בואו נדבר על משהו משעמם: החלטת ממשלת ישראל לאפשר למוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים בבעלות רשתות החינוך החרדיות, לקבל תקציבים שמטרתם הצטרפות לתוכנית ׳אופק חדש׳. שמעתם ״מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים״ – נרדמתם. חבל שנרדמתם. כי אוטוטו מאות מיליונים של שקלים עוברים מהכיס שלכם לכיס של מורים שמלמדים במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים. ובואו נקרא לזה בשם קצת פחות מכובס: רשתות החינוך של ש״ס ויהדות התורה.
האזינו: האם מדינת ישראל היא עדיין מקלט בטוח?
קיראו: האם ישראל היא המקום הכי בטוח ליהודים
מה חסר כדי שהכסף יעבור? חסרה חתימה של טייס קרב. שמו יואב קיש. הוא גם שר החינוך. הסכמים קואליציוניים נחתמו, הממשלה אישרה, חסרה חתימה. אם צריך לנחש: קיש כנראה יחתום. מדוע? כי חשוב לו יותר לקיים את ההסכם עם החרדים, שלא יעשו עניינים בקואליציה, מאשר לממש את ההבטחה של ממשלת ישראל לבלום הוצאות מיותרות לטובת צרכי הבטחון החדשים. הלוואי ויתברר שאני טועה. אחר כך יבוא בית המשפט וידון – עתירה למתן צו ביניים וצו על תנאי כבר הוגשה על ידי עמותת חדו״ש. חבל שצריך את חדו״ש להגשת עתירה כזאת, שמייד יצבעו אותה בצבעים של ״חילונים נגד חרדים״. הייתה צריכה להיות עתירה של הורים לילדים בקריית שמונה, של מורים בבתי ספר ממלכתיים בבאר שבע, של מי שייפגעו מהמהלך של הממשלה, והחתימה של קיש, ואינם חשודים-מראש בהתנגדות לכל הטבה לחרדים. אבל מה לעשות: חדו״ש הגישו עתירה, טובה ומנומקת, אחרים לא הגישו. אולי הם נרדמו כששמעו את המשפט ״מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים״.
מה הבעיה עם העברת הכסף הזה? נמנה ארבע בעיות:
הראשונה, מדובר בתרגיל הונאה. מורים בחינוך החרדי יקבלו תגמול כאילו – כאילו – גם הם עומדים בתנאים שנקבעו ל׳אופק חדש׳. זו תוכנית שהעלתה שכר למורים בתמורה להעלאת איכות המורים. כלומר, יש תנאי: מורים יהיו בעלי תואר כזה או אחר, תהיה להם תעודה כזאת או אחרת, הם יעברו הכשרות כאלה או אחרות. ויש תמורה: שכרם כמורים יותר מוכשרים יעלה. במקרה של הרשתות החרדיות התמורה תינתן, אך התנאי עוקם כך שלמעשה אינו תנאי. המורים החרדים (במקרה הזה גברים) ייגשו לוועדת חריגים ויקבלו אישור שהם, ובכן חריגים. כולם חריגים. איכות ההוראה בחינוך החרדי לא תעלה. רק השכר יעלה.
השנייה, ידוע לכל שהרשתות שמוריהן יקבלו תוספת לא עומדות בדרישות בסיסיות שמערכת החינוך המתוקצבת נדרשת להן. זה הדבר שנהוג לכנות ״לימודי ליבה״. קראו את דו״ח מבקר המדינה. הכל מופיע בו, וכולם מתעלמים ממנו. למוסדות החרדים נמצאה דרך לחמוק מפיקוח פרטני, ולקבל תקציב כאילו יש לימודי ליבה גם כאשר ברור שאין הרבה לימודי ליבה.
השלישית, מדובר בכסף פוליטי: מי שייהנה ממנו הן שתי רשתות חינוך בעלות זיקה מפלגתית שאין עליה מחלוקת. זה לא כסף לחינוך, זה כסף לחינוך מטעם מפלגה. כסף שמטרתו לאפשר מערכת שאחת ממטרותיה היא גידול עוד דור של מצביעים לשתי מפלגות. ואתם מממנים את זה, ועכשיו תממנו יותר.
הרביעית, ואולי החשובה ביותר: הכסף הזה מיועד להעלאת משכורות. זה כסף שמרגע שיוחלט להעביר אותו, יהיה קשה מאוד, אולי בלתי אפשרי, להחזיר אותו. במובן הזה, העלאת המשכורת למורי החינוך המוכר שאינו רשמי גרוע מהעלאת ההקצבות לבחורי ישיבות. למה? כי את העלאת ההקצבות יהיה קל לממשלה אחרת לקצץ, ולעומת זאת, העלאת שכר למורים קשה מאוד להחזיר לאחור. מה שישוחרר כבר לא יוחזר.
