חרדים לצה״ל. 70% מהם אמרו לא. כלומר, דעתם לא השתנתה. ״התנגדתי ועדיין מתנגד לגיוס חובה של תלמידי ישיבה״. עוד 12% אמרו שדעתם השתנתה, ועכשיו עוד יותר ברור להם מבעבר שאין לגייס תלמידי ישיבה. כלומר, שמונה מכל עשרה חרדים מתנגד לגיוס האברכים, ומכיוון שהחברה החרדית היום היא חברה שבה הלימוד בישיבה הוא הנורמה, זה אומר בפועל שלא יהיה גיוס של צעירים. אולי יהיה קצת גיוס ״שלב ב״, כמו שהיה במלחמה. טירונות קצרה, והתייצבות לתפקידים מסוימים בזמן חירום. שזה יפה, אבל זה לא גיוס חובה לצבא העם. גם לא קרוב לזה.
אגב, מעניין שהעובדה שאינם מתגייסים למשימות ההגנה והשמירה לא מונעת מהחרדים להציג עמדות ניציות מאוד ביחס למה שיקרה בעתיד בעזה. 45% מהם תומכים ב״שלטון מלא של ישראל על כל השטח והחזרת הישובים היהודים (גוש קטיף)״. עוד 17% תומכים ב״שלטון מלא של ישראל על כל השטח״ (בלי החזרת גוש קטיף). זה אומר שיש רוב שמזהה צורך בהצבת כוחות של צה״ל לשליטה על רצועת עזה, ואינו מזהה שהצורך הזה משנה את התחשיב הנוגע לשאלת הגיוס. מה יקרה בעזה? צה״ל ישלוט. מי יתגייס לצה״ל שישלוט? לא אנחנו.
