יצחק יוסף, רב ראשי בישראל, גורם נזק לתפקיד שהוא ממלא. לא בטוח שזה רע. התפקיד מיותר, ואולי אם ירבה הנזק, יגבר הלחץ לבטל אותו. אבל בינתיים, התפקיד קיים והנזק מצטבר. בתקופה של מתח חברתי, הרב מוסיף מתח. בתקופה של שיח מוקצן, הוא מוסיף הקצנה. בתקופה של חירשות הדדית, הראשון לציון הוא הראשון לחירשות.
אבל אין טעם לשפוך עוד דלי של ביקורת על ראשו. כבר נשפכה מספיק ביקורת, וכבר קמו מי שקמו להגן עליו, וכבר תירצו תירוצים והסבירו הסברים. ועל חלק מהתירוצים שווה להתעכב, כי יש בהם עניין במסגרת הניסיון לעדן קצת את שיח החירשים הישראלי. בעיקר שווה, להתעכב על העניין הזה של ״טמטום״. זו המילה שהקפיצה את כל מי שאוכלים לא כשר, או את מי שמכירים את מי שאוכלים לא כשר, והסיקו שהרב אומר דברי הבל. טמטום הוא על פי ההגדרה המילונית ״טיפשות, חווסר חוכמה״. לומר שמי שאינו מקפיד על מזון כשר לוקה בטמטום זו אמירה, ובכן, מטומטמת. המציאות מפריכה אותה.
האם הרב אינו יודע שישנם בני אדם חכמים מאוד שאינם אוכלים מזון כשר? בוודאי שהוא יודע, אלא שהרב שרוי בעולמו, שבו אין הגדרות מילוניות, ואין קשב למה שהציבור יכול לשמוע ולעכל. מבחינתו, טמטום של אוכלי מזון לא כשר הוא עובדה המעוגנת בכתובים. בדרך כלל, מדובר ב״טמטום הלב״ אבל ישנו גם ״טמטום המוח״. כתבים שונים מהמסורת היהודית מפליגים בתיאור של שני המושגים האלה, המקושרים לאכילת מזון לא כשר. בדרך כלל, הם נשענים על התלמוד, מסכת יומא: “תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם״. ואם תחפשו הלאה, תמצאו לא מעט התייחסויות הקושרות עבירות באופן כללי, ואכילת מזון לא כשר באופן ממוקד, למושג הטמטום. הנה, לדוגמה, המהר״ל, רבי יהודה ליווא בן בצלאל מפראג: ״כל עושה עבירה הוא נוטה אחר החמרי, ולכך אמר כי העבירה מטמטמת לבו של אדם״.
הטמטום שמדובר בו במסורת היהודית אינו טמטום במובן של טיפשות. זה טמטום מסוג אחר. למעשה, מדובר בסוג של מחסום, שהאדם מציב בינו לבין האפשרות של קדושה. הרמב״ם, החותר להתקרבות שכלית לאל, כותב: ״מקום הקדוש והטהור אשר רוח א-להים שם אין ראוי להיות בו האיש המלוכלך בטומאה״. גם הוא בוודאי ידע שסביבתו גדושה באנשים חכמים שמאכלם אינו כשר. ובכל זאת כתב מה שכתב. רבי יצחק אברבנל, ממנהיגי יהדות ספרד, כתב ש״עינינו הרואות כי האומות האוכלות בשר חזיר, השקץ והעכבר, ושאר בעלי החיים טמאים, כולן הן חזקות, אולם התורה האלוקית לא באה לרפא את הגוף ולדאוג לבריאותו, אלא לדאוג לבריאות הנפש ולרפא תחלואיה, ולכן אסרה התורה את המאכלים, לפי שהם מתעבים ומשקצים את הנפש הטהורה״. כלומר – אין הכחשה של המציאות. אפשר לאכול בשר חזיר ולהיות בריא וחכם. מה אי אפשר להיות? אי אפשר להיות בעל ״נפש טהורה״.
האם בעתיד הקרוב מצבך הכלכלי האישי ישתפר או ידרדר?
בואו לקרוא על חמורו של משיח ועל מבחן זמן של ספרים
מכאן, פתוחה הדך לשתי פרשנויות.