תשאלו, מה הנזק? ניתן שתי תשובות: אחת – הנזק הוא כלכלי וחברתי. כלכלי – משום שהמדינה תשקיע הרבה משאבים בתלמידים שבתי הספר לא מכשירים כראוי לחיי עבודה ותרומה משקית. חברתי – משום שהמדינה, במהלך הזה, מגדילה את הפער בין התקצוב לתלמיד חרדי לבין תקצוב לתלמיד לא חרדי. מכל מיני סיבות, שפירוטן יחייב עוד אלף מילים של הסבר, המהלך שהממשלה עושה עכשיו פשוט מייקר שעה בבית ספר חרדי. ואם לוקחים את מחיר שעת ההוראה ומחלקים במספר התלמידים, יתברר שתלמידים חרדים פשוט מקבלים יותר. יותר מהילדים שלכם – אם אתם לא חרדים. חברתית, זה מצב מקומם. וכאמור: כל זה נעשה כאשר הממשלה מבטיחה להשקיע הרבה יותר בביטחון. וכאמור, כל זה נעשה באופן שיקשה מאוד על החזרת הגלגל לאחור.
תאמרו: הרי היית מתנגד להעברת התקציב הזה גם אם לא היה 7 באוקטובר, וגם אם לא היה צורך בעוד כסף לביטחון. זו טענה נכונה. לתקצוב הזה נכון היה להתנגד בכל מקרה. אבל העיתוי בכל זאת מייצר הבדל. הוא מייצר הבדל תודעתי – זה הופך את המהלך להרבה יותר מרגיז. הוא מייצר הבדל מעשי – זה הופך את מחירו של המהלך להרבה יותר יקר. הכסף שמועבר עכשיו, בלי סיבה מלבד הרצון לרצות את המפלגות החרדיות, יבוא על חשבון דברים חשובים מאוד. בשנים הקרובות, ישראל תידרש לסדר עדיפויות הרבה יותר מהודק כלכלית, כדי לחזק את בטחונה, מה שאומר שהכסף הזה לא יבוא על חשבון מותרות, הוא יבוא על חשבון דברים חשובים ממש.
תאמרו: אבל מי בכלל אמר ששיטת התקצוב החינוכית של ישראל היא השיטה הנכונה, ומי בכלל קובע שמשרד החינוך צריך להציב קריטריונים, ומי בכלל החליט שלימודי ליבה הם תנאי, ומי בכלל מוסמך להעדיף מורה שלמד סוציולוגיה באוניברסיטה על מורה שלמד גמרא בישיבה – אולי באמת הגיע הזמן לשנות את כל זה? על זה נשיב: אולי. הדיון על האופן שבו ישראל רוצה לתקצב את מערכת החינוך, על התנאים לתקצוב, על הנימוקים לתקצוב הוא דיון חשוב ומעניין. כדאי לקיים אותו, ויכול להיות שכדאי גם לחולל שינויים מפליגים במערכת החינוך. אני חושב שכדאי. אבל זה לא מה שקורה עכשיו. זה לא מה שהממשלה ומשרד החינוך עושים עכשיו.
אחרי שהממשלה החליטה להעלות את הקצבאות לאברכים, שהם כמחצית מהגברים החרדים, מה שהממשלה ומשרד החינוך עושים עכשיו זה מהלך מהיר, שמוסיף שכר למורים ומורות חרדים. שימו לב: לפי נתוני פורום קהלת כרבע מהגברים החרדים העובדים, עובדים בחינוך (בקרב לא חרדים: 4.6%). לפי סקר אתר המדד וחברת הסקרים ״אסקריא״ למגזר החרדי, 31% מהנשים החרדיות עובדות בחינוך החרדי. כלומר, למעשה מדובר על מהלך שמשמעותו העלאת שכר למשהו שהוא בין רבע למחצית מהמשפחות החרדיות (מספיק שאחד מבני הזוג עובד בחינוך החרדי כדי שהשכר המשפחתי יעלה). זה מה שהממשלה עושה בשנה האחרונה. זה מה שיואב קיש עומד לחתום עליו: העלאת שכר למחצית מהמגזר החרדי, לא בגלל שהתפוקה שלו עלתה, ולא בגלל שהוא עובד יותר קשה. ולא בגלל שהתנאים הכלכליים במדינה השתנו לטובה. הממשלה מדברת על הצורך לקצץ כדי להשקיע בביטחון, ובמקביל עוסקת בהעלאת שכר ישירה למחצית מהמגזר החרדי. כל השאר מכבסת מילים.
