fbpx

יאיר שרקי מציב לשמרנים בקהילה שלו קושי גדול

קשה מאוד שלא לחבב את דמותו הציבורית של יאיר שרקי. אינני מכיר אותו, אך מרחוק, כמו רבים, גם אני מחבב אותו. בעולם של צעקנות, הוא נעים הליכות. בעולם של בוטות, הוא רך דיבור. בעולם של כוחנות, הוא משדר רוך, התחשבות. תורמים לזה כמובן גם המראה הכמעט נערי, התדמית המתעתעת, הוא דתי? הוא חרדי? הוא רוחני? לא יודע מה הוא בדיוק מכל אלה, אבל יודע ששרקי מיוחד. זה מוסיף לו כוח תקשורתי, כי מי שמיוחד בולט בזירה תקשורתית רוויה. דמות ששמים אליה לב, משהו שמעבר לעיתונאי. רוצים, תקראו לזה ידוען. אפשר להניח שלשרקי לא קל ללכת ברחוב בלי שיזהו אותו ויזרקו לו מילה כזאת או מילה אחרת. אפשר להניח שלישראלים ברחוב יש סוג של תחושת בעלות עליו. הוא בן בית אצל רבים מהם (אלה שעושים שגיאה וצופים בחדשות 12 ולא בכאן חדשות), ומכיוון שכך הם מרגישים כלפיו סוג של פמיליאריות.

מה דעתכם על ההחלטה להקים את עיירות הפיתוח? בואו לדרג 25 החלטות מ-75 שנות המדינה

שרקי סיפר אתמול לצופיו ועוקביו שהוא – כך הוא ניסח זאת ״אוהב בנים״. אולי קשה מדי לכתוב ״הומו״. אולי בוטה מדי, לא מתאים לסוג המסר שרצה. בטקסט קצר ומדוייק, שמן הסתם עבד עליו הרבה עד ששיפץ אותו למתכונת המדוייקת ששיגר לאוויר, כתב שהוא ״אוהב בנים ואוהב את הקדוש ברוך הוא. וזה לא סותר וגם לא חדש״. ועוד כתב שהוא חי כל הזמן ״את ההתנגשות שבין ההעדפה המינית הזאת לבין האמונה״. רבים מאוד קראו בהתרגשות, בהשתאות, את הווידוי הקצר שלו. רבים מאוד עודדו אותו, ציינו לשבח את אומץ הלב שלו, את הפתיחות שלו. אם קודם חיבבו אותו, עכשיו הם מחבבים אותו עוד יותר. איך אפשר שלא.

שרקי כתב שאין לו כוונה ״לדון בזה״ בשום מקום, וביקש ״שתכבדו את זה ואת פרטיותי״. זו בקשה שקשה לקבל כפשוטה. שרקי הוא שבחר להפוך את נטייתו המינית למשהו שאיננו פרטי. הוא שכפה עלינו ידיעה. הדיון מתחיל ממנו, וזה דיון שקשה להימנע ממנו. אבל אפשר לכבד את הבקשה לא לדון בחייו הפרטיים, כי הם באמת לא עניינינו, ולהסתפק במשמעות הציבורית של מה שבחר לספר.

ויש לדברים משמעות ציבורית. יש להם חשיבות ציבורית. ההחלטה של שרקי לגלות מי הוא מצטרפת למהלכים רבים אחרים, ותורמת למגמה חשובה של נרמול המיניות ההומוסקסואלית בקהילה הדתית בישראל. יגאל גואטה תרם למגמה הזאת, ושילם מחיר פוליטי, כאשר התברר שהלך לחתונה גאה של האחיין שלו. שרקי תורם באירוע יותר דרמטי. מעכשיו, בכל ערב על המרקע, צופים וצופות דתיים ילוו במבטם את דמותו של מי שמצד אחד הוא קצת משלהם בן מוצלח של ״הקהילה שלי… הקהילה הדתית״ – ומצד שני הוא, ובכן, אתם יודעים מה. אין לכם ברירה אלא לדעת. הנה, זה מה ששרקי עשה, גם אם לא לזה התכוון: הוא הציב לדתיים מודל שיאלצו להביט בו כל ערב של הומו דתי. תקבלו, אל תקבלו, תאהבו, תגנו, תסכימו, תדחו – דבר אחד לא תוכלו לעשות: להדחיק. לא תוכלו לומר שאצלנו אין. לא תוכלו להתכחש למציאות.