האחת – זו שמניחה שישנו דבר כזה ״נפש טהורה״, או משהו מהסוג הזה, ושאכילת מזון שאינו כשר אינה מאפשרת לזכות בו. באתר של חב״ד מוסבר יפה ש״׳טמטום’ [משמעותו ללקות ב]קהות ובאטימות מסויימת לענייני קדושה. הדברים אינם נקלטים כראוי, כאילו נתקלו בחומה שמעכבת אותם מלחדור פנימה״. אם אתם מאמינים בנפש טהורה או בענייני קדושה, שיש להם קשר למזון כשר – אזי תקבלו את דברי הראשון לציון.
האפשרות השנייה היא להבין שדברי הרב הם טאוטולוגיה. מה בעצם אמר הרב? שמי שלא אוכל מזון כשר – קורה לו מה שקורה למי שלא אוכל מזון כשר. מה קורה? נחסמת בפניו קדושה שזמינה רק למי שאוכל מזון כשר. אם היה אומר זאת בלי להשתמש במילה ״טמטום״, שהיא הנפץ שחולל את המהומה, לא הייתה שום בעיה. לומר שמי שלא אוכל מזון כשר אין לו את הקדושה של מי שאוכל מזון כשר זו אמירה לגמרי סתמית. באותה מידה אפשר לומר שמי שלא מניח תפילין אין לו את דרגת הקדושה שיש למי שמניח תפילין. ואפשר לומר שמי שלא סורג סוודרים אין לו את הקדושה של מי שסורג סוודרים. אם אתם מאמינים בקדושה כזאת – שנובעת מאכילת מזון כשר – איכלו כשר! אם אתם לא מאמינים שיש קדושה כזאת – שנובעת מאכילת מזון כשר – אז מה שאומר הרב פשוט לא רלבנטי לכם. הוא אומר שאתם חסומים מלהגיע לדרגה של משהו שאתם לא מאמינים שקיים.
קיימת כמובן גם האפשרות, שאתם בכלל לא מבינים מה זה ״קדושה״, כי אף פעם לא יצא לכם לראות קדושה, להריח קדושה או לעמוד אחרי קדושה בתור בקופת חולים. נכון שהרמב״ם כתב על זה משהו, במאה ה-12. ונכון שגם אברבנל כתב, במאה ה-15. וגם המהר״ל כתב, במאה ה-16. אלה אנשים שחיו במציאות אחרת, עם תודעה אחרת, וחיפשו הסברים אחרים לתופעות שהכירו. הם כנראה הבינו מה זאת קדושה, ואולי גם הראשון לציון מבין. מי שלא מבין, רשאי לחשוד שמדובר במושג מעורפל שלא אומר שום דבר חוץ מאשר את הטענה הסיבובית שכבר הזכרנו: מי שעושה את מה שמזכה בדרגת קדושה זוכה לקדושה, כמו שמי שרץ מהר מקבל מדליה, ומי שעושה טסט מקבל רישיון נהיגה. רוצים מדליה שמעניק איגוד הספורטאים? רוצו! רוצים רישיון שמעניק משרד התחבורה? עשו טסט! רוצים קדושה שמעניק הראשון לציון? איכלו כשר!
ואם אתם לא רוצים את הקדושה שהוא מחלק – ואני מניח שרבים מכם לא רוצים – המעשה הנכון הוא להתעלם מדבר הטמטום. כי הטמטום איננו האשמה בטיפשות, אלא, כפי שציטטנו מהאתר של חב״ד, טענה שאכילת מזון לא כשר מובילה ל״קהות ואטימות״. והרי זה התיאור שמתאים במדויק גם למצבו של הרב יוסף: במקרה של אוכלי לא כשר – מדובר באטימות למשהו שמכונה ״קדושה״. במקרה של הרב, מדובר באטימות בהירה יותר. אטימות לרגישויות של הציבור הרחב.
ושלוש הערות קצרות לסיום:
- ברור שנושא משרה שמקבל משכורת מהציבור צריך להיות רגיש לאופן שבו הציבור יגיב לדבריו.
- כל זה לא מסביר את קביעת הרב שהציבור החילוני הוא ציבור של ״מסכנים״ ש״אין להם סיפוק בחיים״. אבל באופן כללי, לחרדים יש נטייה חזקה להניח, או לפחות לומר, שחילונים היו במצב טוב יותר לו היו חרדים (ראו גרף).
- טענתו שהציבור החילוני מקנא בציבור החרדי כמובן מופרכת. עוד הוכחה לכך שהרב פשוט לא מחובר למציאות.