וכאמור, בציבור הדתי בישראל יש מגמה של נרמול המיניות ההומוסקסואלית, אבל הנרמול הוא לא כל הסיפור, כי מולו נעשים גם נסיונות בלימה. למעשה, הציבור הדתי, שמפולג בסוגיות רבות הנוגעות לחומרות דתיות, שסוע גם בעניין הזה, אולי יותר מאשר בכל עניין אחר. את קו השבר אפשר לשהות בקלות בזירה הפוליטית. בפשטנות מסויימת, אפשר להביט בדתיים של נפתלי בנט, הסבלניים והמכילים לנרמול (בנט שיגר לשרקי מילות עידוד), ומולם הדתיים של בצלאל סמוטריץ׳, שמתקשים לקבל את המגמה ונלחמים בה. אלה הדתיים שארגוניהם עוקבים בדאגה אחרי המציאות המתרקמת מול עיניהם ומזהים אתגר. אפילו בחינוך הממלכתי דתי (חמ״ד).

״קיימת מגמת התגברות מובהקת בעיסוק בתחום, תוך ׳חיבוק׳ ואימוץ הזהות הלהט”בית כזהות לגיטימית לכל דבר ועניין. בחמ”ד הדבר מופיע אמנם בצורה גלויה פחות מבחינוך הממלכתי, אך ניתן לראות כיצד מגמות הרואות בזהות הלהט”בית זהות לגיטימית – מתחילות לשאת ראש גם בחמ”ד״. זה מתוך דו״ח של ארגון בשם ליב״ה על החינוך הממלכתי דתי ויחסו לנטיות מיניות ולקהילת הלהט״ב. ״אחת הסכנות הגדולות הטמונות בחינוך שכזה הוא הטמעת התפישה בקרב התלמידים כי ההומוסקסואליות הינה דבר מקובל ונורמלי״, נכתב בדו״ח. עכשיו רק דמיינו מה עושה דמות אהודה ומקובלת ומוכרת כמו שרקי ל״הטמעת התפישה״ שמדובר בדבר ״נורמלי״.

זו הסיבה להתעכב על ההודעה הפרטית מאוד של עיתונאי לציבור עוקביו. שרקי מציב לשמרנים במחנה שלו קושי גדול. את החינוך הממלכתי דתי אפשר לנסות לעצב בכלים של משטור ממסדי. אפשר לשלוח את נציג מפלגת נועם לחנך מחדש את מערכת החינוך. אפשר להחליף פקידים, לרסן תוכניות לימוד, אפשר לקבוע מאיזה גיל מותר לדבר על זה, אפשר להחזיר לתלם מנהלות סוררות של בתי ספר. אבל כל זה לא יעזור מול יאיר שרקי אחד. לא תוכניות הלימוד, לא סינון העמותות, לא שינוי מערכת השעות, לא החלפת הפונקציונרים במשרדים. במציאות התקשורתית ובשיח הציבורי של היום, למסר של שרקי יש יותר כוח מאשר לכל אלה.

, , , , , , , , , , , ,

15/04/2024היום השמיני: שמונה כריכות (שלא נבחרו) שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל
הלילה הטוב הראשון מאז 7 באוקטובר נחום ברנע, Ynet
איפוק הוא לא תבוסה. המתנה אינה הכלה רונן ברגמן, Ynet
כמה ימי מילואים כל אחד יחסוך אם החרדים יתגייסו ליאור באקאלו, N12
אנחנו נלחמים, ובחוץ חוזרים לריב קלמן ליבסקינד, מעריב
"להרצי אין אויבים, אבל גם אין לו חברים" איתי אילנאי, ישראל היום
קו אחד לשתי התנקשויות: חוסר מחשבה על התוצאות עמוס הראל, הארץ
בירקנפלד, למה הפסקנו להיות ציידים-לקטים? שמואל רוזנר, הקיפוד והשועל
הסכנה הקיומית למדינת ישראל מגיעה דווקא מניו יורק מוריס הירש, מקור ראשון
ההישגים הצבאיים אינם מתורגמים להישגים אסטרטגיים אבי יששכרוף, Ynet








מפלגה מושבים בכנסת סקר אחרון
(2024-04-12)
ממוצע המדד
המחנה הממלכתי 8 30 30
הליכוד 32 19 20
יש עתיד 24 15 12.7
ש״ס 11 9 10.1
ישראל ביתנו 6 12 9.4
עוצמה יהודית 6 10 9.4
יהדות התורה 7 7 7.2
רע״מ 5 5 5.1
חדש תע״ל 5 5 4.6
מרצ 0 4 4.5
תקווה חדשה 4 4 3.6
הציונות הדתית 8 0 2.9
עבודה 4 0 1
בל״ד 0 0 0

הקליקו על הטורים כדי לארגן את הנתונים לפי סדר